בנושא
בכרם
חדשות
 
זאת חנוכת המזבח / משה כ
בביכורים מאז ט´ סיון ה´תשע"ב

                                                                                                                                                                      

"שנה זה מספיק זמן כדי לדעת שבמדבר אין ידוע מראש!" הזדעק עמינדב מפתח האוהל.
הפעם היה זה נחשון, בנו, שמתדפק על דלתיו.

- "בסך הכל שש עגלות צב, אבא. לא חשבתי ש..."

- "ועוד בראש-חודש!" המשיך עמינדב בשלו. "באמת האמנת שהקרבן יקפוץ לידיך מאליו?!" נחשון הרכין את ראשו, כמו נותן הוא לתוכחת אביו לשטוף את כולו. "טוב, קדימה. דיברנו מספיק." הפטיר, "יש לנו חנוכת מזבח להגיע אליה!"

משפטו האחרון של אביו הדהד באוזני נחשון. "חנוכת מזבח..." חשב, וכבר גמלה ההחלטה בליבו: היום הוא יעשה את זה, הוא חייב להקריב את הקרבן!


-----------------


לקופת הכרטיסים בתחנת הרכבת הוא הגיע ללא נשימה.

-"מתי יוצאת הרכבת הבאה לתל-אביב?" שאל לפני שהביט אל לוח הנסיעות ועיניו כמעט יצאו מחוריהן.

- "הרכבת הישירה תצא בעוד שעה מרציף מספר שתיים", מבעד לזכוכית הוא שמע קול שעכשיו היה נדמה לו רחוק כל-כך. אסור היה לו לפספס את הרכבת הזו, ועכשיו הוא בצרות.

אחרי הכל, חשב לעצמו, שנה זה מספיק זמן כדי לדעת שהצבא זה לא פיקניק.

ידע שאסור לו ללכת לישון מאוחר במוצאי-שבת. לו-רק היה מצליח להתעורר מצלצולו הראשון של השעון המעורר, אז היה מספיק להגיע לאוטובוס המוקדם וכל היום שלו היה נראה אחרת.
אבל אין לו זמן להרהורים מיותרים, יש לו תכנית.
 

----------------


"כיבוד קל?" "יש".

"שתיה?" "יש".

משפחת יהודה עברה על רשימת המוזמנים. כולם אמורים להגיע ללא יוצא מן הכלל.

הבית היה אפוף ריח של התחדשות, ותחושה מבשרת טובות ריחפה באוויר.

- "מאיר!" נשמע קולה של אשתו מהמדרגות.

- "כן", ענה רגע לפני שיצא את הבית. כמה זמן חיכתה המשפחה כדי להיכנס אל הבית הזה, משכנם החדש. שנה ליתר דיוק. הייתה לו, למאיר, שנה שלמה כדי להחליט איך ייראה בדיוק הבית. וכעת, כשהגיע הרגע, הוא לא מוכן לפספס אף פרט.

- " המזוזות, מאיר, המזוזות!"...

- "אחח, מה הייתי עושה בלי אשתי..." מלמל וחייך לעצמו בדרכו להביא את האורחות הראשיות.

------------------


כשצלצל למפקד שלו להודיע לו שיאחר, כבר היו מסודרים בראשו כל התסריטים האפשריים. הוא הרי לא תיאר לעצמו בחלומותיו הפרועים ביותר, שברגע האמת הוא ייתפס לא מוכן. כבר פרס לנגד עיני רוחו את כל השבוע.

איך יעבור אותו בהצטיינות יתירה, איך יקבל את ה-"חמשוש" שיזכה אותו בביקור מוקדם בבית. כל-כך הרבה דברים הוא תכנן לסוף השבוע הקרוב, אין-ספור תכנונים שעלולים לרדת לטמיון בגלל שעון-מעורר שלא עורר, והלוואי שיתעוררו עליו מן השמים רחמים, ומפקדו יתחשב בו.

- "הלו?" נשמע קול לא אופייני מהבחור שאמור להישמע מעט תקיף יותר.

- "שלום יוני, אני מתקשר כדי..."

- "טוב שהתקשרת! תודיע למחלקה שיש להם עד הלילה להגיע למוצב עצמאית, אבל שלא יתפזרו! מחר על הבוקר צריך להתייצב בחטמ"ר כדי לחתום על ציוד, אוי למי שייעדר!!"

- "א..א..אני אגיד להם" סינן ולא ידע את נפשו מרוב אושר.

- "אז מתי אמרת שיוצאת הרכבת לנהריה?"...

------------------

"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה".

בירך מאיר בהתרגשות מהולה בעצב.
דביר בנו שנעדר הערב מביתו החדש, כל-כך רצה להיות נוכח בטקס חנוכת הבית. אך אורחים מבחוץ יש להזמין, ויום חזרתו של בנם הביתה, יום שישי הוא. לכך נאלצו לערוך את הטקס הערב, ולא למחרת.

צלצול הפעמון קטע את מחשבותיו. נאמר למאיר, כשנכנס לדירה, ששליחי הפיצה, שיחיו, מרבים להתבלבל בין הבתים במבוך השכונה החדשה הזו.
מאיר ניגש לכוון את השליח התועה, אך בפתח הדלת מצא קיטבג שזה הרגע הושלך פנימה, ומעליו רוכן חייל עם חיוך מאוזן לאוזן.

- "איך אפשר לסרב למישהו שעומד בזמנים כמו שעון?" ענה דביר עוד לפני שנשאל.

"הייתה לי הרגשה שלא תתחילו בלעדיי", אמר ושניהם צחקו כשהביטו על המזוזות שנקבעו בשעה טובה, בבית משפחת יהודה, בשכונה החדשה ברחוב הנשיאים.

-------------------


"חודש טוב, חודש טוב!" בירכו כולם איש את רעהו ביום החגיגי הזה, ראש-חודש ניסן.

מי היה מאמין- יום חנוכת המשכן, והמדבר מלא מפה לפה.
הכל מספרים בדבר הקרבנות שהקריבו הנשיאים איש איש למטהו.
הכל חוץ מנשיא אחד. צנוע. נחשון שמו, ומטהו מטה יהודה, ואת קרבנו הקריב. ועוד איך הקריב.






© כל הזכויות ליצירה שמורות למשה כ
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד סיון ה´תשע"ב  
לא הצלחתי להבין את הסיפור.
אם הבנתי נכון, יש כאן שתי עלילות - אחת: חנוכת המשכן במדבר. המקבילה לה: חנוכת הבית בבית משפחת יהודה, הבן דביר מצליח להגיע ברגע האחרון.

תחושת חוסר הבהירות ליוותה אותי בשלוש נקודות:
1. חנוכת המשכן - על מה הדיון בין נחשון לבין אביו? על מה הכעס?

2. חנוכת הבית של משפחת יהודה - מאיפה לאיפה חוזר דביר ברכבת? חשבתי שהוא חוזר מהבית... אבל אז מסתבר שהוא לא היה חודש בבית והוא בעצם נוסע הביתה, אז לאן הוא איחר?

3. הקשר בין שני הסיפורים... מה רצית לומר לנו בחיבור בין שני הסיפורים?
כ"ז סיון ה´תשע"ב  
1. אביו של נחשון כועס עליו מפני שלא התכונן להבאת הקרבן כראוי, ובערב חנוכת המשכן עוד אין לו שש עגלות צב. הרי כל הנשיאים האחרים ודאי כבר חטפו את כל אשר בנמצא מפני שזהו היום האחרון. והוא, נחשון, חולם בהקיץ.

2. דביר מתעורר מאוחר בביתו בבוקר יום ראשון ומאחר לרכבת שתביא אותו לתל אביב- מקום האיסוף של מחלקתו לצבא. לאחר שמדבר עם מפקדו רווח לו כיוון שמבין שלא יקבל עונש על איחור, והוא נוסע למוצב עצמו שממוקם בצפון, בנחת, בידיעה שהוא הולך להצטיין ולקבל חמשוש. ואכן, אחרי השבוע שעבר עליו הוא מצליח להגיע לחנוכת הבית בביתו החדש (באיחור אופייני..)

3. בחיבור בין שני הסיפורים ניסיתי לתאר את משפחת יהודה בתור הצאצאים לדורות של אותו נשיא, נחשון בן עמינדב, ואת חנוכת הבית הפרטית שלהם- בתור "זכר" לחנוכת המשכן הגדולה והמפוארת.

תודה על התגובה ושהארת בכלל את עיניי שהסיפור לא כ"כ מובן. אשתדל להתנסח טוב יותר בהמשך :)
כ"ח סיון ה´תשע"ב  
אבל מה המטרה בחיבור הזה? איזה מימד זה מוסיף לנו לסיפור חנוכת המשכן? או לסיפורה של משפחת יהודה?
ואפשר לעבוד על סיפור גם אחרי שכבר העלית. אם הסיפור חשוב לך - כל מה שהסברת כאן צריך להיות בפנים.
י´ תמוז ה´תשע"ב  
לא חייבת להיות מטרה נעלה בסיפור... הוא מתאר את מה שקרה וזה נעים לקרוא ותודה רבה.

תמשיך לכתוב וליצור בכלל. זה בריא!

שבוע טוב ומבורך
י"א תמוז ה´תשע"ב  
ב"מטרה" אין הכוונה למטר חינוכית-אידיאולוגית-מוסרית נעלה.
הכוונה היא פשוט - למטרה הסיפורית. מה זה תורם לסיפור.
לא חייבת להיות כזו, אבל בעיני, בסיפור הזה, היא חסרה.
ט"ז שבט ה´תשע"ד  
כ"ד ניסן ה´תשע"ד  
(בקריאה שניה, הדברים שלי נקראים לי חריפים ממה שהתכוונתי.
מה שניסיתי להגיד - נראה שכשחיברת בין שני הסיפורים הרגשת שיש קשר בין חנוכת הבית הפרטי לחנוכת המשכן. אבל לי לפחות הסיפור לא הבהיר מספיק מהו הקשר המהותי הזה ביניהם, איך נתפסת בעיניך/בעיני הקטע חנוכת המשכן ואיך נתפסת חנוכת הבית ומה מקשר ביניהם, נראה שיש לסיפור עוד רובד, רק לא ברור לי מה הוא).
כ"ה ניסן ה´תשע"ד  
שאתה כותב פרוזה וחוזר להגיב עליה לאחר שנתיים.
בכל אופן, אין לך צורך להתנצל כי החריפות היא מבוקשי בכדי להיות בשל יותר מיצירה ליצירה.
לגבי הסיפור, האמת היא שאין בו עוד רובד ופשוט ציירתי שיש קשר בין שני ה"חנוכות" אך הוא לא מהותי אלא רעיוני בלבד. ניסיתי לדמיין את חנוכת המשכן כחנוכת בית רגילה, רק שהבית הזה הוא ה-בית.
חוץ מזה אין קשר חזק בין השניים, הייתי אומר יותר משעשע ופחות מהותי.
מקווה שעכשיו הדברים ברורים יותר.

תודה ושבת שלום! משה :)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד