בְּעִפְעוּף עֵינַיִים נִמְחַה

הָיָה, כְּמוֹ עוֹדֶנּוּ-

וְנָמוֹג.

כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה

לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים,

וּבַשָּׁמַיִם וְיַיִן לְהָשִׁיב

נְשָׁמָה חֲסֵרָה.

אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְצַיֵּר עָצְבוּתִי 

וַדָּאִי הָיוּ בּה שְׁנֵי נְתִיבִים שֶׁחוֹרִים

נִמְתָּחִים עַד אֵין סוֹף

הָיוּ בּה הֶבְזֵקִים חַדִּים שֶׁל צֶבַע

וְדָמְמָה קְהָת חוּשִׁים וּקְצָווֹת.

אוֹמְרִים בַּשַּׁבָּת יְשְׁנָה נְשָׁמָה יְתֵרַה.