מחבקים אותי חיבוק דומע.

מהלכת בין טיפות עיניי.

הכול אפור, לא נראה.

זגוגיות החלון מלאות באבק,

עוד רגע קל יוסט הוילון ותיראה השמש,

חייכנית מתמיד.

ואשכח

אשכח איך בוכים

וגם לא אשיר לך.

ומחר תפגוש בי

שמחה כתמיד

כך זה נראה

אולי הצגה

ואולי זו דמעה שנהפכה לחיוך צחור

ואור אחר

שזרח עכשיו.

בינך וביני.

ושוב אשיר

וארגיש בכייה

אהיה אישה

שלך.