בנושא
בכרם
חדשות
 
שוקולד פרה / אריאן סולאל
בביכורים מאז ט´ סיון ה´תשע"ב

עם שקיעת החמה
אני מתכנסת בתוך מנזר השתיקות שלי
קולעת חוטי עצב לילי
שתי וערב מרמתוק
כפי שקראתי ברומנים הגדולים לסינדרלות קטנות
וממתינה
לציפורים כחולות, למלמלות
ללנסלוטים יפי בלורית וסוס
עד בוש.
בגבור רעב ואכזבה
מכלה חרון ללא היסוס
בחפיסה אחת וגם שניה
של שוקולד פרה.


מרירות מתיקות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאריאן סולאל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג סיון ה´תשע"ב  
אין על השוקולד... אבל תנסי את המריר יותר, נשמע לי הולם יותר למצב הרוח המתואר

עֹז
י"ג סיון ה´תשע"ב  
השיר מתאר חוויה מאוד מוכרת, ויש לך כאן כמה תיאורים מאוד יפים. רק הסוף עם השוקולד מרגיש משיר אחר. ולא בגלל השוקולד, אלא משהו בשפה. המשלב, החיתוך. כאילו זה משיר אחר. מיום אחר. קשה לי להסביר, אבל זאת ההרגשה שלי.

אהבתי בשיר במיוחד את-

"קולעת חוטי עצב לילי
שתי וערב מרמתוק
כפי שקראתי ברומנים הגדולים לסינדרלות קטנות"

י"ג סיון ה´תשע"ב  
תודה לכם על התגובות.
צדקת, אלגביש, ביחס לסוף השיר, אך הוא מכוון. זאת אמורה להיות ההנחתה הפרוזאית על קרקע המציאות לדימויים הפואטיים של ההתחלה.
י"ד סיון ה´תשע"ב  
מלא מלא קסם.
אני מבין קצת מה שאלגביש אומרת. מלבד הסוף, כל השיר מתרחש בעולם (או אולי: מתכתב עם עולם) של "רומנים גדולים וסינדרלות קטנות", עולם פנטסטי, רומנטי-טרגי, בצבעים עזים ובטעמים. יש בו עדינות מסוגננת וגם דרמה. טבע ושמלות, מנזרים ונסיכים.
אם קוראים את הסוף (ארבע השורות האחרונות) בפני עצמו, אין בו כמעט דבר מכל אלה, אפילו להיפך. שוקולד פרה זה דבר מודרני יותר (אפילו ארצי יותר) מכל עולם שר הטבעות הזה.
לא שמתי לב לזה עד התגובה של אלגביש, והאמת שלי זה לא מפריע. פשוט צריך לקרוא את הסוף ביחד עם שאר השיר.

קובי שפירא יצ"ו כתב על זה יפה כאן-
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=40769
ט"ז סיון ה´תשע"ב  
ונמשיך לחכות עד בוש.
כתיבה מצויינת!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד