אחים (סליחה) | ביכורים

אחים שלי,
אחים, שאף מטען גנטי לא מחבר בינינו אלא מטען נפץ.
אחים, שדמכם אינו דמי אך לעד יזרום בעורקי.
אני נופל היום על ברכי ברטט בכי ומבקש את סליחתכם.
סליחה שאני הוא זה שכותב את המכתב ואתם כבר לא.
סליחה שאני הוא זה שעדיין לובש את מדי הזית שבועיים או שלושה בשנה.
סליחה על הטיולים לאורכה ולרחבה של הארץ.
סליחה על הספרים שקראתי ושעוד אקרא.
סליחה על טבילה קרירה במימי מעיין.
סליחה על שאני שואף אל קרבי את שערן של בנותי.

סליחה שעזבתי אתכם מאחור.

אך דעו, אחים, במקום בו אתם נמצאים אשר לשקר אין בו אחיזה והאמת בו מאירה באור יקרות.

אני כותב את המכתב בדמעותי
וכשאני לובש את מדי הזית ריח זיעתכם עולה באפי.
בטיולי אני רואה את רישומי עקבותיכם על השביל לידי
והספרים שאני קורא ושעוד אקרא הם תחליף חיוור לשיחותי איתכם.
נשיכתו הקרה של המעיין מזכירה לי את השלוליות בהן שכבנו בלילות ארוכים
וכשאני שואף אל קרבי את שערן של בנותי, גם בשבילכם אני שואף.

וכשעזבתי אתכם מאחור שמעתי את הד קולכם אומר לי- המשך.

ערוצי תוכן

כלים

אודות

הירשמו לניוזלטר