המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שעות נוספות / פרט
בביכורים מאז כ"ה סיון ה´תשע"ב

 

I. 23:35

 

אֲנִי לֹא זָז וְדָבָר

אֵינוֹ כּוֹאֵב. הַגּוּף מֵבִין

אוֹתִי הֵיטֵב.

אֲנִי לֹא זָז.

 

II. 01:48

 

שַׂק שֵׁנָה שְׁלוֹשָׁה מוֹטוֹת פֶּלֶג

אֹהֶל אַרְבַּע יְתֵדוֹת. אֶזְרַח בְּמִלְחֶמֶת

הַחוֹל בָּחוֹל אֲנִי

פּוֹעֵר אֵלַי אֶת דַּלְיָה רַבִּיקוֹבִיץ, תְּהוֹם

בִּכְרִיכָה רַכָּה. הִנֵּה הַלַּיְלָה

טוֹבֵעַ בִּי אֶת צְבָעָיו, דַּקָּה

מִן הַדַּקָּה.

 

הַלַּיְלָה טוֹבֵעַ. הוּא נֶאֱחַז

בְּעֵינַי מְפַרְפֵּר נֶאֱחַז בְּעֵינַי וַאֲנִי

אֵינִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת (כְּלוֹמַר,

לְהַלְחִים בֵּין תְּנוּעוֹת).

גַּם אַת בְּוַדַּאי זוֹכֵרֶת: חֲצוֹת

ושֶׁמֶשׁ חֲלוּדָה מְנַסֶּרֶת

אֶת הַקַּרְקַע לְרַגְלֵנוּ כְּמוֹ דִּיסְק

מַתֶּכֶת. הָאֲדָמָה נִפְעֶרֶת.

(פַּעַם הָיִיתִי יוֹשֵׁב

וּמַבִּיט בַּנִּיצוֹצוֹת הַנִּתָּזִים עַד שֶׁלֹּא

רָאִיתִי דָּבָר מִלְּבַדָּם, וַעֲדַיִן

הָיִיתִי יוֹשֵׁב וּמַבִּיט

רַק בָּהֶם לְבַדָּם.)

 

מִי כָּמוֹךְ בַּלֵּילוֹת, אַת

הַרְחוֹקָה כֹּל כָּךְ, מִי כָּמוֹךְ

מְנַקֵּרֶת לְבַבוֹת אֲבַטִיחִים בִּתְשׁוּקָה

בּוֹטַחַת (בִּשְׁבִילֵךְ, רַק

בִּשְׁבִילֵךְ נִבְרָא),

מִי כָּמוֹךְ יוֹדַעַת, לַיְלָה

הוּא קוֹדֵם כֹּל

הֲבַרָה אַחַת

פְּתוּחָה

 

III. 03:09

 

בְּתַחְתִּית הַתַּרְמִיל

סוֹלְלָה שֶׁל פָּנָס נִשְׁנֶקֶת לַשָּׁוְא.

בֵּין חֲרַכֵּי הַבְּגָדִים, חֲסַר

אֲוִיר, אַקְרָאִי לְהַכְאִיב, זֶהוּ

טְרַקְלִינוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הָאוֹר

שֶׁבָּחַרְתִּי מִכּוּלַם.



בדידות לילה תודעה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפרט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
א´ תמוז ה´תשע"ב  
אני שמח לראות שאתה כותב גם בצבא, יש כאלה שזה מייבש אותם.
היתה התלבטות אם להמליץ, אני חושב שמכיוון שזה שיר של שורות יפות יותר מאשר מהלך שלם (כמו בהרבה שירים אחרים שלך), יש בו משהו מעט מפוזר ולא מלוכד ומהודק, כמו שאוהבים לומר. אבל יש זמנים כאלה שאתה עצמך מפוזר ואקראי להכאיב (ביטוי כ"כ קולע. הצטמררתי ממנו), וצירופי האותיות שהנפש עשויה מהן לא מחברות מילים שלמות, לפחות לא בשפה שאתה מכיר. ואז הלילה הוא באמת הברה אחת פתוחה.

מזה היה צריך להתחיל; שמיים.
חלון ללא אדן, ללא מסגרת, ללא שמשות.
פתח ומאום מלבד זאת,
אך פתוח לרווחה.

(שימבורסקה, שמיים)
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
השגת את החופש המיוחל שלך.
למה, לעזאזל, זה עדיין כואב לי כל פעם.

(הדימוי של השמש שמנסרת את הארץ במקום את הרקיע. לא יודע מה רציתי לומר עליו, חוץ מזה שהוא כל כך מתבקש בכללי.)
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
גם אותי תפסו הניצוצות.

והלילה. והשעות
השָעות
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
"עד שלא ראיתי דבר מלבדם ועדיין הייתי יושב ומביט רק בהם לבדם " אהבתי את זה שבכול זאת למרות שאתה כותב כי לא הייתה יכול לראות דבר מלבדם, זאת אומרת שאין לך ברירה אלה לראות אותם, בכול זאת אתה כותב כי הייתה מביט רק בהם, במקום לסגור את העיניים בפני העולם הזה . בעיני המשפט הזה מבטא את המציאות , כי כאן מדובר בראיה והרצון לראות חזק מאוד אצלינו, עצם הרצון מבטא את החדווה לחיים ואת הרצון להיות מחובר לעולם ולצרור החיים הענקי שהוא טומן בחובו .

תודה על השיר תשמור על עצמיך שם בין החולות ותהיה לנו בריא כול טוב
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
מאז הצעה להסכם אני לא מצליחה לשכוח.

הבית הראשון תפס אותי, ועוד כמה שורות פה ושם, זה לא אומר על השיר - זה אומר שאני קצת מפוזרת עכשיו.

אז רק רציתי להגיד שהצעה להסכם הוא על זמני. ועכשיו מצאתי את השיר שהוא הזכיר לי, ומאוחר יותר אצטט לך אותה.
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
מסתבר שכבר שלחתי לך את השיר למסר אישי לפני שנה כמעט. לפחות אני עיקבית.
ד´ תמוז ה´תשע"ב  
"בְּעֵינַי מְפַרְפֵּר נֶאֱחַז בְּעֵינַי וַאֲנִי" -> החזרה הציקה לי

"אֵינִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת (כְּלוֹמַר,

לְהַלְחִים בֵּין תְּנוּעוֹת)." -> לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך. היכן השחייה וההלחם נפגשים?

לגבי מה שנאמר על כך שהשיר "מפוזר", אני דווקא אהבתי. יש בזה משהו מאד מעומעם (לעומת האור הגדול שבחרת מכולם ), מיוחד ומבלבל, כזה שגורם לך ליהנות מכל קריאה מחודשת בה מובן משהו אחר.

אני עדין לא בטוחה לגבי הסוגריים. לפעמים מציק לי שיש בהן שימוש יתר, אולם כאן... בכל מקום בו יש סוגריים ישנה אמירה חשובה. כזו שזועקת: "אני בסוגריים, אבל בעצם יש לי חשיבות". דווקא הסוגריים מבליטים את החשיבות שלה. יש בטריק הזה משהו מעצבן ועם זאת (אולי דווקא בגלל זה) גורם להנעת היצירה ולהנאה ממנה.
ה´ תמוז ה´תשע"ב  
אני אנסה לא להרוס הרבה. תנועות הן גם מושג לשוני, ובהקשר הזה גם מושג פיזיולוגי, כלומר הוא צריך להזיז את עצמו ולנוע כמו שצריך כדי לשחות. לכן להלחים את התנועות, כדי לשחות צריך יותר מסתם לזוז; צריך לנוע בצורה מסוימת, להלחים תנועות לכדי הרמוניה כלשהי שתמנע ממך לטבוע ותגרום לך להתקדם במים.
וכאן היופי- המים יכולים להיות מי הכתיבה. גם הלילה טובע, כמה שורות לפני. ועכשיו אין מנוס מלהביא שיר של זלדה.

כאשר געגועים פורעים
את שערהּ הבהיר
היא לוחשת להם:
חידלו
הייתם עלי לטורח,
מאורשת אני
לנהר לילי
שנורא מן הים
הנהר ששמו רחמים.


(זלדה/ כאשר געגועים)
ה´ תמוז ה´תשע"ב  
לגמרי עומד בפני עצמו בעיני.
ואני מביטה בו ומביטה. הוא נקרא לי כמו משאלה.
ה´ תמוז ה´תשע"ב  
תודה על ההסבר
ה´ תמוז ה´תשע"ב  
מקסים..
בשעות האלה..
שאין אפשרות אלא לשבת ולהביט בהם. בניצוצות הקסומים.
ו´ תמוז ה´תשע"ב  
-איך לקראת המילואים שלי
דיברת בשפתך שלך
והזכרת את עצמי.

התראה את האור
המלוה אותך בשְחור
או תבחין בו
רק
כשתשתחרר ותתנער
ואבק השגרה יפול לקרקע
ותבין שאתה יחיד ומיוחד.
שמוּר, לפני המקום.

ב"הצלחה במסע :)
ח´ תמוז ה´תשע"ב  

כיף אתכם, חבר'ה. תודה רבה (באיחור מה) על התגובות.

(בכל פעם מחדש אני מנסה לנסח התייחסות ספציפית לתגובות ולא מצליח. אז כרגע מבלי להיכנס לפרטים - שמחתי בכל אחת ואחת.)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד