פתחתי את סגור ליבי לפניה כמו כשהיינו קטנים. היא לא נראתה מאושרת אך גם לא טרודה במיוחד. היא לא מעלה בדעתה לאן זה יוביל. אני יודע שאשתנה הרי לא אוכל להיות מלך העולם כשגיליתי שיש אחר מעלי.
                                          &&&

זה רציני, אני לא מאמינה. כל החברה מבואסים, הם אומרים שאף אחד לא יצליח לארגן מסיבות שמחות כמו שהוא אירגן, שכבר לא יהיה מצחיק כי אין מי שיודע לספר בדיחות כל כך טוב. ותקוותי התבדתה, ההוא שם למעלה בחר להתעלם מתחינתי.
                                         &&&

הלחץ קשה. אומנם אני שלם עם הדרך בה בחרתי אבל כל החברים נגד. הם אומרים שאני מתחיל להשתגע ועוד אהיה דוס אמיתי, הם מפחדים מזה, למען האמת גם אני. הרי כל חיי בזתי לאותם חובשי כיפות ואיך אהפוך לאחד מהם?
                                         &&&

אולי לא הכל אבוד, בעצם הוא מתלבט. איני צריכה שיאמר לי זאת, אני רק בוחנת את פניו וכבר רואה את שעובר על נפשו, בזמן האחרון נעלמו כל העמדות הפנים שלו ושוב הוא חזר להיות ילד תמים שאינו מסתיר דבר. אולי בעצם זה טוב, עליו ההשפעה חיובית, לפחות לעת עתה.
                                        &&&

אמא הסכימה להכשיר את המטבח. היא אמרה שממילא היא לא מבשלת בשר וחלב ביחד והיא תשמח לעוד סירים. לעומתה אבא אמר שהוא יקנה לה כמה סירים שהיא רוצה רק שלא תקשיב לי, כי אם פעם אחת היא תיכנע אז כבר אבוד לה, והוא לא יסכים שיהיה לו בית חרדי רק כי הבן שלו השתגע.
                                       &&&

ניסיתי לדבר על ליבו, אבל הוא אמר שזה חשוב לו וכך ה' מצווה, ואבא אומר שהוא לא יוותר. שאלתי אותו אם יש אפשרות אחרת, אז אמר שהוא ילך לישיבה. לא רציתי שיעזוב את הבית אבל לא הייתה ברירה הוא אמר שיחזור בעוד חודש.
                                       &&&

אני לא מבין איך הם מצליחים לקרוא את הכתב הזה בגמרא, ועוד באותיות כאלה קטנות, ודווקא תמיד אמרו שיש לי ראיה טובה וכאן כולם קוראים יותר טוב ממני, אבל חוץ מזה די כיף, כולם רוצים לעזור לי להתקדם. הם לא נוראים כמו שתמיד חשבתי עליהם. רק אני מתגעגע לבית אפילו בצבא הייתי משתחרר פעם בשבועיים. אמרו לי שככה זה בהתחלה המעבר קשה אבל מתרגלים.