המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
חיים / ריח ורדים שדהה
בביכורים מאז ט"ז ניסן ה´תשע"ב

                                                         עומר: איך כותבים פשוט?

אֶתְמוֹל בַּלַיְלָה הִבַּטְתִּי בָּךְ. הָיָה רֶגַע אֶחָד כָּזֶה
בֵּין לְבֵין, אַחֲרֵי שֶׁחָלַצְתְּ אֶת נַעֲלֵי הָעֲבוֹדָה וְלִפְנֵי
שֶׁנָּעַלְתְּ אֶת הַכַּפְכַּפִים שֶׁל הַבַּיִת. פִּתְאֹם
נִזְכַּרְתְּ שֶׁשָּׁכַחְתְּ מַשֶּׁהוּ בַּאַמְבַּטְיָה וְטַּפְפְתְּ לְשָׁם,
יְחֵפָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתְּ מַרְגִישָׁה יוֹתֵר בְּנוֹחַ כְּשֶׁאַתְּ עֲטוּפָה.
אֲבָל שִׁירְאֵלִי--

יָפֶה לַךְ יְחֵפָה, שִׁירְאֵל.
הָיִיתְ כָּל כָּךְ בֵּיתִית וּמְפֻזֶּרֶת, הַמַּפָּל הַשָּׁחֹר
שֶׁלָּךְ מְטַיֵּל עַל הַכְּתֵפָיִם, מֻשְׁלָם. וְחֻלְצָה גְּזוּרָה
וְטְרֵנִינְג, וְרַגְלַיִם בְּלִי כְּלוּם כְּלוּם בִּכְלָל.

*
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל אָסוּר. אֲנִי יוֹדֵעַ
מִדְרָכוֹת לֹא נוֹעֲדוּ לְעוֹר, דַּק וּמֵעֵז.
וְזֶה מַפְחִיד לִהְיוֹת כָּכָה חָשׂוּף, וְהַאָסְפַלְט
קַר, וְשִׁבְרֵי זְכוּכִית וְלִכְלוּכִים וּבִכְלָל
כַּפּוֹת רַגְלַיִם בַּרְחוֹב זֶה קְצָת מוּזָר. 

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מְסֻבָּךְ לָךְ. הַלְוַאי
וְהָיִיתִי תָּמִיד פָּשׁוּט לָךְ כְּמוֹ יֶלֶד
שֶׁקִּלְּפוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּגָדִים וְהוּא מְחַכֶּה
לָאַמְבַּטְיָה. הַלְוַאי וְהָיִיתִי נָקִי לָךְ
וְחָפוּף, וּמְסֹרָק מִכִּנִים וּמֵרִיחַ רַכּוּת-
אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר.

(אִישׁ אֶחָד לֹא מוֹצֵא זְמַן לִכְתֹּב כִּי
הוּא טוֹבֵעַ בְּחַיָּיו. אִם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ
שֶׁלִטְבֹּעַ בְּחַיָּיו זֶה לִכְתֹּב, בְּוַדַּאי
הָיָה מֵבִין שֶׁהַצַּעַר מְיוּתָּר.)

אוּלַי קוֹרְאִים לְזֶה אִינְטִימִיוּת:
כְּשֶׁאַתְּ יְחֵפָה אֲנִי טוֹבֵעַ בַּשֶׁקֶט בֵּינֵינוּ
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מְאֻשָּׁר.

*

אַל תֵּעָלְבִי. אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ
מְסַנְוֶרֶת גַּם בְּנַעֲלַיִם
מְסַחְרֶרֶת גַּם בְּעֲקֵבִים
וְגַם בְּמַגָּפַיִם אַתְּ מַטְרִיפַה.
כֹּל זֶה נָכוֹן. אֲבָל
כְּשֶׁאַתְּ יְחֵפָה
שִׁירְאֵל, אַתְּ פָּשׁוּט כָּל כָּךְ
יָפָה



© כל הזכויות ליצירה שמורות לריח ורדים שדהה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז ניסן ה´תשע"ב  
אה!
תמיד בדיעבד זה כל כך ברור.
אשוב מתישהו. אני עייף מכדי לקרוא משהו.
י"ז ניסן ה´תשע"ב  
יחפנית, הקריטריון השני בחיפוש אחר המאושרת.
נהניתי. כפי שאני תמיד נהנה.
שואל את עצמי אם פספסתי מימד עומק שהביא את הכותרת "חיים" בעצמותה.

והסוגריים. יותר מכל. (כן. צפוי מצידי. אבל אני מרגיש את הלחישה הזאת לוחשת אליי)
י"ז ניסן ה´תשע"ב  
ביתי ורומנטי מאוד.

בשורה 3 קצת לא הסתדר לי ש"נועלים" כפכפים של בית, למרות שזה מן הסתם חוקי...
בדמיוני, "נכנסים" לכפכפים האלה, במעין הסתערות אל החמימות וההגנה שבין כותלי המבצר האישי.
(או כל מילה אחרת שמציירת כניסה- דילוג, קיפצוץ, הסתערות כנ"ל, חמיקה...)

שיר יפה ומתוק. אהבתי ממש!

מועדים לשמחה

י"ז ניסן ה´תשע"ב  
בשיר אחד מקסים ונוגע כל כך.
בעיקר אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מְסֻבָּךְ לָךְ. הַלְוַאי
וְהָיִיתִי תָּמִיד פָּשׁוּט לָךְ כְּמוֹ יֶלֶד
שֶׁקִּלְּפוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּגָדִים וְהוּא מְחַכֶּה
לָאַמְבַּטְיָה.

איך כותבים פשוט?
ככה, רק ככה.
י"ז ניסן ה´תשע"ב  
שזה יפה. תודה.
י"ז ניסן ה´תשע"ב  
זה טוב מאוד. צעדים יחפים שקטים בחדר מוצף אור, קראת לזה פעם.

איך שהסגנון משלים את התוכן, ואיך שהכותרת היא התמצית של השיר וגם התשובה לשאלה.


וכדאי לקשר כאן לדיון שהיווה את גרגיר החול שגרם לפנינה הזאת לצאת (אגב: פעם, באחד הדיונים בפורום, אזמרגד כתב משהו ארוך, ובסופו כתב: 'ועכשיו צריך למחוק את כל זה ולכתוב שיר'. אהבתי את זה מאוד).
י"ח ניסן ה´תשע"ב  
כתבת בפשטות על פשטות.
נשמע מאוד פשוט לכתוב פשוט- אבל כתיבה פשוטה, טובה, דורשת הרבה עומק וכוונה.
כך בעיני. כתיבה "פשוטה" באמת יש בה רבדים- בחוץ סיפור פשוט וקריאה נוספת ומקשיבה תגלה בה את הכוונות הנוספות.

נראה לי שגם כתבת את זה, לא?
אם הבנתי, את מדברת על פשוט כמו מי שמסיר את הבגדים- שאין עליו לבושים, ועל החשיפה שבלהיות פשוט. חשוף. האומץ להיות שונה מכולם, יחף ברחוב מלא לבושים ונעולים. הזכרת גם נקיון.

יפה גם שהשיר בנוי כך שהחוץ נמצא בחוץ של השיר- בחלק הראשון והאחרון, ובמרכז- בתוך, יש את הפנים.

אה, ושיר-אל, כמובן.

על כן אהבתי מאוד :)

י"ח ניסן ה´תשע"ב  
שאני שמתחיל להבין. התודות למשלי.
אבל זה לא גורע מככה סתם
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
איזה שיר[?] או קטע, או מה שזה לא יהיה
פשוט נהדר.
אוורירי וחמים וביתי.
שורת הפתיחה / הקדשה מגרה את התיאבון ומכניסה לאווירה.
סיום מתוק,
וזה עוד בלי לומר מילה על הסוגריים.
מוכשרת את.
[מסתבר שיש עוד כאלה בעולם. קצת. :)]
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
היי, ריגשתם..

לא מזמן ילד. פתח שרשור בפורום (http://www.kipa.co.il/community/show/8257765) ששאל את השאלה הנ"ל. בזמנו לא היה לי זמן לעבד את מה שאני רוצה לומר כמו שצריך, אבל זה פעם בי הרבה זמן עד שזה יצא ככה. זה די מתכתב עם הדברים שם: התגובה שלי ושל רוניני ושל תחרת נייר והתשובה שלו.

ילד- אכן. אשמח לשמוע..
גנעדן- אפשר לשאול מה הקריטריון הראשון?
תקרא את הקישור ותבין, אני מאמינה. ותודה.
אריאל- עד כמה שאני יודעת המונח הלשוני הנכון לכניסה לכפכפים הוא נעילה. אני מניחה שלא באתי להביע שום דבר מיוחד בפועל הזה, לכן כתבתי אותו ככה, בנאלי. באשר לשאר- תודה לך.
שלמה- מאיפה שלפת את הציטוט הזה? התגעגעתי אליו. תודה לך - (שמת לב לרווח?) על ההבנה, אני מניחה.
משלי- כמה הבנת, בחיי. מיוחדת את בעצמך.
האמת שהייתי מוותרת על השנינות בשקל של שיר-אל, אבל השיר באמת הגיע משיראל אחת, ובאמת יפה לה יחפה.
ותודה..
נ.ב.(מעצבנת, את מבלבלת את כולם עם הדבר הזה)- גם אני תהיתי לעצמי אם אפשר לקרוא לזה שיר. בכל אופן, תודה על המחמאות, מוכשרת את בעצמך.
שבו ואחלמה, הדרך לשלמות- תודה, פשוט שימחתן!

כיף שיש אתכם.
חג חירות שמח.




י"ט ניסן ה´תשע"ב  
ילקוט השירים של גולדברג נפל בין המצות והחביתות, והדפים הסתדרו בסדר מחודש. חשבתי, הנה, שירה באמת, לא ספר נעול בכריכה, דפים מפוזרים ברוח. מילימנוקדות מגיחות בשתיקה מבלי צורך לקרוע מסכים.
ואז חשבתי על השיר הזה.
ואז חשבתי על
החיים.
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
בציטוטים האלה (שניהם סופרים, אל תשאלי מאיפה הגעתי אליהם) :
"חייהם של סופרים מלאי לחץ. הם מקריבים מידה רבה של אנושיות להשגת מידה מעטה של אמנות." (ריימונד צ'נדלר)

"מדוע איני כותב? בגלל הסיבה הפשוטה שאני חי את כל התעלומות האלה, כפי שאתה מכנה אותן, ואין לי פנאי לכתוב. פעם - המלחמה, ופעם - נשים, ופעם - הסאנטורי, ואיך אמצא לי פנאי למשוך בעט-סופרים עלוב? וכך מתגלגל עניין הכתיבה לידיהם של אותם מושכים-בעט! כל אותם האנשים החיים באמת את תעלומות החיים אין להם פנאי לכתוב עליהן, וכל אותם שעתותיהם בידיהם לכתיבה אינם חיים כלל את תעלומות החיים! מבין אתה?"
(ניקוס קאזאנצאקיס)

- כל כך רציתי לקשר אותם לשיר הזה. כל כך שמחתי שיש אותו.
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
ואגב מקפים - למיטב ידיעתי שתיים רצופים (כמו בסוף הבית הראשון) זה לא תקני; או אחד או שלושה |שטן כלשהו. לא תפטרי מהמקפים שלי בקלות|
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
והאינטימיות.


געוואלד,
האינטימיות.
י"ט ניסן ה´תשע"ב  
לחזור שוב, ולהבין שוב, ושוב... לא יודעת. לא ממש לעצור נשימה, אבל *לאהוב*.

(ביכס. אני מתנסחת גרוע בזמן האחרון.)



י"ט ניסן ה´תשע"ב  
כולנו יפים יותר כשאנחנו יחפים... ההליכה זהירה מרקדת יותר, היציבה עדינה יותר.
והמחיר בכפות הרגליים, רחבות יותר, קשות יותר, לא תמיד נח לשלם מחירים...

יקרה,
את יפה כשאת מעזה לומר בישירות ובפשטות את החיים האלה, יחפים ומדוייקים.
עֹז


[אולי יחפה זו מילה נירדפת לאינטמיות במובן מסויים, כך לפחות עולה מהשיר...]
כ"ד ניסן ה´תשע"ב  
מתוק כמו נמשים על הלחיים הצרובות, גלידה ונשיקה על האף.

(השאלה/הקדשה פוגמת בעיניי. היופי וההכרח בכתיבה פשוטה כתנאי ראשון הוא שתהיה בלתי מודעת לעצמה. את חושפת בשורה הראשונה שכיוונת לכתוב פשוט, זו סתירה קמאית, פרדוקס, לכתוב פשוט זה אמור להיות חינני ומתנצל ומשוך כתף.)

אַתְּ פָּשׁוּט כָּל כָּךְ
יָפָה
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
לפני כמה זמן כתבתי שיר בסדנת שירה שנגמר במילים כל כך דומות, שאני שואל את עצמי האם נעשתה פה מחווה (ואני נהנה מהספק של אי הידיעה).



לא מוצא מקום
לכתוב

אבל רוצה, סוחט מעצמו
כמו סמרטוט ישן, קרוע בקצוות

קרא יותר מדי, אולי
קרה לו יותר משהוא חי
מחשבותיו דשנות, נדושות
רוצה לכתוב איים אין סופיים של זהב
ועלים בשרניים
למישהי
בשם פרנצ'סקה
יכול להיות שיר עם המילה
קסיופאה
או למשל
ק ו נ פ י ט ו ר ה
להבחין צלילים מילים תבלינים
כמו צייר בין גווני הסגול
להבחין, להבין את החן
להיות מוכן להיתכן פאר
מתעופף ונדיר
כמו אבן חן כמו ציפור מלכותית
ואז אולי, ככה בסוף
להתרקד איתם איזה שיר
שישיר בי חותם




לאונרד כהן על השיר סוזאן-
“כתבתי את השיר הזה לאישה בשם סוזאן. זה שיר תיעודי. (…) וכתבתי אותו בשבילה, ונתתי לה אותו והיא קיבלה אותו. אחר כך אתם קיבלתם אותו. ואחר כך עורכי דין קיבלו אותו. ואחר כך סוכנים קיבלו אותו. ואחר כך בנקים קיבלו אותו. ואחר כך אנשי הממון קיבלו אותו. והוא התרחק מאוד מהאישה שעבורה כתבתי אותו. ורק רציתי להזהיר כל כותב שירים שמקשיב לזה - אתם חייבים לזכור את מקום הולדתו של השיר שלכם. כי הרבה אנשים ייגשו אליכם ויגידו בצורה משכנעת ‘אביא את השיר שלכם לאנשים’. ואתם תגידו, מכל מיני סיבות - פיתוי ונדיבות - שאתם רוצים שהשיר יגיע לאנשים. אבל אם תשכחו את מקום הולדתו של השיר, תוכלו להפיל ממשלות, לשרוף בנקים, לעורר מהפכות, לפעול למען כל מטרה, לייסד את חוקי האחווה הטובים, תוכלו לעשות כל דבר שנשמע טוב, אבל אם תשכחו את מקום הולדתו של השיר שלכם, תהיו אבודים לחלוטין ותשכחו אותו לנצח. אז אני מנסה למצוא אותו שוב הערב”.
כ"ה ניסן ה´תשע"ב  
השיר הזה כל כך מושלם, פשוט מושלם.

והוא כל כך נכון לי, כרגע, עכשיו.

(במיוחד שהבוילר נשבר ואני יושבת בתוך בוץ על מרצפות וזה כאילו הגשם נכנס אלינו הביתה וכולי רוצה רק להיות יחפה כל החיים)


והילד הזה, המקולף...
ל´ ניסן ה´תשע"ב  
נאמר כבר הכל..ועדיין-
תודה על כל שורה כאן
רגעים של פשטות מוארת ומאושרת.
ה´ אייר ה´תשע"ב  
עבורי, ביחוד זה
מִדְרָכוֹת לֹא נוֹעֲדוּ לְעוֹר, דַּק וּמֵעֵז.
וְזֶה מַפְחִיד לִהְיוֹת כָּכָה חָשׂוּף, וְהַאָסְפַלְט
קַר, וְשִׁבְרֵי זְכוּכִית וְלִכְלוּכִים וּבִכְלָל
ח´ אייר ה´תשע"ב  
אוּלַי קוֹרְאִים לְזֶה אִינְטִימִיוּת:
כְּשֶׁאַתְּ יְחֵפָה אֲנִי טוֹבֵעַ בַּשֶׁקֶט בֵּינֵינוּ
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מְאֻשָּׁר.

ואת הכותרת.
ואת הסוגריים.

נהדר נהדר.
י"א אייר ה´תשע"ב  
השיר הזה בעדינות שלו, עושה לי כאב ראש. במובן החיובי של המילה. כאב כזה של געגוע. של איפה אני ואיפה זה.
אני יודעת שזאת נשמעת הפרזה אבל אני פשוט רוצה ללבוש את השיר הזה על העור שלי ולהסתובב איתו כמה ימים. הוא גורם לי לרצות לכתוב עדינות כזאת. פשטות כזאת.
איזה כיף לך.
כ"ד תמוז ה´תשע"ג  
ואותך.


[יש דברים שצריך לקרוא שוב ושוב]
כ´ תמוז ה´תשע"ד  
רק חמש עכשיו.
י"ג טבת ה´תשע"ה  
כ"ח אייר ה´תשע"ו  
אז חזרתי (:

איזה יופי וחיים.
כ"ט אייר ה´תשע"ו  
היי, איזה כיף שהזכרת לי אותו! תודה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד