המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
עולים לאוטו / פרט
בביכורים מאז י"ד שבט ה´תשע"ב

 

                                       "דִּמְמַת שַׁחֲרִית. מַה גְּבוֹהִים שְׁעָרֶיהָ."

                                              (תרצה אתר, רבוע קסמים)

 

I. אפשר היה לחשוב

 

אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב שֶׁדָּבָר

לֹא הִשְׁתַּנָּה; בֹּקֶר וְהוּא תּוֹפֵס

לוּלָאָה מִכָּאן וּמִשָּׁם, מְהַדֵּק

בִּזְהִירוּת שֶׁהַקֶּשֶׁר לֹא יִבְרַח

וּמְקַבֵּל עָלָיו אֶת דִּין

קַו הַתֶּפֶר שֶׁל הַגֶּרֶב. (פִּתְאֹם חוֹרֵז

בּוֹ עֶרֶב. בְּחֲנוּת קְטַנָּה מִישֶׁהִי

עוֹדֶנָּה תָּרָה אַחַר

בְּהוֹנוֹת בְּנַעַל רֵיקָה מִדָּה

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ וְשָׂחָה לוֹ

זֶה בְּסֵדֶר.)

 

אָדָם נִכַּר בְּלֵילוֹ, הוּא מְהַרְהֵר, הָאָדָם

שֶׁנִּשְׁעָן עַכְשָׁו קֵהֶה אֶל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.

אֶתְמוֹל בְּמִטָּתוֹ חָשַׁב: בַּלֵּילוֹת הָיִינוּ עוֹשִׂים

אֲבָנִים לְיַהֲלוֹמִים

מֵעֲטִיפוֹת קְרֶמְבּוֹ פְּחוּסוֹת,

וּמְשַׁגְּרִים עֵטִים לָרָקִיעַ

בְּכוֹחַ הַקְּפִיץ בִּלְבַד.

 

II. התנצלות

 

אָמַרְנוּ שֶׁנִּשְׁעָן בַּמִּטְבָּח, אוּלַי מוּטָב

לוֹמַר נִסְמָךְ. שֶׁכֵּן הוּא עוֹמֵד

וְיָדָיו בְּכִיסָיו, בְּהֶחְלֵט

מְאֻנָּךְ, אֲבָל אִם לֹא

הָיָה הַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ קָשֶׁה

לָדַעַת מָה הָיָה

הָאָדָם בַּמִּטְבָּח

בְּבֹקֶר גְּלוּי עֵינַיִם שֶׁכָּזֶה.

 

(אָמַרְנוּ שֻׁלְחָן, אוּלַי

מוּטָב לוֹמַר מִכְסֶה

לְבוֹר בִּלְתִּי נִרְאֶה.)

 

III. נערים לבדם

 

אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹסִיף

וּלְהִתְנַצֵּל, אָמַרְנוּ

אָדָם, אוּלַי מוּטָב לוֹמַר

אֲנִי.

אֲבָל הֲלֹא כְּבָר נִכְתַּב,

דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה; עֲדַיִן אֲנִי

זָר לְעַצְמוֹ הַבֹּקֶר. אוּלַי קְצָת יוֹתֵר

מְמַהֵר, קְצָת יוֹתֵר מְאַחֵר

לְמָקוֹם אַחֵר. מֵאֲחוֹרָיו בְּוִילוֹן הָאַמְבַּטְיָה

אַרְנְבוֹנִים רוֹכְבִים עַל כּוֹכְבֵי שָׁבִיט, אָסוּר

לְהַבִּיט. אָסוּר לְהַבִּיט

 

כְּשֶׁהוּא לוֹבֵשׁ אֶת הַסָּרִיג יָדוֹ

מְפַלֶּסֶת לָהּ דֶּרֶךְ בְּמוֹרָד הַשַּׁרְווּל וְהוּא כֻּלּוֹ

קָמוּץ וּמִתְפַּתֵּל, הָלְאָה

נְמִיָּה עִוֶּרֶת הָלְאָה, חַיָּב

לִהְיוֹת קָצֶה.

(רַק נְעָרִים לְבַדָּם מַכִּירִים

בְּפִיתוּלֵי הַמְּחִלָּה אֶת הַזְּרוֹעוֹת

הָאֲרֻכּוֹת וְהַחַמּוֹת שֶׁל אֵלּוּ שֶׁעַכְשָׁו

קוֹרְאִים לָהֶם לָשׁוּב

לְאֶרֶץ הַפְּלָאוֹת. רַק נְעָרִים לְבַדָּם

שׁוֹמְעִים אֵיךְ גִּיטָרַת הַבַּס

בּוֹצָעַת מְדוּדָה אֶת הַחֶסֶד שֶׁנּוֹתַר, יִיקוֹב הַמֵּיתָר

אֶת הַהַר כֹּל הַדֶּרֶךְ בְּמוֹרָד

הַמְּחִלָּה, תֵּדַע כֹּל נְמִיָּה עִבְרִיָּה,

הַגְּלוּלָה שֶׁל אִמָּא אֵינָהּ מוֹעִילָה,

לֹא יָשׁוּב הַקֶּסֶם לֹא יָשׁוּב, לְכָל שַׁרְווּל

יֵשׁ קָצֶה.

וּכְבָר הַיָּד יְצִיבָה וּפְשׁוּטָה, שֶׁבַע וָרֶבַע

וְאוֹר וְרַק

בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת עֲדַיִן)

 

IV.

 

עוֹלִים עוֹלִים עוֹלִים לָאוֹטוֹ.



White Rabbit אליס בארץ הפלאות הדחקה סוריאליזם עצמיות שינוי

© כל הזכויות ליצירה שמורות לפרט
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
וואו.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
זה כמו השירים האלה, למשל בפרוג. שירים שמתחילים בקצב כלשהו, ומצטרפים עוד כלים שהופכים הכל לדיסהרמוני ומשווע לפיתרון, ואז כשבסוף זה נפתר ויפיפה, אתה מודה על כל הסיבוכים, כי הם שווים את זה.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
נשארתי פעורת פה, מעורר השראה.
כתיבה מעולה, דמיון עשיר, תיחכום מיוחד
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
כאילו כזה... נו. טוב.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
זה לא שאין על מה להגיב, זה שאי אפשר.

(אפשר לומר: כמו שילד קטן עושה טעות לשונית חמודה. אתה לא מגיב בתיקון, אתה רוכן ומחבק אותו, כי זה נורא יפה. וגם השיר הזה נורא יפה, אז אפילו דברים שמציקים הם לא באמת מציקים, ובכלל, יש פה רגעים שהצטמררתי מהתרגשות. לדוגמה - גיטרת הבס. השולחן הקשה. הארנבונים הרוכבים על כוכבי שביט. אסור להביט. אסור להביט.)

צריך לפגוש בך.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
יש לכם קווי דמיון.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
(וכל מה שאמרו)
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
ובחיי ששמעתי את הארנב הלבן המהמם ההוא עוד לפני שראיתי את התגית (איפה שהוא באיזור הגלולה של אמא).

כתיבה מענגת.
ט"ו שבט ה´תשע"ב  
מי אתה.

*

ואיך עשית את זה.
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
אני יודע שיש כאן עוד המון, ושזה באמת בלתי נגמר, ואולי עיקר העוצמה לא מונח דווקא על המילים האלה. אבל 'אדם ניכר בלילו' ממצה אותי בחודש האחרון. אני לא בטוח שאפשר להסביר את זה. כאילו כל הימים שעוברים עכשיו מנסחים לי רק את זה, והנה פתאום אתה כתבת וזה כל כך קיים.

תודה.
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
ולא הצלחתי להתחבר,וכל היום חיכיתי כדי להגיב. גאוני,פשוט גאוני.
התאהבתי בארנבונים על כוכבי השביט. איזו תמימות מתוקה.
ט"ז שבט ה´תשע"ב  
כמו שאומרת אחותי בנפש, כשאני שואלת שאלות כאלה אני מרגישה איך השיער שלי נצבע בבלונד, אבל באמת לא הבנתי את הסוף.

השיר הזה נפלא נפלא נפלא. בדרך כלל קשה לי עם שירים ארוכים ופסיחות תכופות, אבל פשוט עשית את זה שלם. עגול כזה, נעים. והאדם שניכר בלילו, ואסור להביט, ויש קצה, בטוח יש קצה.
(הרי לא יתכן שניתקע פה בפנים לנצח, לא כך?)

(רק נערים לבדם יודעים למדוד את החושך בנשימות ולכמת את האור בלי פחד: הוא יישאר.)
י"ז שבט ה´תשע"ב  
הכתיבה תאורתית יפה ומרשימה, אבל למעשה, גם אחרי קריאה שנייה, לא הבנתי לגמרי מה המילים מנסות לומר. על איזה אוירה הם מדברות. חסר לי "משפט מפתח".
י"ט שבט ה´תשע"ב  
תודה לכם, חברים, על הקריאה והתגובות. שמחתי בכל אחת מהן.

(אה, ולגבי קווי דמיון - צר לי, ארגמון, אבל אני חושב שפספסת הפעם.)
י"ט שבט ה´תשע"ב  
לא בטוה שעקבתי אחרי האיש העומד בשיר.
אבל עקבתי היטב אחרי תנועת הנפש רצוא ושוב בין בתי השיר.
ועטיפות הקרמבואים, קפיצי העטים, הגיטרה, אפילו קצה הגרב. [ואליס? אליס היא כבר חלק מהבגרות שלי, בילדותי היא לא היתה...]

בוקר טוב, אפילו בקרים רבים וטובים, כזה.
עֹז
י"ח תמוז ה´תשע"ב  
אתה בטוח שאתה יודע מה התכוונתי?
אני עצמי כבר לא בטוח, אבל נדמה לי שהתכוונתי אז לומר שיש לך ולניק קווי דמיון. בעקבות התגובה שלו. ואני עדיין עומד על דעתי בזה.
י"ז טבת ה´תשע"ג  
לא טוב אלא נהדר. ואנא מסור לעצמך את אהבתי.
כ"ח תמוז ה´תשע"ג  
תוהה אם אתה מתייחס לארנב הלבן של ג'פרסון איירפליין.

[ושוב עולים עולים עולים לאוטו. בהחלט.]
כ"ט תמוז ה´תשע"ג  
אפשר ללכת לאיבוד בקלות בתוך כל זה, אבל כשמצליחים לעקוב אחריו, זה נפלא.

אָמַרְנוּ

אָדָם, אוּלַי מוּטָב לוֹמַר

אֲנִי.


תודה!
י"ג חשון ה´תשע"ז  
קוסם.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד