בנושא
בכרם
חדשות
 
הודו / *ציפור הנפש*
בביכורים מאז כ"ד סיון ה´תשע"ב


אחר הצהריים חרישי עבר על שדות הכותנה בשפלה הארוכה. היה נדמה כאילו כולם נמים, אף שבחום כמו בחום אותו היום לא ניתן היה אפילו לרפרף שינה קצרה וחפוזה. רגבי האדמה בצד השדות היו יבשים וחרולים עוקצניים עיקצצו בהם. על כביש כורכר בוהק שהתפתל בינות לשדות עברו כפעם בפעם עגלות משוכות בידי שני באפלואים אימתניים וילדים שחומים שפידלוּ בלהט באופניים מרופטות, דהויות ממגע השמש.

כלב חסון וקצר פרווה נבח בהתלהבות ורקע ברגליו עד שעננה עלתה. את השמש והדממה הצהריימית הפקיע שאון מנוע אופנוע ששתי בוכנותיו פקפקו וטרטרו בצלצול ענוג ומרוחק. לבסוף מהאופק הגיחו שני גלגלים שהתקרבו עד שהיה אפשר לשמוע את נשימותיו של הרוכב שנעצר על יד ביקתת קש קטנה וזעירה, על צד שדה כותנה מגודר. המנוע השתנק כשרוכבו שלף את המפתח מנדנו. האיש הזיז את שערו מעל עיניו והישיר מבט אל האופקים שהשתרעו מסביב בשלוש מאות ושישים מעלות. לרגע הסתחרר ונאחז במושב האופנוע. הוא מחה אגלי זעה ביד איטית.

אישה אחת, בת שבט, סיפרה לו פעם, בשפה שרק היא והוא הבינו שהוא בדרך הנכונה. הוא רצה לשאול בדרך הנכונה לאן, אך היא לא הבינה מה הוא אומר. זכרונו משה את צלילי דיבורה, את המוזיקה והריתמוס של המילים שיצאו בניגון מפיה מתעתע. היא היתה כבת שישים אך נראתה בת מאה ושלושים לפחות. היא ישבה בבית בעל חלונות קטנים, אפלולי וקריר, יען היה בית חימר, ואבן ריחיים התעכנה תחת לידיה הקמוטות.

הרוכב השתהה ליד בית הקש, ודפק חלושות בדלת הפח המגולוון. המהום נשמע מבעד לחריכי הדלת. הוא דחף את הדלת שהתעקמה בזווית שדרשה יד מנוסה על מנת שלא תיתלש מציריה. הוא ישב ליד אביו. כעת הוא היה העוזב ואביו הנעזב. נחלפו תפקידיהם, וזהו גלגל בעולם. הוא לא באמת רצה לבוא הנה. האופנוע הניע את עצמו ומשכו אל השפלה הנמוכה. הם חצו יחדיו את מורדות ההרים, את האגמים הנוצצים שמשות צהובות ולפעמים גם ישנו יחדיו באמצע הדרך אל אין שומם. הגלגלים הניעו אותו לא פחות משהוא הניע אותם.

כעת הוא יושב ליד אביו השוכב ומגיש לו כוס תה פושר. הם מחליפים קצרות מלמולי התעניינות, מה כאן וכך ואיפה. לאן וכמה עד עכשיו. כעת הוא דוחף ידיו לכיסי הג'ינס הצמודים וקם מעל מיטת אביו. ידיו ממשמשות במפתחות האופנוע ומחשבותיו לרגע נודדות לזכרונות ילדות. הם מוקרנים על מסך הזיכרון שלו בקיטעון רפה וגוונים מטושטשים. את דלת הפח הוא משאיר מעט פתוחה. מנפח נחיריו ומכניס שתי נשימות ארוכות לריאותיו. הוא יודע שהוא לא חוזר לכאן, אך גם לא יודע אנה יפנה.

שאון האופנוע מתרחק משקט הצהריים בשדה הכותנה המגודר. האב מתיישב על מיטתו ומזיז את בהונות רגליו, מביט בהן. הוא מנפח נחיריו ונושם נשימה אחת אחרונה. נשמט גופו על מיטת עץ המהוקצעת בגסות של איש עמל. מבטו של הכלב נח על הקשיש ואף הוא אינו חוסד אותו. זנבו מתכשכש הנה והנה, והוא יוצא החוצה מדלת הבית לשתות מקערת המים.






© כל הזכויות ליצירה שמורות ל*ציפור הנפש*
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו סיון ה´תשע"ב  
(לסמןשקראתי)
כ"ט סיון ה´תשע"ב  
התיאורים פה טובים, לרוב גם השפה.
היו כאן כמה צרימות ניסוח/שפה שהפריעו לי, כי לא התאימו לרמה הכללית של הקטע וקטעו את הזרימה שלו (וחבל).
ניסוחים כמו -
אף שבחום כמו בחום אותו היום (מסורבל)
ביקתת קש קטנה וזעירה (הכפילות מיותרת)
שיצאו בניגון מפיה מתעתע. (מי מתעתע?)
וחרולים עוקצניים עיקצצו בהם (עיקצץ זו תחושה, רגליו של מי שעובר בשדה יכולות לעקצץ, למשל. אבל החרולים עצמם?)

ומילים כמו
לרפרף שינה, התעכנה.
כ"ט סיון ה´תשע"ב  
תודה, ההערות במקום. ראוי היה שהקטע ישב במגרה מעט לפני שאני זורק אותו לפה אל הכלבים.
כ"ט סיון ה´תשע"ב  
אאוץ'.

ובין המגירה לכרם אפשר לעבור גם בסדנת פרוזה, ממש כאן: http://www.kipa.co.il/community/all.asp?id=91
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד