בנושא
בכרם
חדשות
 
פבלו / רטט
בביכורים מאז כ"ה ניסן ה´תשע"ב


בְּחַדְרִי הַנָעוּל יוֹשֵׁב פַּבְּלוֹ אֶחָד
מְיַצֵּר צִיּוּרִים.
הוּא מֵנִיף עַל הַכַּן אֶת יָדָיו
וְאֶצְבְּעוֹתָיו גַּפְרוּרִים
מַצִּיתוֹת אֲרָצוֹת שֶׁל בַּדִּים בִּצְבָעָיו


וּבְלַיְלָה, כְּשֶׁקַּר לוֹ מִדַּי
בַּלְבַד
הוּא רוֹצֶה לְהִתְחַמֵּם
בְּכָל הָעֵצִים עֲלֵיהֶם הוּא חוֹלֵם
אַךְ בַּסּוֹף, כֵּן, תָּמִיד
הוּא יִכְרַע אֶל הָאֵשׁ
כָּפוּף וְקוֹדֵר וְאִלֵּם
וְיַגִּישׁ צִיוּרָיו לָהּ
בַּד
אַחַר
בַּד



----
"כשפאבלו פיקאסו היה צעיר ועני, הוא היה שורף את ציוריו כדי להתחמם"




© כל הזכויות ליצירה שמורות לרטט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
לא הבנתי מה ביקשת לומר.
בפירוט: השיר לא מחדש כמעט דבר מעבר למובאה שבסופו, הרמז היחיד לכך שיש כאן משהו מעבר לנ"ל הוא ה"בחדרי" בפתיחה, שחושף טפח - אבל לא מפותח בהמשך, ככל שאני מצליח לקרוא.


[ובמאמר מוסגר: מאוד שימח אותי לראות בדואל "היוצר רטט פרסם יצירה חדשה". כיף שכזה על הבוקר]
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
כתבת נפלא. "מיטב המילים במיטב סידרן", וגם החריזה העדינה שנותנת מקצב לשיר, ממש טובה לשיר הזה.

אני לא מבין איך זה שפאבלו (שלך, לא פיאקסו) שורף את הציורים עוזר לו להתחמם, אבל את התחושה הבנתי.
גדי - זה לא לגמרי מדוייק, חברנו רמז לזה לפחות בעוד מקום אחד - "כשקר לו מדי בלבד". אבל בכללי אני איתך בכך שהייתי שמח אם השיר היה מגלה לי יותר, לא אל תחושת הלבד, היא מועברת מאוד ומוכרת, יותר את הפיתרון הקודר של פאבלו.

כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
"בחדרי", "בלבד".
יופי, יופי של "אצבעותיו גפרורים מציתות ארצות בצבעיו", פשוט יופי!

החרוזים האלה טובים וטעימים לחך. טובים מאוד. ככה כותבים (כלומר, אפשר גם לכתוב אחרת, אני פשוט אוהב את זה הרבה פחות... בוא נאמר שהשיר הזה הוא לגמרי אבל לגמרי כוס הקפה שלי.)
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
אם אני מבין נכון, יש כאן איזה מין אוטיזם או התנשאות של פבלו, שיושב לבדו, בחדר נעול, ומחכה שיבוא איזה מלאך שיספק לו עצים, ולא מוכן לצאת בעצמו. וכשזה לא קורה, הוא שורף את ציוריו.

אני לא יודע מה מפריע לי פה, אבל יש איזה משהו. בעיקר במוזיקליות, אני חושב, הוא לא מתנגן לי טוב. ואולי משהו אחר. לא יודע.
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
גדי, בטח שהוא מחדש, הוא מחייה את הציטוט הזה בסוף, קורם לו עור וגידים ויופי טרגי. הוא מספר את הסיפור. ומאחד את פבלו עם הציורים שלו (אצבעותיו גפרורים), ואיך נשמתו נשרפה בלהבה כשהוא חייב לשרוף את ציוריו כדי לשמור על חום הגוף.

אני חושב שהמילה בד היא מילת מפתח וצריך להתעכב עליה, כי יש לה כמה פירושים-
אריג, או יריעה.
ענף.
נוכל (בדאי)
משהו שבא בנפרד, לבד. כמו בביטוי בד בבד.

אהבתי את מְיַצֵּר צִיּוּרִים. למרות שמְיַצֵּר באה מהמילה מוצר, מילה מעולם של מקח וממכר, כשהיא ליד הציורים מרגישים בה את היצר והיצירה. ובכלל, כל האליטרציה שמשובצת כאן. אני נוטה לשלב אותה מעט בכפייה, אז כשזה ממוזג ככה בעדינות אני מתפעל ואוהב.
וגם הבחירה לקרוא לו בשם הפרטי, זה ממש עשה לי הרבה בקריאה. זה מקרב, חושף פנים.

אני אוהב את השירים האישיים שלך, הקטנים יותר. אלה שיש בהם סיפורים.
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
תודה על כל התגובות!

גדי, אפרת, א"א - התלבטתי כמה לגלות בשיר, אבל אני חושב שכל אחד באמת יכול לקחת את השיר הזה למקום האישי שלו, מתוך ההבנה שיש בכל אחד ממנו פיקאסו שמבזבז לפעמים את הכשרון, החלומות, והעולמות הפנימיים שלו.
[במאמר מוסגר - גדי, תודה רבה על המאמר המוסגר שלך, אבל יותר מדי זמן לא שימחת אתה אותי על הבוקר ]

כך שיהודה, לא ממש התכוונתי למה שקראת. אבל שזה לא ימנע ממך לקרוא את השיר איך שבא לך. אין פה התנשאות, רק טרגדיה.

ילד. - אני ממש שמח שהבנת את הנקודה של הגפרורים, וגם שמח לקרוא שהמצלול נשמע בצורה טבעית. תודה על ההערות האלה!
לגבי הבד - היו לי כמה שנינויות בעניין, אבל החלטתי לוותר (לשרוף אותם בד בבד, או חרב אל הבדים או משהו כזה). אני לא מחפש את המשמעויות הכפולות שלו. יותר את המשמעות החומרית שלו - הבד הוא לבן, הוא פשוט, והרבה בדים מרכיבים ביחד עץ.

שוב תודה, כיף לשמוע מכולכם.
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
ממש לא התכוונתי להיות זה שכל התגובות מתייחסות אליו, אני מניח שזה סיכון שלקחתי כשקפצתי על היצירה שלך בשניה שהיא התפרסמה. מכאן - אעבור לפרטי.
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
זה גרם לי להרגיש פתאום קירבה לפיקאסו.
טוב, סוג של.
בד אחר בד,
זה טוב.
נ.ב.
כ"ו ניסן ה´תשע"ב  
אני לא חושבת שצריך את הציטוט בסוף. ממקד את השיר מידי, בעיני.
וגם, פיסת המידע הזו הזויה. ציורים בוערים בטוח פחות מחממים מעצים שהוא יכל למצוא ברחוב. עד כמה שאני מכירה את פיקאסו, יש מצב שהוא אכן עשה את זה, אבל זה היה כאקט.. הייתי קוראת לזה פרובוטקיבי, אולי.
לא חשוב.

יש כאן המון פנינים והסוף פשוט דקר אותי.

אני אוהבת איך שאתה כותב.

כ"ח ניסן ה´תשע"ב  
ל´ ניסן ה´תשע"ב  
גם אני אהבתי מאוד.

וכמו ילד, הרגשתי שהוא מחדש בהחייאה מלאת החיים (החייאה מלאת חיים, יופי, גדול) שלו.

ובאמת, המילה "בחדרי" מעניקה לשיר סיבוב (AKA, "טוויסט") נוסף, אם באמת התכוונת לזה בהקשר האישי.

סיכום התגובה שלי: חזרתי על דברי אחרים. במחילה. בכל אופן רציתי להגיב לשיר הזה.

קובי.
כ"ח תמוז ה´תשע"ב  
איזה שיר...! אני ממש אוהבת אותו....
זה עצוב אבל משום מה זה נראה לי לא משנה . כאילו העניין הוא הליצור ולא משנה מה קורה עם זה אחרי זה...
ב´ אב ה´תשע"ב  
שיר מצוין. הדיוק הסגפני הולם אותו מאוד, כמו עצמות לחיים בולטות. במיוחד אהבתי את הניחוח האישי, הבלתי נגיש ("חדרי הנעול"), הזר לעצמו ("פבלו אחד". טוב מאוד).

אני עוד אחזור, עם קצת יותר פנאי. בכל מקרה, מרחיב דעת להיפגש עם שירים כאלו, בייחוד כאן, בייחוד באופן מקרי לחלוטין.
י"ט אדר ה´תשע"ג  
במידה מסוימת, בזכות ה"בחדרי". ישנן תקופות שפשוט אין טעם לקרוא שירים. הנפש לא מגיבה אליהן כשיר אלא כטקסט. חראם.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד