בנושא
בכרם
חדשות
 
ועיני רחל רכות / נ נ י
בביכורים מאז כ"ה אב ה´תשע"ב

אבא

בת יש לי וחכמתה מרובה, ושמה רחל. לא על שם אשת יעקב כי עם על שם בתו הקטנה של רש"י. ורש"י היה מורי ורבי במקרא ובתלמוד. לא שישבתי על ברכיו, אבל בצמא שתיתי את כתביו. מיום שידעתי קרוא כתב רש"י קראתי אותו ולמדתי את פירושיו. נלחם במנסים לסייג את דבריו, כרמב"ן על התורה או כתוספות על התלמוד. מורי ורבי הוא ועל כן קראתי לבתי רחל, שרחל הייתה בתו הקטנה. כל הידוע עליה שנשאה עם תלמיד חכם גדול ולאחר זמן התגרשה. ובנים לא ידוע אם היו לה ואם שוב נישאה.

ורחל בתי, ככל שגדלה כך גדלה ידיעתה. וככל שגדלה ידיעתה גדל מכאובה. ואהבתי את בתי רחל ששואלת כהלכה ומשתפת אותי באשר על ליבה. בהתחלה חשבתי שעיניה מראות חוכמה, אבל לאחר זמן הבנתי שגם כאב נובט מבין עיניה. רחל, שאלתי. מה פשר כאבך. והיא לא הבינה שאלתי והשיבה - אבא חשה אני בטוב.

יום יום הייתי רואה אותה ושואל את עצמי על מה כאבה. אך לאחר ששאלתיה פעם אחת, כבר לא יכולתי לשאול.

ורחל הייתה תלמידה טובה וחברות טובות היו לה. ומוריה שבחו אותה בפניה ושלא בפניה. ומידותיה נאות. ואני הייתי שמח שכך רחל שלי. רק העצב בעיניה הציק לי.

פעם כשהייתה קטנה שאלה אותי מדוע קראתי שמה רחל וספרתי לה ששלוש בנות היו לרש"י. יוכבד מרים והקטנה רחל. ורש"י הוא מורי ורבי שממנו למדתי תורתי ולכן קראתי שמה רחל. ובנוסף לכך רחל הייתה החכמה מכולם.

כשרחל למדה לקרוא הייתי לומד עימה חומש עם רש"י. ורש"י היה מסביר לנו את הפרשיות לפשוטו של מקרא. ורחל, ככל שחכמתה הייתה רבה כך מנסה הייתה להבין את הדברים לפשוטו של עניין ללא סיבוכים מיותרים.

וכשהיינו מגיעים לפרשת 'ויצא' ולומדים את הפסוק "ועיני לאה רכות ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה", הייתי קורא את הפסוק בהטעמה שתדגיש שרחל הייתה יפת תואר ויפת מראה.
ומביט הייתי על פניה. ובתי רחל התעלמה מההטעמה, והייתה מנסה להבין מה פירוש עיני לאה רכות. על מה היו עיניה רכות. וגם כאשר קראנו ברש"י-  "שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן"
גם אז לא הייתה נחה דעתה.
ומקשה עלי ואומרת מפני מה עיני לאה רכות תמיד. כלומר גם עכשיו עיניה רכות.
ורחל 'היתה' בלשון עבר יפת תואר ויפת מראה רק כאשר יעקב פגש אותה. ואני הייתי מתרץ שרחל הייתה יפה אבל צרות רבות שפקדו אותה הסירו יופייה מעליה, ומפני מה עיני לאה נשארו רכות, הייתה ממשיכה להקשות, הרי נישאה ליעקב ומעתה יכלו עיניה להאיר.
'אינני יודע' עניתי ושתקתי.

אני אהבתי את רחל ורחל הייתה אוהבת את לאה. עיניה הרכות של לאה ניבטו מבין עיניה הרכות של רחל ביתי. בשמחה ובדמע הייתה קוראת על לידת בניה של לאה. ועד כמה רצתה לאה שיעקב יאהב אותה. ועד כמה הייתה מסתכלת על רחל אחותה בעיניה הרכות, שלמרות כל הילדים שהביאה אל מיטתו של יעקב, בכל זאת נשאר באוהלה של רחל.

ורק כאשר הייתה קוראת על לידת יהודה, היה ניצוץ של שמחה נדלק בעיניה הרכות. "ותהר עוד ותלד בן, ותאמר הפעם אודה את-ה'--על-כן קראה שמו, יהודה", הייתה מספרת לי בשמחה. "אבא, אבא, לאה שמחה, היא קראה לבנה יהודה, היא שלמה עכשיו, היא מודה לה' היא יודעת שה' אוהב אותה". יכולתי לראות בעיניה הרכות של ביתי את השמחה שבעיניה של לאה.

זמן לא רב נמשכה שמחתה של רחל בתי. כאשר קראנו על מכירת הדודאים, מבזה לאה את עצמה בשביל לזכות באהבה מבעלה. שבו עיניה של רחל לעצבותן שוב היא רואה שעיניה של לאה רכות, בוכות, היא רוצה את יעקב אישהּ. גם כאשר נולד לה בנה האחרון זבולון ורש"י רבי הסביר לנו "מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו" עצבות גדולה נפלה עליה, ממלמלת בפיה, אבל אבא כמה היא יכולה לעשות כדי שיאהבו אותה. עיניה התלחלחו ודמעה זלגה על לחיה צנחה על הספר הפתוח ודמעתה נספגה בלאה שעיניה רכות.

כך כל שנה כשלמדנו את פרשת 'ויצא', רחל ביתי הייתה בוכה על עיניה הרכות של לאה. ואני כל שנה הייתי מלטף את שערה, ומחבק אותה, ושותק. גם רש"י רבי הביט בנו מתוך הספר ומוחה דמעה.

בסבב השביעי או השמיני ללימודינו המשותף ורחל כבר הייתה בת ארבע עשר, ועיניה של רחל ביתי מספרות עצבות בכל. ואני לא שאלתיה מכיוון ששאלתיה פעם אחת ולא אמרה לי דבר. שוב הגענו לפרשת 'ויצא' ושוב למדנו על לאה ויעקב ורחל. ורש"י לפנינו מסביר לנו את נבכי הפרשיות, ושוב זלגה דמעה מעיניה של בתי על לאה ונספגו בעיניה הרכות. וחיבקתיה ושתקתי.

ולאחר שקצת נרגעה ביתי היא שאלה אותי, אבא למה קראת לי רחל, ושוב סיפרתי לה שרש"י הוא מורי ושלוש בנות היו לו- יוכבד מרים ולקטנה קראו רחל שהיתה חכמה מכולם. רחל שלי אמרה שזה מעניין ששמות שתי בנותיו הגדולות, מרים ויוכבד, כשם המיילדות שהיו לבני ישראל במצרים ואילו שם הבת השלישית רחל על שם אשתו אהובה של יעקב שהייתה עקרה. מעניין אמרתי לה, מעולם לא שמתי לבי על כך. עודני מהרהר בחוכמתה של בתי והיא שואלת  "אבא מה ידוע על רחל ביתו של רש"י"? "למען האמת ביתי, לא ידוע הרבה על רחל, ידוע שהייתה החכמה שבבנות וידוע שנישאה ולאחר מכן התגרשה יותר מזה לא ידוע" ובפניה עבר רעד קל היא מהרהרת. נפלטות מילים מפיה, גם רחל של רש"י לא מצאה את מקומה...

 

 

 

רחל

מאז שאני זוכרת את עצמי אני שואלת על- היכן מקומו של האדם. קוראים לי רחל על שם ביתו הקטנה של רש"י. בשביל אבי הוא מורו ורבו. גם אני אוהבת את פירושיו של רש"י שהוא מסביר בסבר פנים יפות את התורה.

אני אוהבת את לאה אשת יעקב, שעד היום מזכירים אותה כנספחת לרחל זאת שהצליחה להערים על יעקב ולהינשא לו. אילו רצה יעקב היה מגרש אותה עוד באותו היום אבל לא עשה כן. עיניה של לאה רכות. אני חושבת שכאשר אני מביטה במראה אני רואה את עיניה של לאה, עצבות תמידית של דבר שלא מושג, מקום שעדין לא קיים.

ואני שואלת את עצמי היכן מקומי, אם אגיד זאת לאבי איני חושבת שיבין, אז אני לא מספרת לו. גם רחל ביתו של רש"י לא מצאה את מקומה. למרות שחכמה הייתה מכול בנותיו היא לא מצאה את מקומה, היא נעלמה. לבטח גם עיניה היו רכות. וחוכמה מוסיפה דעת שמוסיפה מכאוב.

אני אוהבת את אבא, הוא מבין אותי ואני לו בת יחידה. ולימוד קבוע יש לנו פעם בשבוע בליל שבת, חומש עם רש"י. אבא בטוח שרש"י יושב לפניו ומסביר לו את התורה. גם אני בטוחה בכך. רש"י מצא את מקומו אצלנו, ואבא מצא את מקומו אצל רש"י ואני מצאתי את מקומי אצל לאה ואצל ביתו של רש"י רחל שלא מצאו את מקומם עדיין.

אני אוהבת את אבא ואינני רוצה לצער אותו.

 

 



אבא אהבה בת מקום רש"י

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנ נ י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ אלול ה´תשע"ב  
מעודי לא התבוננתי ככה במקום של כל אחת מהן.
כמה טוב העיצוב של המקום בין האב וביתו, בין רחל הבת ללאה, בין רחל לרחל.

כמה מקומות ומרחבים הם עניין מסובך.

עז
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד