זה כמו סכין ללב. כל האויר עף החוצה, משאיר אותי פגר חסר חיים שלפחות ידע פעם משהו שנחשב חשוב, סוד חיים, שקר גדול ואמת מנצחת. העולם הזה כזה דפוק. למה שחור ולבן חושך ואור לא יכולים להסתדר בזוגות זוגות ולעלות לתיבה להינצל מהמבול הגדול שימחק את הכל. את כל הכאבים והפצעים והאהבות והדמעות והלבבות השבורים.
אני אשאר על סלע צף על המים אסחף עם הרוח עם הזרם החזק אבלע במערבולות ענק. זה עדיף לי ככה. לפחות אראה מרחוק את הספינה שלך שטה על מי מנוחות, אשלח לך יונה, עלה של זית, כי ציפור האש נכבתה, או עפה לה לנדוד למקום אחר נעלם, רחוק מכאן, אולי אפילו לא קיים.