במיצרים נעלו נעליה, בת נדיב, סירקו שערותיה,

שממת המדבר קרעה מחלפותיה,

נלקחה אל עם זר,

במיצר ישבה, יצרה כחוגה,

במעגל התהיות

אל עבר לבבות

חתומים

בחותם אלוקים.

תפילת הזר

אליה נקרבה,

מתוך קורבן

שבוטל

בתוך מעמסת הזמן.

רקדה ונסעה

אל היותה

שחרחורת ונאווה.

קיבלוה הנוטרים,

סובבוה

בכרמים.

חוללה הילולים.

נשזרו הפרחים על לחייה,

והייתה לאם צופייה

אל עבר כיפה זהובה,

פאות קטנות

על מחלפות ראש זעיר,

מטלטלות ליבה,

בשקט הומייה

אל בקשתה.

שחרחורת ונאווה

כאם צופייה.