בעיניים של ארנב אנינלכדת מול האור.פנסי מכונית הזמןמתקדמים לכיווני בשעטה,ואני, אנה אני באהרצוא ושובמול האור המסנוור,בעיניים ממצמצות בכאבנחבטת,שוב ושוב.אין לאן לסגת,העבר אינו פתוח למנוסה.ורק הזמן דוהרעד לבלתי נמנע,עד לַדריסה.