בנושא
בכרם
חדשות
 
[בן] / ציפור אש
בביכורים מאז כ"ה אייר ה´תשע"ב


"הפכת אותי כמו פירמידה."

אני רואה את בן עוד לפני שהוא רואה אותי והלב מחיש פעימה. ברגע האחרון הוא קולט אותי בצד הדרך ועוצר בחריקה. בטח לא בטוח למה בדיוק הוא עצר, אבל לא מתעמק. אני נרתעת אחורה. מתמהמהת רגע לפני שפותחת את הדלת בתנופה ומחייכת אליו בשפתיים רחבות חושפות שיניים גדולות, לבנות מבריקות. שיצאו לו העיניים. עבר זמן מאז שראיתי אותו מקרוב בפעם האחרונה. נדמה לי או שאכן משהו בו השתנה? מקווה שיעמוד כך מספיק זמן כדי לברר את זה. מה שכן, כמו תמיד זה כואב כל פעם מחדש.
מה את מבסוטה? בן כמעט מסתכל אליי עם העיניים האלה שלו, עם המבט המתחמק הזה שלו, חצי מוטרד חצי משועשע, כאילו כדי לכסות על זה שהוא מוטרד בעצם.
סתם. אני אומרת. אני מבסוטה מזה שאין לי מה להיות מבסוטה ובכל זאת אני מבסוטה.
הוא מגחך ביובש. אני כל כך שונאת את השקר הזה שהוא מומחה בו. שגורם לנו להעמיד פנים שהכל בסדר, הכל כרגיל, בזמן שמתחת לפני השטח רוחשים נחשים ארסיים.
את עולה? הוא אומר. עוד דבר שאני שונאת, שבן משחק בידית ההילוכים. מראשון לניוטרל הלוך חזור. סתם. זה כזה עלוב בעיני. חסר מעוף ממש.
היית מת. אני מרימה גבה. בן נאנח ביאוש כאילו. כמה מעורר רחמים. אני ממצמצת. הוא מכבה את המנוע. נהיה שקט שמחריש לי את האוזניים.
רות, הוא אומר אל תוך השקט שמשתרר. הרסת לי ת'חיים.
וואו. אני אומרת. איזה דרמה.
אני מגלה שזה לא מרגש אותי. אולי רק קצת. כי מתעורר בי חשק לירות בו. ליידות בו את כל האבנים שיושבות לי על הלב ומכבידות לי את החיים. מתחשק לי לבעוט בו ולהחזיר את הכדור אליו, שיתמודד, בפעם הראשונה בחיים כנראה.
תגיד בן, אני חושבת בלי קול, לאיזו עוד נערה יצא לך להגיד כמה שהיא יפה ונסיכה ושהיית יכול לשבת לדבר איתה בלי סוף. ואחרי שהיא האמינה לך לזה המשכת בזה שגילית לה כמה שאתה נמשך אליה ולנשמה הגבוהה שלה. ואחרי שהיא האמינה לך גם לזה אמרת לה שאתה פשוט אוהב אותה, וגם לזה היא האמינה לך מתוך שכרון חושים. ואז אתה פרצת את הגבולות. הושטת יד אל הקודש. וכשהיא ניסתה לסגת ולשים תמרור אדום אתה לקחת את הלב התמים שלה שנפתח אליך, שכבר היה בידיים שלך, וזרקת אותו לכל הרוחות, שברת אותו לרסיסים כל כך קטנים שלעולם לא יוכלו לחזור ולהיות הלב הטהור שהם היו פעם. אתה שקרן רע לב. וזה אפילו לא מזיז לך משהו במצפון.
טוב יאללה סע. אני מזדקפת כשנמאס לי מהמשחק הזה. אתה מסתיר לי את הנוף.
אבל אני לא סוגרת את הדלת ובן כבר לא משחק בידית ההילוכים. רק סתם יושב ומעיף מבטים במראה האחורית. כמה שזה מטאפורי. אני כועסת על עצמי על המזוכיזם שפועל בי. אני מתה שהוא יעוף לי מהעיניים ולא רוצה לשחרר אותו.
הרסת לי ת'חיים הוא אמר. וואלה. אתה נראה דווקא לא רע, אני אומרת אחרי בחינה מדוקדקת. כמעט בולעת אותו בעיני. יש לך אהובה חדשה שעושה לך טוב? בן לא מביט בי. אהה. הרסתי לו את החיים. כנראה שלא מספיק.
מתחשק לי לתקוע לו מקל בגלגלים. בכל המובנים המשתמעים. אני רוצה להתנקם בו. ואני רוצה לנשק אותו בטירוף. אני נושפת. כבר לא יודעת מה באמת אני רוצה. מיליון רצונות עפים בי בחלקיק שניה. לא רצונות. פנטזיות. אפילו לא חלומות. הזיות. אני רוצה ששוב הוא יגיד לי את המילים היפות האלה שכבשו אותי. ואני רוצה להאמין בו. אני רוצה לעלות איתו עכשו על הרכב הקטן שלו שמוכר לי כל כך מכל זוית אפשרית ולהמריא.
פעם, באחת הפעמים שבן אסף אותי בסוף של יום ארוך שעבר על שנינו, פתחתי את הדלת הימנית ושניה לפני שעליתי שאלתי אותו, תגיד, תיקנת את הכפתור הזה שכשלוחצים עליו יוצאות הכנפיים ואנחנו יכולים לעוף מפה לעולם אחר? ובן חייך ואמר כן, אבל את צריכה לעלות כדי שהוא יעבוד... כמה שזה היה מתוק. שעכשו עולה בי טעם מר להיזכר בזה ולראות אותו מולי עכשו ולדעת שכל זה היה משחק מבחינתו. עניין של אינטרסים ושליטה.
אני רוצה לפרק לו את הצורה לגורמים.
הייתי רוצה להיזרק איתו לחיים באוהל בקצה העולם אבל בעצם אני רוצה לזרוק אותו מעל ראש צוק שהוא ייפול וייעלם לנצח.
פעם הוא ממש הצליח לשכנע אותי שזה אפשרי. מה שתרצי יפה שלי, הכל שלך.
ועכשו לרגע אני מצליחה לשנוא אותו, על הכדור פורח שהוא ניפח בי ואחר כך בלי נקיפות מצפון תקע בו קוץ ופוצץ אותו ואותי עזב ליפול ולהתרסק על הקרשים.
הרסת לי תחיים. מצחיק, זה כזה אופייני לו. להשליך האשמה ולצאת נקי. גם אם הוא יגיד את זה בצורה של שאלה, נגיד - מה עשיתי לך שהרסת לי ת'חיים? לא יישאר שם מקום לתשובה, לקטרוג חוזר. גם אם אני אגיב זה במילא יהיה חסר טעם.

אני מתכדררת כלפי פנים אל תוך עצמי. בן משחק במפתחות מעל להגה. אני מרגישה אותו פתאום מתוסכל, מאוכזב, סחוט ואבוד מהחיים שלו. אני יודעת שהוא הביא את זה את הכל על עצמו, לא אף אחד אחר, ואין בי אשמה. לא כלפי עצמי ואפילו לא כלפיו. רק צער. כאב.
כשאני מתבוננת בו שוב הוא כבר לא נראה כל כך טוב. והוא כן נראה הרוס. משהו בי מרוצה, מעין שמחה לאיד. הרסתי לו ת'חיים. כל הכבוד. מגיע לו. הוא ריסק אותי לחתיכות בלי למצמץ או להצטער לשנייה, עכשו תורו. אבל מייד אני מסייגת את עצמי. זה לא שהתכוונתי להרוס לו את החיים. באמת. רק לנער אותו קצת. להוציא אותו מהדפוס החולני שהוא נכנס אליו. קצת קרדיט לעצמי אם אכן קרה משהו בכיוון. מה שאני לא משלה את עצמי. לרגע אני בטוחה שאין לו סיכוי, רגע אחרי אני חושבת שאני היחידה שתוכל לשנות אותו, וברגע הבא אני מוכנה להתמסר למען המטרה העליונה הזו.
אני נזהרת מליפול לרשת הזאת, למרות שהיא מושכת ומזהירה.
בקלות אני יכולה לעלות עכשיו לרכב, להגיד לו סע בן, מה זה משנה לאן, למקום שנהיה בו רק אנחנו, כי אתה צריך טיפול דחוף. משהו עמוק, טיפול שורש. אתה מוזנח כל כך, לא יודעת מה אתה עושה כרגע בחיים שלך, אבל את עצמך אתה איבדת. אני לא הרסתי לך ת'חיים, אבל החיים שלך הרוסים. סע, אנחנו הולכים לתקן לך את החיים. תאמין בי, תעצום עיניים ותן לי להוביל אותך בחזרה למקום הנכון שלך, שלנו. פעם היינו ביחד, פעם אהבנו, זוכר? אני האמנתי בך ואתה שיקרת לי. בגדת בי. אתה מודה בזה? כן. אמרת לי שאתה זבל, שאתה חרא בנאדם, שאתה רוצה לעשות תשובה. וגם זה היה שקר. אבל עכשו זה נמחק הכל. עכשו אני כאן, אתה כאן, וכל עוד המנוע דולק אנחנו יכולים לתקן.
אני נותנת לעצמי רגע אינסופי להשתעשע בדמיון הזה, אבל אז בכוחות אדירים אני חוזרת, הקסם פג. אין סיכוי שבעולם.
אם את רוצה אמת, אני נזכרת במה שמישהי פעם אמרה לי, תילחמי בשקר. הבנאדם המסכן הזה שמולך, אני מספרת לעצמי, הוא שקר ביחס אלייך. הוא פיתוי אדיר, אבל הוא לא האמת שלך. את צריכה להילחם ולנצח במלחמה מולו. אסור לך להיסחף. הלב צועק. המוח מנענע בראשו. לא. מה כן? הלב בוכה מתשוקה. מה כן? לברוווווווווח המוח מסמן בידיים בלתי נראות. לא... הלב מתחנן. לא ככה... אני נותנת להם להתכסח.
לאן אתה נוסע עכשיו? אני שואלת אותו.
בן חוכך בדעתו. הוא לא ממש יודע לאן הוא נוסע, אבל הוא לא יגיד לי את זה לעולם. הוא ימציא משהו ולא יגיד. לחבר, הוא אומר לבסוף. כאילו דא. אני מגלגלת עיניים בלי שהוא יראה. כאילו לא יכולתי לנחש שזה מה שהוא יגיד. תמיד תוקע את החבר הזה. איזה חבר? הייתי שואלת פעם. את לא מכירה. הוא היה אומר. ברור שאני לא מכירה. אבל החבר הזה גם לא קיים. אם היה כזה לא היה לך בעיה להגיד לי את השם שלו אפילו אם אני לא מכירה. אידיוט אחד. מתוק אחד.
טוב... אני אומרת באיטיות. עושה בדיקה מהירה אצל המוח והלב אם הגיעו לאיזושהי פשרה. הם דוממים. תוהים לאן אני חותרת מן הסתם. אפשר טרמפ עד הצומת? אני מכריעה. רק עד הצומת.
הוא עוצר לי בצומת. תטפל בעצמך בן, אני אומרת לו. אף אחד אחר לא יעשה את זה אם לא אתה. אף אחד גם לא יכול להרוס לך תחיים, אני נזכרת להגיד לו כדי לא להשאיר עניינים בלתי פתורים ביננו, זה שטויות אם חשבת שכן. הייתי יכולה להגיד לך הרבה דברים, אבל אני אגיד לך רק דבר אחד. המציאות היא מה שאתה בוחר שהיא תהיה. אני קורצת אליו. בן מסתכל עליי. קשה לי קצת לפענח את המבט שלו. מה עובר לו שם בתוך הראש.
אני רוכנת, נושקת לו על הלחי ויורדת.
אני קלה כמו זחל שהפך לפרפר. ניצחתי. אני מרימה שתי אצבעות ומסמנת לי וי באויר.




© כל הזכויות ליצירה שמורות לציפור אש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח אייר ה´תשע"ב  
ווווווווווווווח
ח´ סיון ה´תשע"ב  
נעים (?) מאוד. מוכר לי.
אני לא הולכת להגיב על הכתיבה או הניסוח הנוגעים והמשורטטים להפליא כי אני משוחדת ועיוורת כמו שרק מישהי שאהבה פעם בדיוק כך יכולה להיות.
מישהי שהאמינה שרק היא יכולה לתקן את הגבר המפורק הזה. אז במחילה, אני פשוט רוצה לומר לך שמצאתי כאן ובך הרבה כוח והמון השלמה.

אולי הכול פרי דמיונך, אבל לסיכוי שלא אני רוצה שתדעי שיש לזה סוף. באמת ובתמים, לפעמים נראה שלא יגמר לעולם ואלוהים עדי שארוכה הדרך.
דעי לך, יום אחד זה נגמר.
ט"ו סיון ה´תשע"ב  
כואב.
וכל מה שBea אמרה.

(קשה להגיב עניינית לסיפור כזה, אז רק כמה מילים:
"יושב ומעיף מבטים במראה האחורית. כמה שזה מטאפורי"
"מתחשק לי לתקוע לו מקל בגלגלים. בכל המובנים המשתמעים" -
אולי עדיף לתת לקורא להבין לבד, בלי לסמן לו - "כאן יש משמעות נוספת!")
י"ח סיון ה´תשע"ב  
בס"ד

איך אני אוהב את האנשים שיודעים להכניס את המחשבות והדמיונות במקביל להתרחשויות. לזוז קדימה ואחורה בזמן , בזמן שהזמן עוצר במשפט אחד.

את כותב ממש טוב ונהניתי לקרוא.

אהבתי את זה שגם אם שבים אנו אחרי תקופת זמן לאותו מקום, לאותה הזדמנות הפעם אנו לא נופלים, בוחרים לרדת לפני שיהיה מאוחר מדי...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד