בנושא
בכרם
חדשות
 
בחלומו היא באה אליו / ציפור אש
בביכורים מאז י"ט שבט ה´תשע"ב

 
לגל
הלוואי ותעבור הסערה

בחלומו היא באה אליו לבושה בשמלה שחורה יפה זרועת פרחי שקדייה לבנים-ורודים ושפתי השושנים שלה נטפו עסיס רימונים ודובדבנים אדום כדם.

בחלומו היו עיניה צמד יהלומי פקאן - חומים זוהרים, ופניה פני לבנה, אור לבן, וצל. בחלומו היא היתה הכל, והיא היתה כלום. היא היתה החום והקרחון, החושך ונקודות האור, התקווה והיאוש, החיים וסם המוות, הרצון והחידלון, השמחה והעצבון העמוק כמו נהר האהבה שזרם מידיה בלי שתהיה לו נגיעה בו, בלי שתהיה הזדמנות לטבול בו ולהישטף באהבתה.

בחלומו היו ידיה זרועות האינסוף בכבודן ובעצמן. והן היו מושטות אליו. שפתיה הגו אליו בלי קול ודם המשיך ונטף מהם. או שהיה זה עסיס הרימונים. ועיני הפקאן הזוהרות שלה הלכו ודעכו. שיער תלתלי הברונזה שלה הפך ללהבות אש מסתלסלות והעשן השחור כיסה על גופה ועל שמלתה השחורה גם היא.

בחלומו הוא שמע ירייה מרחוק, פיצוץ מהדהד ופיה נפער וחור נפער בבטנה מגלה בה סודות כספת של אש אדומה ודם. רובין אדומה, הוא חשב, או ברקת, או אודם. איזה סוג של אבן טובה יפה כל כך שכואב להסתכל.

בחלומו הוא צעק, והיא דממה.

ואחר כך בבוקר המוקדם שהעיר אותו משנתו הטרופה קריין יבש הודיע על מקרה מצער בצומת-בארה, נערה שנקרתה לשם קרוב לחצות והחייל לא זיהה או לא שמע שהיא ענתה לו בעברית או סתם לא היה מספיק ערני [אבל את זה הקריין כמובן לא אמר] וכדור נפלט מהנשק הדרוך שלו והנערה אודליה [במלעיל, לזה הוא שם לב, הקריין אמר את זה במלרע. כמו שהיא אהבה, כמו שרק הוא עצמו היה קורא לה בעצם] מתה במקום. ההלוויה תצא היום בשעה... הוא לא שמע את ההמשך. משהו, הוא לא ידע מה וגם אם היה יודע אז איך בכלל קוראים לדבר הזה, נתלש מליבו והמריא בסחרור רע לעננים השחורים שסגרו עליו מכל כיוון. הוא אחז בליבו, כאילו חושש שעוד רגע והלב עצמו נתלש ממקומו ונופל לתוהו ופניו התעוותו. צעקה התגלגלה רחוק ממנו. זה לא אני, הוא ידע. זה לא היא. זה משהו לא ידוע. וזה כואב.

כואבבבבבבבבבבב.

מול תלולית עפר מוקפת עיניים אדומות ולחיים לחות הוא עמד מרוקן. כלי חרס סדוק, שבור, שבור לרסיסים כל כך קטנים שרק אבי האומנים שלימד אותם איך ליצור אותו בכלל אולי ידע גם לתקן.

מישהו שאל אם הוא ירצה להגיד מילה. הוא לא רצה אבל הוא אמר. הלב צעק. הוא לחש את הדברים הרגילים, שכולם אמרו והוא הרגיש כאילו הם משקרים, זו לא היא אנשים: הנערה המיוחדת הזאת, כלילת המעלות, היפה הביישנית בעלת חסד ומידות טובות תכשיט יקר שאיך כדוגמתו יחידה במינה אישה כשרה אוהבת הבריות ואהובה על אלוהים ואדם וכל המילים הגבוהות והמרשימות האלה, אפשר לחשוב שדיברו פה על טבעת יהלום. זו לא היא, אתם שקרנים. אף אחד מכם לא ידע ולא הכיר. אף אחד כבר לא יידע ולא יכיר... ואז קולו נשבר.

אודליהההה. הוא צעק. במלרע מוקפד, כמו שהיא אהבה כמו שרק הוא קרא לה בעצם. למה הלכת אודליה... אני רציתי... קולו גווע. הוא תפס בזרועו בחזקה שייכאב. מה זה כאב גופני לעומת כאב הלב. אני רציתי להתחתן איתך. רציתי להדליק לך את החיוך היפה בפנים. רציתי לראות אותך בהשתקפויות קטנות של ילדים יפים. רציתי לבנות לך בית חלומות. רציתי לתת לך הכל ויותר. ואת הלכת. איך למה ולאן. לאןןןןןןןןןןןןן.

אנשים סביבו געו בבכי. הוא לא שמע אותם, לא ראה.

הוא הרגיש את זה ברור וחזק. את כל זה רציתי... הוא מלמל בלי קול ובראש מורכן. מה שאני רוצה עכשו זה... למות. לא, הוא ניער את זה ממנו. זה לא למות. זה לחיות חיי נצח, איתך. לשכב כאן מתחת לאדמה שסמוכה לקברך וללכת אחרייך, למצוא אותך מרחפת בשדות האור הנצחיים והשמלה כבר לא שחורה, היא לבנה וזרועה פרחי שקדייה מלבלבים.

משוגע. הוא גיחך לעצמו. צעד כושל לקח אותו חצי מטר אחורה. ידיים חזקות תפסו בו מאחור שנייה לפני שנפל בלי להרגיש. מה טעם לי בחיים. הוא המשיך לגחך לעצמו במרירות. זה הטעם. מר ממוות. כדור תועה אחד שהרג שני אנשים במכת טעות אחת.

בחלומו היא באה אליו לבושה בשמלה לבנה זרועת פרחי שקדייה, לבנים-ורודים, וידיה נוטפות מור וקינמון ושפתותיה דובבות מזמורי אוהבים.

ובחלומו הוא התעורר.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לציפור אש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט שבט ה´תשע"ב  
כמו חלום, ברגע שהתחלת לכתוב מילים עם כאלהההההההההההה איבדת אותי.

יש דרכים אחרות להדגיש, כתיבה כזאת היא כתיבה של פייסבוק, לא של סיפור. אני מציעה לתקן.

ולעניין התוכן עצמו- הכנות והכאב ממש צועקים מהשורות. והסיום מעניין.
י"ט שבט ה´תשע"ב  
צודקת בקשר למילים האלההההה. אמרו לי את זה כמה פעמים, הבעיה שלי היא שכשאני כותבת דמויות אני ממש מרגישה אותן, שומעת אותן, ומנסה לכתוב אותן כמה שיותר דומה... מצטערת שזה איבד אותך
כ´ שבט ה´תשע"ב  
גם אני איבדתי אותך ברגע שכתבת ככה.
הרגשתי שזה הוריד מהקטע.
בכל אופן, תודה. אהבתי מאוד.
כ´ שבט ה´תשע"ב  
הכאב זועק ממש והסיפור כתוב מאד מאד יפה
חוץ מההערה שכבר העירו לך מעלי,
שברגע שאת כותבת ככההההההההההה
זה גורם לקורא ללכת לאיבוד ומוריד מרמת הפרוזה וחבל.
כל הסיפור כתוב בשפה כזאת יפה וחבל להוריד אותה על דברים כאלה..
קראתי את תגובתך ואני מבינה את הרצון להעביר את זה הכי מדויק שאת מרגישה,אבל תנסי לחשוב בינך לבין עצמך האם אין דרך אחרת שבה תוכלי להעביר את רגשותייך מבלי להוריד את רמת הסיפור..
בהצלחה!!!
כ"א שבט ה´תשע"ב  
אמרו את זה קודם לפני...
כתוב היטב, ההכפלה של האותיות בסופי מילים לא עושה טוב לסיפור.
שתי הערות קטנוניות-משהו:
"שפתיה הגו אליו בלי קול ודם המשיך ונטף מהם" - מהן.
אודליה במלעיל - מלעיל זו הדרך הרגילה לשם אודליה, ככה רוב האנשים קוראים את השם אודליה, אין משהו מיוחד בכך שהיא העדיפה אודליה במלעיל וקשה להאמין שרק המספר קרא לה ככה. התכוונת למלרע אולי?
כ"א שבט ה´תשע"ב  
את תצטרכי פעם, מתי שהוא, להסביר מי הם כל האנשים האלה שאת מקדישה להם
כ"א שבט ה´תשע"ב  
דווקא כפל האותיות נחמד בעיניי.
זה יכול להעביר משהו שאין במילים עצמן. את הזעקה עצמה, לא את המילה 'זעקה'. אבל צריך לעשות את זה במידה אחרת, לטעמי. גם פחות באופן כללי, ולא כל כך הרבה כפילויות, וגם לבחור בקפידה את האות המוכפלת. למשל במילה לאןןןןןןןןןןן, להכפיל את האל"ף ולא את הנו"ן סופית. כי כשצועקים את זה מאריכים את האל"ף.

ובכלל, אהבתי את התיאורים, ואת הטבע ואת התשוקה.
כ"א שבט ה´תשע"ב  
הו כן באמת תודה על ההערה, זה מלרע, למרות שבעצם תראי כמה זה לא משנה כי הנה כולם הבינו תסיפור.. אני אשנה את זה מיד כשאגיע למחשב.
ותודה לכולכם אגב, מצטערת על המילים המרוחות, נסו לשמוע אותן איך שהן זועקות.. בספר לא הייתי רושמת אותן כך כמובן, אבל על המסך.. נו טוב אני מניחה שזה המקום לשבירת הכללים(םםםםםם;))
כ"ג שבט ה´תשע"ב  
זה די שבה. הכואב הזה. הכואבבבבב הזה.
לא מקצועי בעליל, ואת בטח תיפטרי מזה בקרוב, אבל עדיין.

(האלטרנטיבה שאני משתמשת בה, היא לחזור על מילה: כואב כואב כואב, החוסר החוסר החוסר. את תמצאי את הדרכים שלך, אני בטוחה.)

יש לך שפה רבגונית מאד. העלילה קצת שטוחה: אני מתכוונת, הוא אוהב אותה, היא מתה. כשאת מכירה את זה זה כואב(בבב) עד העצם, כשאת לא זו קלישאה.

שוב, הכתיבה יפיפיה. התיאורים מאד שופעים, ושפע הוא אחד הדברים היפיפיים שנבראו.



(יש לי תחושה חזקה שאני הולכת לאהוב אותך ממש, כשניפגש)
כ"ה שבט ה´תשע"ב  
טוב.. אני אוהבת אותך כבר מעכשו, אם מותר לי:*
הכואב בבבבב. איך מבטאים נשיכת שפתיים בכתב? אני מתכוונת, לא "הוא נשך את שפתיו", ממש להביע את זה. או את הלשון שנדבקת לחיך ב"לאןןןןןןן" הנתקע הזה (בגלל זה הנו"ן היא המוכפלת ילד, ולא הא') אני לא אתווכח על זה, פשוט כי ככה זה הכי הרגיש לי.. אם למישו יש דרך שתתקבל על דעתי, אשמח:)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד