בנושא
בכרם
חדשות
 
backspace / איש שלג
בביכורים מאז כ"ד סיון ה´תשע"ב

הסוף היה פתאומי וחד. מיהרתי מאוד למקום ההוא, וכשחציתי את הכביש לא הקדשתי מבט ימינה או שמאלה, ולא ראיתי את האוטובוס. למזלי, לאנשי האמבולנס שהגיע למקום לא נותר דבר אלא לקבוע את מותי הטרגי בגיל שלושים ושמונה.
כשהמלאך נכנס לחדר אני כבר ישבתי בו. הוא תלה את הכנפיים על מתלה ליד הדלת, ניגש לצד השני של השולחן, התיישב ופתח את המחשב הנייד. הוא הזכיר לי את המו"ל ההוא שנפגשתי איתו פעם. הוא לחץ על כמה מקשים ואז הסתכל עלי. "אה, אתה." הוא אמר והמשיך לתקתק. "למה לא כתבת יותר שירים, תגיד?" אמר המלאך.
זו לא השאלה שאתה מצפה לשמוע אחרי שאתה מת. "מה?" שאלתי בבלבול.
"אתה יודע שבכל פעם, בזמן שכתבת סיפור, היית יכול לכתוב חמישה שירים?" המלאך אמר, תוך כדי תקתוק.
"אז מה?" שאלתי, עדיין לא מבין לאן הוא חותר.
"מה זאת אומרת אז מה?" הוא התרגז, "לא נולדת עם כישרון בשביל הכיף שלך. אתה היית צריך להחזיר את זה לעולם ולהוכיח שהיית ראוי לזה. אז במקום להיות משורר דגול ולתת לאנשים שירים שישנו את העולם, נהיית לנו כותב-סיפורים-עלק!"
הטון הזה של המלאך הדאיג אותי. "אבל ניסיתי," הזדעקתי, "באמת שניסיתי!"
"את מי זה מעניין שניסית. גם אנחנו ניסינו להגיד לך, מאז שאתה מבין משהו מהחיים שלך- אתה משורר. אתה צריך להיות משורר. והשירים האלה באו לך בככה," המלאך הקיש באצבעה צרדה, "אתה יודע שהם באו לך בככה. אתה יודע או לא?"
"אני יודע," אמרתי, "אבל זה בכלל לא חכמה ככה. לכתוב סיפורים זה הרבה יותר מעניין."
המלאך המשיך להקליד ולא התיק את המבט מהמסך לשנייה. "מעניין אתה אומר? אז אני אומר שזה מעניין את הסבתא שלי. לא מספיק לך שאתה יכול לתמצת את העולם לכמה שורות ולברוא אותו מחדש בצורת שיר? לא מעניין מספיק?"
"מי רוצה לתמצת את כל העולם לשיר כשאפשר להפוך פיסה קטנה ממנו לעולם שלם?" אמרתי.
המלאך גיחך בבוז. "גם מילא היית טוב בזה. לזה לא היה לך כישרון, אתה יודע שלא היה לך." הוא לא הפסיק להקליד.
"כל הסבים שלי היו סופרים. שם המשפחה שלי הוא סופר."
"כל הסבים שלך היו סופרי סת"ם," המלאך התיז את המילה לעברי. "אתה יודע מה זה סופר סת"ם? סופר סת"ם זה אחד שלא ממציא שום דבר. רק מספר את אותו הסיפור עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם."
"כל סופר כותב את האותיות אחרת." אמרתי למלאך. המלאך עדיין לא טרח להביט בי.
"גם אף פעם לא הצלחת לכתוב סיפורים כמו שצריך. מאז שאתה ילד, מתחיל לכתוב ספר מפואר וזונח אותו אחרי כמה עמודים. אין לך יכולת להתמיד, או סיפור גדול מספיק לספר. אף פעם לא כתבת רומן, כמו שבחיים לא הצלחת לתחזק אף פעם רומן." הוא חייך ברשעות, ועדיין לא הפסיק להסתכל במחשב שלו. "תמיד היית מכיר איזו בחורה עם חיוך מקסים, מתחיל לכתוב את הסיפור של שניכם יחד, ואחרי יומיים עובר למישהי אחרת." הוא הפסיק לחייך ודפק על השולחן. "היית צריך להבין. אתה לא צריך לנסות לכתוב סיפורים. אתה משורר. אתה מכיר מישהי, חווה איתה רגע מתוק, שיר, ודי. נגמר." לרגע שרר שקט בחדר, מלבד קול ההקלדה הבלתי פוסקת.
"תגיד," שאלתי פתאום, "מה בכלל אתה מקליד שם?"
המלאך התעלם ממני והמשיך להסתכל במסך ולהקליד. "מה כן התפלק לך, מדי פעם, אה?" אמר ועיווה את פניו בבוז. "סיפור קצר. הכי עלוב שיכול להיות. לא מרגש כמו שיר, ולא סוחף כמו רומן. סתם סיפור. סתם" הוא ירה את המילה שוב. שוב השתררה שתיקה. המלאך הקליד יותר ויותר מהר.
"מה אתה מקליד?" חזרתי על השאלה.
המלאך שוב התעלם, אבל ראיתי שהוא התחיל להיות לחוץ. "וגם הסיפורים הקצרים האלה. לא ירית אותם בשורות כמו סופר באמת. כמו שלא השגת בחורות כמו גבר באמת. כל הזמן אתה כותב ומוחק, כותב ומוחק. אתה יודע מה המקש הכי שחוק במקלדת שלך? Backspace. הזה עם החץ, שמוחקים איתו. לאן החץ הזה מצביע אף אחד לא יודע. גם אתה לא באמת ידעת לאן אתה הולך, ואת מי אתה אוהב-"
כבר לא הקשבתי לו. "מה אתה כותב?" שאלתי בשלישית.
"-וזה מה שיצא לך. כל החיים שלך זה סיפור קצר ולחייך לבחורה פעם בשנה." המלאך אמר, מצחו מזיע, ולא הפסיק להקליד.
"מה אתה כותב?"
"מוחק ומוחק ומוחק, עד שלפעמים אפילו סיפור לא נשאר לך. כמו שעכשיו לא נשאר ממך כלום. מת בן שלושים ושמונה, לבד" אמר המלאך, מדבר מהר, פניו סמוקות ומכוסות זיעה, ואצבעותיו מקלידות כמו מתוך טירוף.
הסתכלתי על השולחן. הוא היה ריק לגמרי חוץ מהמחשב של המלאך, וכפתור. הסתכלתי בכפתור וראיתי שהוא כפתור של מקלדת, שחוק כמעט לגמרי, אבל עדיין אפשר היה לראות את החץ ואת הכיתוב: Backspace. שמעתי את הלב של המלאך דופק בהיסטריה.
הסתכלתי על המלאך והפעם גם הוא הביט בי, פניו רטובות ואדומות ועיניו מלאות פחד. שלחתי את האצבע, לחצתי על הכפתור והתחלתי למחוק. המלאך המבועת דעך לנגד עיניי. המשכתי ללחוץ. מחקתי עד הרגע שבו הגיע האוטובוס למעבר החצייה.




© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש שלג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו סיון ה´תשע"ב  
אבל מלאך שלא יודע שהפרוזה בוודאי עדיפה על השירה ראוי לגורל הזה.
כ"ו סיון ה´תשע"ב  
אבל כל השאר היה מצוין.
כ"ח סיון ה´תשע"ב  
לי התאים הסוף הזה..
זה מקסים..

חבל שאנחנו לא יכולים ללחוץ לחלק מהמלאכים האלה על ה Backspace...
לא ככה?!
כ"ח סיון ה´תשע"ב  
מי זוכר שככה קוראים למקש הזה בכלל?
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
גדול גדול

ושמישהו יגיד להם שסיפור ושירה, אם יש דבר כזה, זה לא לול-תרנגול-תאורה-ביצה
ב´ תמוז ה´תשע"ב  
ההשראה, אלא מה, מקרת ומ"ספר לי סיפור" עם האקדח.
ט´ תמוז ה´תשע"ב  
אם אתה מעוניין בביקורת בונה, אז לטעמי יש מקום לדייק יותר בניסוחים ובבחירת המילים (גם כשאתה כותב פרוזה...). למשל, כבר בהתחלה: "לא הקדשתי מבט ימינה ושמאלה"- המילה 'הקדשתי' לא מתאימה בהקשר הזה. ועוד: "לא נותר דבר אלא לקבוע" - המילה דבר מיותרת כאן. ויש עוד.

(ואגב, המלאך הזה מזכיר יותר שטן...)

בהצלחה.
כ"א חשון ה´תשע"ג  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד