בנושא
בכרם
חדשות
 
הציבור השליט / איתי אליצור
בביכורים מאז כ"א תמוז ה´תשע"ב

הַצִּבּוּר הַשַׁלִּיט הָרָם

הַחוֹרִי בְּהַרֲרָם

הַמַּכִּים אֲחֵיהֶם לְבַעֲרָם

וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם

 

הַגּוֹזְלֵנוּ בְּשֵׁם הַחֹק וְהַחוֹמְסֵנוּ

אַלּוֹתֶיךָ עָבְרוּ רֹאשֵׁנוּ

שׁוֹלֵחִ שׁוֹטְרֶיךָ לְגָרְשֵׁנוּ

גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקוֹב אַחֲרֵינוּ

 

כִּי שָׁלַחְתָּ מִינִים וּמָסוֹרוֹת

לֶאֱסֹר בְּמוֹסֵרוֹת

אֶת כָּל שׁוֹמְרֵי הַמָּסוֹרוֹת

יוֹדְעֵי תּוֹרוֹת וּמוּסָרוֹת

 

הַמִּתְאַוִּים עֲרָיוֹת בְּמֶרְיָם

תֹּאכַל נָא נָשִׁים וּפִרְיָם

הוּא גָּנוּב וּמְבֻיָּם

מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם

 

לְאַרְצְךָ נָהִיתָ נְהִיּוֹת

וַתִּקְרָא בְּגָרוֹן וּבִנְטִיּוֹת

בְּקוֹל כְּקוֹל רַעַש הַחַיּוֹת

לַאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת:

 

וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל

רָחֲקוּ מִגּוֹאֵל

וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם אוֹיֵב וְנוֹאֵל

וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל

 

 

 

כִּי נָתַתָּ אַרְצֵנוּ בְּיַד רָשָׁע

הַחוֹמֵס וְגוֹזֵל בְּלִי בּוּשָׁה

לְדוֹרְשָהּ וּלְחוֹרְשָׁהּ

וּלְהַפְקִיעָהּ מִכָּל קְדֻשָּׁה

 

בִּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים אֵינֶנּוּ חָל

בַּחֲזִיר לֹא יִבְחַל

וְאֶת הַאַרְנֶבֶת וְאֶת הַגָּמָל

וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל

 

וּבְקוֹל יְדַבֵּר עַל תַּקְצִיבֵי הָעָם

כִּי אוֹתָם יִדְרֹשׁ בְּפִשְׁעָם

וַיִּתֵּן אֶת הַכֶּסֶף בְּשָׂבְעָם

וְאֶת הַזּוזִים בְּהָם

 

עֲרָכִים בְּפִיו בִּרְוָחָה

אֶת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ

עֲרָכָיו יָגוֹן וַאֲנָחָה

שְׁלִילַת עֶרְכֶּנוּ לְשַׁכְּחָה

 

חַסְרֵי בְּסִיס תּוֹרָה יְסוֹדִי

שׂוֹנְאֵי כָּל דָּבָר יְהוּדִי

וְאִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי

מַה תַּגִּידוּ לוֹ





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו תמוז ה´תשע"ב  
(הלוואי ואזכור זאת תמיד), את שהיה ראוי הושע לומר:
פסחים פז, א-ב:
אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא - העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח - אף אני אשלח את ישראל. שנאמר +הושע א+ ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, וכתיב וילך ויקח את גמר בת דבלים. ...אחר שנולדו [לו] שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קנינין שקניתי בעולמי. ...ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן,..

ואולי את שהיה ראוי לאליהו לומר:
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ח :
אמר לו הקב"ה לאליהו, מה לך פה אליהו (שם שם /מלכים א' י"ט/ ט'), היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם, בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם, ולא עשה כן, אלא אמר לפניו, קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות וגו' (שם /מלכים א' י"ט/ י'), התחיל הקב"ה לדבר עמו דברי תנחומים, אמר לו, כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני, לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת שהן רוצין בטובתן, שנאמר ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' וגו' (שם /מלכים א' י"ט/ י"א), ואומר ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה (שם /מלכים א' י"ט/ י"ב), המתין לו שלש שעות, ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד, קנוא קנאתי לה' אלהי צבאות (שם /מלכים א' י"ט/ י"ד), באותה שעה אמרה לו רוח הקודש לאליהו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט וגו' (שם /מלכים א' י"ט/ ט"ו וט"ז), ומה שבדעתך איני יכול לעשות.

ואולי הייתי לומד כל זאת מהרמב"ם באגרת השמד ונזהר יותר בלשוני:

אומר, שהמפורסם בדברי רבותינו זכרונם לברכה שישראל בימי משה קודם צאתם ממצרים הפסידו דרכם והפרו ברית מילה, ולא היה בהם מהול אלא שבט לוי בלבד, עד שבאה מצות פסח ואמר האל למשה: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות י"ב מ"ח) וצוום בעשית המילה. כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: משה היה מל ויהושע פורע ואהרן מוצץ ואספו ערלות חמרים חמרים והיה דם מילה מתערב בדם פסח, ובזה היו ראוים ליגאל, והוא דבר האל יתברך ליחזקאל (יחזקאל ט"ז ו') "ואראך מתבוססת בדמיך" (שיר השירים רבה א' ומכילתא שמות בא פ"ה). ואמרו עליהם השלום, שהם קלקלו בעריות לדבר ה' יתברך (יחזקאל כ"ג ב') "בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו" (יומא ע"ה א'). ועם היותם בזה הענין הרע בשביל שאמר משה רבינו עליו השלום "והן לא יאמינו לי" (שמות ד' א') האשימו ה' על זה ואמר לו: משה! הם מאמינים בני מאמינים דכתיב (שמות ד' ל"א) "ויאמן העם", ובני מאמינים דכתיב (בראשית ט"ו ו') "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", אבל אתה אין סופך להאמין דכתיב (במדבר כ' י"ב) "יען לא האמנתם בי להקדישני"! ונענש לאלתר כמו שביארו עליהם השלום (שבת צ"ז א'): החושד בכשרים לוקה בגופו, מנא לן? ממשה! וכמו כן ישראל בימי אליהו היו כולם עובדי עבודה זרה ברצון בעוונותיהם, לבד "שבעת האלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו" (מלכים א' י"ט י"ח), ועם כל זה כשעמד ללמוד חובה על ישראל בחורב כמו שאמר (מלכים א י"ט ט' - י') "ויאמר לו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל". אמר לו: שמא בריתך! אמר לו: "אף מזבחותיך הרסו"! אמר לו: שמא מזבחך? אמר לו: "ואת נביאיך הרגו בחרב". אמר לו: והרי אתה קיים? אמר לו: "ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה", השיבו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מלמד חובה על ישראל לא היה לך ללמוד על אומות העולם שיש להן בית הועד בית לעבודה זרה ותלמד חובה על ישראל, שנאמר (ישעיה י"ז ב'): "עזובות ערי ערוער", "לך שוב לדרכך מדברה דמשק". כל זה מובן לחכמים במדרש חזית (שיר השירים רבה א' ו'). וכמו כן ישראל בזמן ישעיה הרבו עוונות כמו שאמר (ישעיה א' י'): "הוי גוי חוטא עם כבד עון", והיו בהם עובדי עבודה זרה כמו שאמר (ישעיה נ"ז ח'): "ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך", והיו בם כמו כן שופכי דמים, כמו שנאמר (ישעיה א' כ"א): "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים", וכמו כן מחללי שם שמים, כמו שאמר (ישעיה כ"ב י"ג): "אכול ושתה כי מחר נמות", ובזו מצות ה' כמו שאמר (ישעיה ל' י"א): "סורו מני דרך הטו מני ארח השביתו מפנינו את קדוש ישראל". ועם כל זה בשביל שאמר "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" (ישעיה ו' ה') מיד "ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה - ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר" (ישעיה ה' ו' - ז') ולא כוּפרה עד שהרגו מנשה כאשר אמרו עליהם השלום (סנהדרין ק"ג ב'). וכאשר עמד המלאך ולמד חובה על יהושע בן יהוצדק בשביל בניו שהיו נושאים נשים שאינן ראויות לכהונה הרחיקו האל, כמו שאמר (זכריה ג' ב'): "יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלים הלא זה אוד מוצל מאש".

כ"ח תמוז ה´תשע"ב  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד