בנושא
בכרם
חדשות
 
הפקת לקחים מיום השואה / איתי אליצור
בביכורים מאז כ"ז ניסן ה´תשע"ב

 

עם לבן גרתי

שנים רבות.

ובכל כחי עבדתיו

לשלומו התפללתי

ולשלום העיר אשר גליתי אליה

ועבדתי קשה להוכיח קבל עם

שהעובדה שאני יהודי אינה גורעת מנאמנותי

ואין לי שאיפות להיות עם

מאמצים רבים עשיתי להראות לו שאני בסדר.

שאני אזרח נאמן ואין לי שום תכניות לעלות בחומה.


ורק בלילה,

כשאף גוי לא שומע

והתריסים סגורים

אמרתי לילדי

שיש לנו עם

ויש לנו ארץ

ונשוב אליהן

אך לא היום, כשיבוא המשיח.


והעקר שהגוי יאהב אותי.


והגוי אהב אותי.

ורצח אותי.

והשמיד אותי.



קמתי ויצאתי מארצו ושבתי אל ארץ אבותי.

והייתי לעם, עצמאי וגאה, שמוצא חן בעיני הגוי.

ואפילו הגוי מודה שהוא עם.

ושיש לי זכות קיום. אשרי וטוב לי.


וכל פעם שהגוי היה בא

הייתי לוקח אותו ליד ושם

ומראה לו כמה הייתי בגולה מסכן ואומלל ומושפל ומבוזה.

והייתי מראה לו תמונות של יהודים מושפלים ומבוזים (כמו שהוא אוהב).

והגוי היה מזיל דמעות תנין חמות

ואף מהנהן

ואומר כן

        כן

מסכן.

ואני הייתי מאושר.


והגוי רק היה מזכיר

שעלי טובה לו להכיר

ולא לשכוח ולא להסתיר

שהיום אני עושה לערבים בדיוק נמרץ כמו שעשו לי הנאצים. ושעלי ללמוד את הלקח.

ואני למדתי.



והגוי היה הולך למלון וסוגר את התריס

ומחכך את כפותיו בהנאה

לזכר התמונות שראה ביד ושם

של יהודים מובסים ומושפלים ומדוכאים

כמו שהוא אוהב.


כל מכבדיה הזילוה

כי ראו ערותה

פשוטו כמשמעו.

ברצונה, בהסכמתה ועל פי דרישתה.


ואני הייתי סוגר את התריס

ומלמד את ילדי

לא לשכוח את השואה.

ומחכך את כפותי בהנאה

לזכר הגוי שראיתי היום.

המאשר שזכותי לחיות ושאני מסכן.

ושהוא אוהד אותי.




אז נמאס לי להיות יהודון קטנטון גלותי.

ומהיום ידעו הכל


שהילדים שלי הם לא הנקמה שלי בנאצים

והמדינה שלי היא לא הנקמה שלי בנאצים,

היא ארץ אבותי וילדי

והיא ביני לבין אלהי.

והיא זכותי וחובתי וכל נכסי בלי שום קשר לשואה.


והנקמה שלי בנאצים היא הכור בדימונה

והאף שש עשרה ושבע עשרה ושמונה עשרה

והקנים

האימתנים

המכוונים

לכל בירות העולם

(ובפרט אם אזכה גם להפעילם).


ואם הם יטענו שלא היתה שואה,

אומר להם

אתם מכחישים? מצוין, גם אני.

אני לא מושפל ולא שפל ולא בזוי ולא קטן בגויים.

רק זכרו שאם תעזו לעצבן אותי

אחסל אתכם בדם קר

כמי שהשמדתי בלי ניד עפעף

ששה מיליון גרמנים

ועוד כמה אוקראינים ופולנים שלא מצאו חן בעיני

באושוויץ ובטרבלינקה ובברגן בלזן.



ורק בלילה,

כשאף גוי לא שומע

והתריסים סגורים

אומר לילדי את האמת:

שלא השמדנו ששה מיליון גרמנים

אלא הם השמידו אותנו.


ושלא ישכחו את הלקח:

אם תאבדו בגויים - ואכלה אתכם ארץ אויביכם.

אם לא תשמעו את שופר הגאולה

ותדבקו בגולה

ובתבוללה

ותעשו אדיאליזציה מההשפלה,

ואכלה אתכם ארץ אויביכם.


אם תנסו להיום כגויים

ותנסו להיות כמותם

ביד חזקה ובזרוע נטויה

ובחמה שפוכה

יבא מלככם.


ואם תהיו יהודים גאים

ביד חזקה יגאלכם.


אז לעולם אל תנסו למצוא חן בעיני הגוי

או לזכות באהדתו

או להיות חלק מהכפר הגלובלי

או מהקהיליה הבינלאומית.

כי אתם פשוט לא.


אתה לא חלק מהקהיליה ולעולם לא תהיה.


כי יהודי אני.

בן נבחר לאלהי.

ואם הוא מכיר בי

אינני צריך הכרה ואהדה מאף אחד אחר.




שואה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ אייר ה´תשע"ב  
("ורק בלילה" - השני).

הסוף קצת לוקה בחסר, כי הקטע ממש מתרומם לגבהים חזקים ואתה מצפה לסיום חזק. ואני חושב שהסיום לא מספיק חזק.

מעבר לזה אני חושב שהמסר שלך קצת בעייתי. קצת משחק לידיים של מבקרי ישראל. הייתי רוצה לקרוא את מה שאתה אומר - רק עם נימוק יותר משכנע, ופחות גלוי, ופחות מכליל "גוי". למרות שזה יום השואה. דבר על זה שהנאצים חיים גם היום. לא ש"הגוי" מככך ידיים בהנאה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד