בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - בשבי (14) / דוצקי
בביכורים מאז ח´ אדר ה´תשע"ב

בס"ד

לחשוב על משמעות השלום, כן, בטח...

אורטל, הנצר האחרון לבית רומדו, ישבה מאחורי דלת עם סורג ובריח. והדבר שעוד יותר גרם לה לדיכאון היה - שבני עמה הם עצמם החליטו לכלוא אותה.

אורטל לא כעסה עליהם, הם הוסטו ע"י דון חייטה, שכרגע, כנראה, ישב במקומה על כיסא המלכות.

כל הזוועות האלה קורים ברצף:

אחיה - המלך רומדו השני, נהרג. העם מותקף ע"י צבא דרקונים שבראשם - סות' המסתורי. דון חייטה עולה לשלטון. והכי גרוע, לפי מה ששמעה מהשומרים בתאי הכלא - המועצה החליטה לפנות את הצבא מהשטחים ולהיכנע.

אורטל תהתה האם יש קשר לכל המקרים. האם דון חייטה שלח את ההידרה? האם הוא עובד עם סות'?

רחש נשמע מכיוון דלת התא.

"אדוני..." נשמע קול מפטרל בית הסוהר.

צלצול קטן.

"קח כמה זמן שאתה רוצה" אמר השומר.

דלת התא נפתחה ואדם נכנס פנימה, הולך לאט ובשקט.

"מי...?" החלה אורטל לשאול.

הדמות קדה בכבוד  בפני אורטל ופרצוף מוכר התגלה.

"המלכה, את חייבת לצאת מכאן, לברוח למקום בטוח" אמר סולן.

"תודה סולן, אני מעריכה זאת מאוד," אמרה אורטל, "אבל אם אברח אסכן אותך ואת משפחתך. לא אוכל לחיות עם ההרגשה הזאת".

"כל משפחתי החליטה שהיא מוכנה להסתכן, אנחנו נאמנים לרומדו ולמשפחתו" הצהיר סולן, הפעם יותר בקול.

"איך אברח? לאן אלך? בכל מקום יזהו אותי ויסגירו אותי" אמרה אורטל.

"לכי אל דולסייה, היא תשמור עלייך ותנחה אותך" ענה סולן.

"דולסייה?!" נרתעה אורטל, "המתבודדת הזקנה והמוזרה? היא בחיים? היכן היא? לא ראיתי אותה מאז שהייתי בת 6!".

"כן, דולסייה חיה," אמר סולן וחייך, "והיא בקשר טוב איתי עוד מלפני שנולדת, היא יודעת שאני שולח אותך".

"ואיך היא תעזור לי? איך היא תעזור לפלורה?" שאלה.

"על זה רק דולסייה תוכל לענות" אמר סולן. 

סולן הביט במלכה בגאווה ואמר: "לא אוכל לערוב להצלחתך או לחייך, אבל יש לי כמה דברים שאולי יעזרו..." סולן הוציא חבילה גדולה.

בחבילה היה תרמיל גב, אליו קשורה חרב בינונית מגולפת בצורה שאורטל לא זכרה מאיפה זיהה אותה, קשת קטנה עם חצים קטנים, כמה בקבוקי מים קטנים ושקיק מטבעות.

"החרב הזאת ליוותה אותי במשך כל שירותיי בפלורה," אמר סולן, "היא ליוותה את אחיך, ועכשיו היא שייכת לך. ובנוסף לאלה - שומרי בית הסוהר משוחדים או ישנים וסירת מפרש קטנה בעלת משוטים מחכה לך בצד השני של הגשר. בים יהיה קשה לחייטה לאתר אותך.

"היי! התא פרוץ!" נשמע קול.

סולן נעמד ודחק באורטל לקום "אני אעסיק אותם, נוסי!".

"אבל..." אמרה אורטל, אבל סולן הסתער אל הפתח בחרב קצרה שלופה.

אורטל שלפה את החרב, העמיסה את התרמיל ויצאה החוצה בריצה.

סולן הדף 2 שומרים אבל עוד שלושה התקרבו אליו.

אין מוצא לעבור, אולי - לא... זה טירוף.

אבל אין מוצא אחר.

אורטל רצה אל החלון, המים שבנהר השמיעו קולות מרתיעים כשהתנפצו על החוף.

הסירה במרחק לא רב. אורטל הכניסה את החרב לתרמיל, סידרה את התרמיל בצורה נוחה על גבה - וקפצה...

                                          *

 "סיימק, מצביא הקנטאורים הראשי של היערות, עמד על פרסותיו בתוך אוהל הפיקוד ליד שולחן עץ ולעס להנאתו נתח צבי צלוי, אותו צדו חייליו לפני זמן לא רב.

"תראה מה מצאנו מסתובב בשטח, המפקד" אמר אחד הקנטאורים שנכנס לחדר בהפרעה.

בהתחלה רצה סיימק לתקוע את חוד חניתו בקנטאור החצוף, אבל אז הביט מה הוביל אותו הפולש לאוהל.

"מעניין, אלפית" אמר סיימק, נותן ביס נוסף בצבי המסכן.

"האלפית הזאת לא קצת מוזרה, המפקד?" שאל הקנטאור.

"שמי הוא אינגריד," אמרה האלפית, "ואני אלפית ים, אין לכם כל זכות להיות בשטח הזה! הוא שייך לדודניי אלפי היערות!".

"אמרה האלפית השבויה," גיחך סיימק, "קחו אותה לאוהל המאסר! ואוי למי שיפריע לי שוב באמצע הארוחה, שמעת?".

"כן, המפקד" רטן הקנטאור והוביל את אינגריד לאוהל גדול אחר.

באוהל היו מספר מועט של אלפי יערות, מתוכם זיהתה אינגריד אלפית צעירה שהתפתלה על האדמה כאילו הייתה בסיוט מתמשך.

אינגריד גחנה מעל קיארה "הנסיכה, הכול יהיה בסדר עכשיו...". 

                                            *

"הגיע סוף משחק החתול והעכבר שלנו," אמר האיש, "ועכשיו - הגיע הזמן שאזכה סוף סוף בכוחו של העגול!".

"היי! אני מכיר אותך!" אמר ריק, עדיין בלוע כמעט כולו באדמה.

"חשבתי שאתה אדם טוב, פיפ" אמרה תהילה.

"אני אדם טוב - כשנחוץ לי להיות כך," אמר פיפ וצחק. "פיפ הקוסם מת. מעכשיו קיראו לי, עד שתמותו,"פיפרנוס האדיר!". ברקים הופיעו בידו של פיפרנוס.

קניידיס נאבקה להשתחרר בכוח מאיש הסלע ולהגיע לחרבה. היא כבר גברה על כמה מכשפים בעבר, אולי תצליח גם הפעם.

"אין טעם, סיירת," אמר פיפרנוס, "איש הסלע, כשמו כן הוא - חזק כמו סלע. אין לך סיכוי לשבור אותו ולהיחלץ מאחיזתו".

"אז, מה אתה רוצה, מכשף?" אמר מאק בלעג.

פיפרנוס התקרב אל ראשה של תהילה עם כפות ידיים פרושות.

"אוי לא, לא שוב!" נבהלה תהילה.

"עזוב אותה!" צעק ריק.

המכשף התעלם מהם "איך זה יכול להיות? אני מרגיש כאן 2 מקורות של העגול! את לא היחידה!".

"מה?!" נדהמה תהילה. 

פיפרנוס הוציא מטה מאחורי גבו וזרק אותו כלפי מעלה.

דמות גדולה זוהרת באור תכלת נוצרה. אישה יפיפה בעלת נזר עם גילוף ירח מלא על ראשה.

פיפרנוס קד קידה.

"מי זאת?" שאל מאק את ריק.

"אני חושב שהמכשף המתוק שלנו מצא אוראקל כחול," אמר ריק, "אוף! למה אני לא מצליח להשיג את הדברים ה"שווים"?! הייתי יכול למכור אותה במיליוני מטבעות!". 

"גם עכשיו אתה חושב על העסקים שלך?" התפלאה תהילה.

"מה ההבדל בין אוראקל כחול לאוראקל מסוג אחר?" התעניין מאק, במפתיע. 

ריק התעלם מההערה של תהילה "אפשר לשאול אותה רק שאלה אחת, לא על העתיד. היא יודעת הכול". 

"גלי לי - אצל מי נמצא העגול?" אמר פיפרנוס.

"האור הזוהר ינחה אותך אל העגול, אך אין בך מספיק כוח לשאוב לבדך. לכן תוכל לשאוב את הכוח,, רק אם בעל כוחו של העגול יחפוץ בכך" אמרה האוראקל ופסקה את ידיה לצדדים.

המצח של תהילה ושל קניידיס התחיל לזהור.

"סיימתי את משימתי" אמרה האוראקל והתפוגגה. המטה נפל על האדמה ונשבר. 

"אתן לך על הכוח, מכשף מרושע," אמרה קניידיס לפני שתהילה תתנדב, "אבל רק אחרי שתשחרר את חבריי ואראה אותם הולכים בשלום".

"כדברייך, סיירת" רטן פיפרנוס והניף את ידיו.

תהילה, מאק וריק נפלטו מהאדמה ונפלו עליה. ריק קם ראשון והרים את חרבו, מתכונן לתקוף.

"לא, ריק!" קראה קניידיס, "צאו מכאן! אהיה בסדר!".

"את בטוחה?" שאלה תהילה.

"בטוחה יותר מכל החלטה אחרת בחיי" ענתה קניידיס.

השלושה אספו את הדברים ונהלכו משם.

                                       *

"ועכשיו, יקירתי, מלאי את הבטחתך!" ציווה פיפרנוס.

"אני נותנת את כל כוחו של העגול שבי לפיפרנוס, לו יהי זה איתו תמיד" אמרה קניידיס.

ברקים יצאו מידיו של פיפרנוס והגיעו למצח של קניידיס. קניידיס צרחה.

תוך שניות הסיוט נגמר. איש הסלע התפורר, אבל זה לא היה משנה כיקניידיס שכבה בעילפון על האדמה.

פיפרנוס התנשף "מה זה? איך זה יכול להיות? זאת תרמית!".

מערבולת של מים התגשמה מול פיפרנוס פתאום, בתוכה נראתה דמותה של תהילה שריחפה, מבטה היה זועם ומעיניה יצאו ברקים.

"ניסית לקחת בכוח את כוחו של העגול, מכשף?" אמרה תהילה בקול שלא שלה, "עכשיו קבל את עונשך!". 

יד ענקית של מערבולת תפסה את המכשף והניפה אותו באויר.

"מה לעזאזל...?" נשמע קולו של מאק.

"שקט" אמר ריק והביט בפליאה.

היד זרקה את פיפרנוס למרחק אלפי קילומטרים, אל תוך הים הגועש.

תהילה צנחה על האדמה, מתנשפת.

"מה זה היה?!" שאל מאק.

"אני... אני לא יודעת" אמרה תהילה.

השלושה רצו לעבר קניידיס ששכבה על האדמה, בקושי נושמת.

"קניידיס! לא!" קראה תהילה והתחילה לבכות.

"השלמתי את משימתי," חייכה קניידיס, "הבאתי אותך למקום בטוח, הרי הגריפונים נמצאים ממולנו".

"אבל איך קיבלת את כוחו של העגול?" שאל מאק

"זה לא היה העגול" הסביר ריק.

"נכון," אמרה קניידיס והשתעלה, "הכוח שהמכשף מצא בי, ניתן לי מזאת שהצילה אותי מהזאבים וריפאה אותי - היא אמרה לי שהיא המוות".

קניידיס הביטה בריק. "לא נועדת לי, ריק, דרכנו רק הצטלבו. ועכשיו אמשיך בדרכי לעולם הבא. בהצלחה במשימתכם!".

קניידיס נשמה את נשימתה האחרונה.

"לא!!!" זעק ריק, ובכה.

תהילה הביטה בצער ודמעות נראו בעיניה.

צללים גדולים נראו בשמים, יצורים מכונפים התקרבו אליהם.

"רק זה חסר לנו עכשיו - דרקונים" אמר מאק.

תהילה מחתה את הדמעות בשרוולה. 

"אלה לא דרקונים מאק - אלה גריפונים" אמרה תהילה.

                                  המשך יבוא... 



סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד