בס"ד

מסתכל בראי של החיים

מראה מוזהבת- חלודה.

על פניי חולפים מקרים, אנשים

רואה את המיתה אוחזת בבשר הילודה.

רואה את הרוצח הראשון

את האנשים הרעים, חורשי המזימות

שונא את אלה שעולים לישון

כשאחיהם למטה נאבקים במחלות.

את אלה שרואים רק את עצמם ולא מעבר

את אלה שלא יודעים להודות

את אלה שיורדים שאולה אליי קבר

ומשאירים אחריהם את מיטב השמות.

את הטוב המחופש, הצבוע

את אלה הגאוותנים שמובילים

את הרע שהוא קטן, פרי נגוע

שהורס, מרעיל את כל היבולים.

ואז אני עוצר לרגע

ומתרחק מספר צעדים

אולי כשלא לי הדבר נוגע

נראים הדברים אחרים.

מביט היטב במראה

במבט אובייקטיבי, שונה

מזהה בה שריטה עמוקה

וכתם דיו משונה.

כאן יש אדים

ושם שבר קטן

מצחיק להבין

שראיתי בהם בשר ודם.