מִישֶׁהוּ עָצַר אֶת הָרוּחַ
וְהָאֲבָנִים היְרוּשַׁלְמִיוֹת מִתְקַלְּפוֹת.
פָּחוֹת סְוֵדֶר, פָּחוֹת צָעִיף,
פָּחוֹת נַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת,
פָּחוֹת שְׂמִיכָה כְּבֵדָה;
כָּל מְקוֹמוֹת הַמִּסְתּוֹר
נִדְחַסִים,
בְּחֹסֶר רָצוֹן,
כְּמוֹ סֵפֶר תּוֹרָה,
לְאָרוֹן.
הָאֲבָנִים מַזִּיעוֹת מִפַּחַד
שֶׁמֶשׁ שׁוֹלֵף סַכִּינִים
הָרוּחַ לֹא תסיט שׁוּם דָּבָר
לְמַסְלוּלוֹ.
הָאֲבָנִים בּוֹרְחוֹת,
רָצוֹת יְחֵפוֹת בִּשְׂדוֹת הַקּוֹצִים,
כָּל דִּגְדּוּג נִדְמֶה לְלָשׁוֹן
נְחָשִׁית
מְחֹרֶצֶת,
כָּל הַכַּלּוֹת בִּשְׂמָלוֹת שַבְרִירִיוֹת
מִתְפּוֹרְרוֹת
בְסַביוֹנִיוּת
חוּרְבָּנִית
מְבֹהֶלֶת
הָעִיר הַדְלִיקָה הַזֹאת
בְּלִי רוּחַ אֵין לָהּ לְאָן;
כְּבָר עַכְשָׁו הִיא נְצוּרָה.
עוֹד רֶגַע וּמִישֶׁהוּ יַצִּית אוֹתָהּ-
אֲבָנִים לֹא יְכוֹלוֹת לְהִשָּׂרֵף
אֲבָל אוֹתִי הַלֶּהָבוֹת יַכִּישׁוּ
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"ט תמוז ה´תשע"ב  | |
אין לי מילות ביקורת וזה נדיר. מאד. אני מזדהה עם הירושלמיוּת, עם הסבל מהחום, ועם התחושות היותר פנימיות שיש כאן, שקשה לי לתת להן שם. יפיפה יפיפה יפיפה. הייתי רוצה להיות חתומה על השיר הזה. איך הצלחת לכתוב את כל הדברים הללו, בשזירה עדינה כזו, במילים פשוטות וגבוהות באותו הזמן? (סליחה על ההתפייטות, באמת שאהבתי את השיר הזה). באמת שאהבתי את השיר הזה. חימשתי והעדפתי. תודה לך  |
 |
א´ אב ה´תשע"ב  | |
התרגשתי, כתוב נפלא, תודה. |
 |
ד´ אב ה´תשע"ב  | |
רק מילה טובה או שתיים זה הצלה. תודה לשתיכן מאוד מאוד. |
 |
ז´ אייר ה´תשע"ג  | |
וכ"כ קיצי, מועקת שרב מסנוורת אך כעת- מישהו הזיז לי את הקיץ! אמנם אייר אבל רוח אדר מנשבת בחוץ עם גשמי כסלו... |
 |