בנושא
בכרם
חדשות
 
היום בו הייתי חסר אונים / elntnz
בביכורים מאז י"ג סיון ה´תשע"ב

אני בחור רגיל, קצת ציני...
אני מודע לעצמי מאוד, למדתי על עצמי הרבה דברים בחיים, 
אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי הוא שאני חסר רגש.
יש בחורים רגישים, מי יותר מי פחות. אני בכלל לא.
אני לא מסוגל לבכות. בטח שלא מסרט.
בכיתי בפעם האחרונה בהלוויה של סבא שלי, 
אבל זה היה לפני חמש שנים בערך.
השבוע קרה לי מקרה ששינה לי כמה דברים בראש.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, אחת וחצי נראה לי.
חזרתי מחבר, סתם ישבנו ודיברנו עד מאוחר. נפרד מחברה שלו. 
התנעתי את הרכב והתחלתי לנסוע לכיוון הבית שלי.
כמה רחובות מהבית שלי יש כיכר,
לקחתי בכיכר ימינה.
מטר אחרי הכיכר שמתי לב שיש משהו על הכביש.
היה שם אדם, קצת מבוגר, אולי בן חמישים.
כיסא גלגלים. קטוע רגל.
הוא עמד על הכביש מול הרכב שלי וסימן לי עם הידיים לעצור.
עצרתי. נעלתי את הדלתות.
הוא התקרב לחלון שלי, שפתחתי חלקית, וניסה לדבר איתי ברוסית.
אני לא מבין רוסית, ו... לא יודע מה עבר לי בראש. 
אולי פחד, אולי מבוכה.
אמרתי לו משהו והמשכתי לנסוע. מהר, שלא ירדוף אחרי.
לא ידוע מה קרה לי, אבל הפרצוף שלו לא יצא לי מהראש.
הבן-אדם על כסא גלגלים, באמצע הלילה, לא דובר עברית.
מסכן.
עשיתי פרסה ועצרתי במרחק רחוק ממנו, 
אולי הוא יעצור מישהו שיוכל לעזור לו.
כולם המשיכו. כמוני. לא ידעו מה לעשות.
הסתובבתי שנית והתחלתי להסתובב ברחובות, להגיע לכיכר מכל מיני כיוונים
אולי מישהו יעזור לו. העיקר שלא יישאר שם לבד.
ככה עברה רבע שעה ואף אחד לא עצר לבן-אדם.
בן-אדם. על כסא גלגלים, באמצע הלילה, לא דובר עברית.
עצרתי לידו שוב וניסיתי להסביר לו שאני רוצה לעזור לו אבל אני לא יודע רוסית,
אחרי דקה הוא פשוט התייאש והמשיך לנסות לעצור מכוניות אחרות.
המשכתי לנסוע.
"משטרה שלום, איך אפשר לעזור?"
"יש פה בן-אדם על כיסא גלגלים שלא יכול לזוז, אולי תוכלו לשלוח ניידת? מישהו שיוכל לעזור לו?"
"מצטערת, לא תפקידנו, תנסה להתקשר למד"א".
"מגן-דוד-אדום שלום, איך אפשר לעזור?"
"יש פה בן-אדם תקוע, על כיסא גלגלים, הוא לא מבין עברית, אולי תוכלו רק לשלוח אמבולנס לראות אם אפשר לסייע לו?"
"אממ... זה לא תפקידנו, אבל נראה מה אפשר לעשות".

המשכתי ליסוע וחיכיתי בסוף הרחוב,
לראות את שלום אותו בן-אדם ומה יעשה בו.

תוך כדי שאני מסתכל במראה ורואה את מד"א והמשטרה מטפלים בו
חשבתי לעצמי,
אולי אין בי כל-כך רגש, אבל דבר אחד יש בי.
אני לא מסוגל לראות מישהו חסר אונים.
החוסר אונים הזה, ההרגשה שאתה לא יכול לעשות כלום!
תקוע באמצע הרחוב ולא יכול להסביר למישהו מה אתה רוצה!
אי היכולת להסביר למורה שאתה חייב לשירותים למרות שהיא לא מרשה.
אי היכולת להסביר למפקד שזה החתונה של החבר הכי טוב שלך.
אי היכולת להסביר להורים שלך שאין לך כסף כי אתה מעשן.
אי היכולת לצאת ממעלית תקועה.
אי היכולת לעצור תאונה כשאתה רואה אותה מולך.
אי היכולת לראות את סבא למרות שאתה רוצה.

אי היכולת לצאת מהציניות למרות שאתה ממש רוצה.
חוסר אונים.


אונים בו היום הייתי חוסר אונים חסר קטע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לelntnz
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז סיון ה´תשע"ב  
ט"ז סיון ה´תשע"ב  
אחרי הסיפור הזה אני לא מאמין להצהרה שבשורות הראשונות: "אני חסר רגש". גם לפניו פקפקתי בה.

(ויש מה לשפר בצד הטכני של הכתיבה, אם אתה בעניין.)

כ´ סיון ה´תשע"ב  
מזדה איתך.
אבל לכל מטבע יש שני צדדים. בהתחלה כשהבנתי שאני כזה- הצטערתי. אבל אחר כך הבנתי שבלי הציניות שלי לחיים- לא היתי מצליח לשמח אנשים עצובים כל כך (אני מתנדב כ''ליצן רפואי'') אם היתי אדם רציני- במקום לשמח אחרים, היתי מ''מתעצב'' בעצמי.
:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד