בנושא
בכרם
חדשות
 
חץ / ציפור אש
בביכורים מאז ט"ו סיון ה´תשע"ב

 

אני עוקבת אחריו בדממה. לא זזה. הוא פוסע בין העצים בביטחון, לא חושש מדבר בלתי צפוי שעשוי להיות נגדו, לא מחפש אותי לשם שינוי. הוא מסתובב לכיוון ממנו אני משקיפה עליו וממשיך ללכת בין הענפים הבוגדניים. אני מרגישה את הרגשות גואים בתוכי, מנוגדים וחזקים ממני בהרבה. אני מניעה את היד בעדינות ובלי לחשוב יותר מידי, וכהרף עין החץ ננעץ עמוק בתוך ליבו. אני חושפת את עצמי לעיניו. ההלם מתפשט על פניו שניה לפני שעיניו מאבדות את ההבעה והוא צונח לרגלי. אני רוכנת אליו, מניחה יד על צווארו וממלמלת מילים אל פניו. פעימה קלושה בצוואר והדופק נדם. אני שולפת את החץ הנוטף ומגישה לפי.

                                             @

אלף מקומות, אלף צורות ששיניתי, ותמיד הוא עלה על עקבותיי. מתקרב אליי באיטיות, מבטו אוחז במבטי, מהפנט, ובסוף תמיד הוא מתרחק. משאיר אותי לדמם על העשב, או לצוף על הזרם חסרת נשימה.

שנאתי אותו, והייתי מכורה לו. מכורה לעיניו, לקרבתו, לליבו הנוגע בליבי. הוא היה נעלם ואני הייתי בורחת, מנסה להשתנות, לעבור מקום, לראות אותו מבלי להיראות. אבל כנראה שלא באמת רציתי להיעלם, והוא תמיד גילה אותי. בכל מקום שהייתי, בכל צורה שלבשתי. מחייך אליי את חיוכו הכובש, נוגע, ומשאיר אחריו צלקות. כוויות בעור שאצבעותיו צורבות בי.

וככה, כהרף עין זה נגמר. הוא לא שולט בי יותר, אולי עכשו אני זו שאשלוט בו.

אני מעבירה את ידי על עיניו, לוחשת חרש. עיניו נפקחות ומביטות בעיני. אני מרפרפת אליו ומחייכת קלות. הוא מחייך גם, לא מודע.

"אתה מת." אני מודיעה לו.

"לא מת," הוא עוצם את עיניו לרגע. "אבל גמור. מחוסל לגמרי מן הסתם."

"זה אותו הדבר." אני קמה בקפיצה ומושיטה לו יד. הוא מתרומם באיטיות, מביט בי בחוסר הבנה. "שכח מזה." אני מניפה את ידי בזלזול ומתחילה ללכת. הוא בא אחרי.

"לאן הולכים?" הוא שואל מאחורי.

"לקבור אותך." אני אומרת ומחייכת לעצמי. לא מסתובבת אליו.

"ממ." הוא מהמהם. כנראה מתחיל לקלוט. "למה?" אני נעצרת באחת. מסתובבת אליו ומצמידה סכין לצווארו.

"למה?" אני מחליקה את הסכין בעדינות על עורו. נשימתו סמוכה לשלי. כבר אין לה את אותו הריח שסימם אותי, סתמי. אני מישירה מבט אל עיניו. "אתה הרגת אותי פעם אחרי פעם, ואני שתקתי. עכשו אתה זה שישתוק." הוא מביט בי דומם. כל העולם דומם איתו, ואני מוצאת את השקט שלי.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לציפור אש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז סיון ה´תשע"ב  
בדאגהמשהו|
ה´ כסליו ה´תשע"ד  
לזה קוראים סגנון גותי?
הכתיבה טובה, מכניסה לאווירה של כאב ושנאה, ובסוף השלמה או סיפוק. המשפט הכי חשוף בקטע הזה- "אתה הרגת אותי פעם אחרי פעם, ואני שתקתי. עכשו אתה זה שישתוק." ובאותו הרגע שהוא נאמר, אני מרגישה אמפתיה רבה לבחורה. קודם נראה שהבחור הקורבן העיקרי, אבל למעשה הוא הרג אותה פעמים רבות, היא פעם אחת וסיימה עם זה סוף סוף, היא שלמה בלעדיו.

מזכיר לי מאוד את השיר של ריטה "עד שתעזוב", מכירה?
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד