בנושא
בכרם
חדשות
 
ללא שם / ריח ורדים שדהה
בביכורים מאז י"ט חשון ה´תשע"ב

לשמואל

-------------------------------------
מור: "אתן באמת יכולות להאמין בדבר כזה, עולם הבא?"

אֲנָשִׁים מֵתִים מֻקְדָּם מִדַּי. וְהַמָּקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ
נוֹתַר רֵיק, צוֹרֵב רֵיקָנוּת, מְשַוֵעַ. אֲנִי תּוֹהָה
אִם מַשֶּׁהוּ יָכוֹל לְמַלֵּא בָּחֲזָרָה, אוֹ
שֶׁנִגְזַרְנוּ, כְּמוֹ תָּמִיד, לְהִתְגַּעְגֵּעַ

אֲנָשִׁים אוֹסְפִים לְמַלֵּא אֶת הַחֹסֶר שֶׁלָּהֶם
בִּפְרָטִים קְטַנִּים שֶׁל יוֹם יוֹם. הִנֵּה:
חִבּוּק, נְשִׁיקָה, מִלָּה. זָרִים
מִתְלַטְּפִים זֶה בְּזֶה, שׁוֹאֲבִים חֹם מִמַּבָּט וּכְלוּם.
אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם חַיִּים כֹּל כָּךְ עָמוּם, אֲנָשִׁים 
לֹא יוֹדְעִים כַּמָּה כוֹאֵב לָהֶם
כַּמָּה זֶה כוֹאֵב לָהֶם
כַּמָּה--

אֵינְכֶם מְבִינִים?
חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם אַחֵר. אֵינְכֶם רוֹאִים
אֶת הַיַּבָּלוֹת הַלָּלוּ עַל
הַבָּשָׂר הַחַי, אֶת רְגָשׁוֹת הָאֶבֶן,
אֵינְכֶם מְבִינִים?
כֹּל הַחֹסֶר הַזֶּה,
כֹּל הַחֹסֶר הַחֹסֶר הַחֹסֶר הַזֶּה
חַיָּב שֶׁיִּהְיֶה
גַּן עֵדֶן




אמונה מוות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לריח ורדים שדהה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט חשון ה´תשע"ב  
איזו זווית מקורית!
הגיון לב שאפשר להסביר רק בשיר..
כ´ חשון ה´תשע"ב  
ההקדשה בהתחלה, והציטוט של מור שדמותה/דמותו לא מוכרת,
הופכת את השיר ליותר אישי, שלך.
ועדיין, כל כך נגע בי.
במיוחד בבית האחרון, עם השאלה שחוזרת, והחוסר החוסר הזה.

תודה.
כ´ חשון ה´תשע"ב  
בשיר עם אמירה תמימה צריך לעשות הרבה מאמץ שהוא לא ישמע קיטש מדי, לכסות אותו בכל מיני שכבות של תחכום, ואת כמעט שם אבל לא לגמרי. החריזה הפשוטה בבית הראשון לא תרמה לכך.

עם האמירה העקרונית אני מסכים מאוד, ואהבתי את "החוסר החוסר החוסר", שזו כמובן הדרך היחידה לכתוב עליו.
והחוסר הוא לא רק המוות ממש, כי בכל דבר סופי יש שמץ מוות, וכל דבר שמנסה בעולם נגזר עליו לפספס.
ואנחנו אטומים בשגרה של היומיום ובהישגיות של היומיום ולא קולטים את החוסר הזה שנמצא מתחת כל בלטה, שזה בעצם מה שהשיר שלך אומר. ואנחנו במקביל גם לא מרגישים את היופי הנדיר והקסם מלא החן שבחיים בעולם הזה. שני ההתוועדויות, ההתוודעות לחוסר וההתוודעות ליופי, יש בהם מימד של התעלות, אבל אני לא בטוח שניתן להגדיר אותה כהתעלות דתית, זה משהו יותר בתוך העולם.
ולי נראה ששניהם כרוכות זו בזו, שאם הדברים לא היו סופיים הם לא היו יכולים להיות כל כך עוצרי נשימה, כי היופי הוא דווקא בחד-פעמיות ודו"ק. וכבר כתבת על זה שיר אחר (אנוש).

(סליחה שאני דוחף לך כל כך הרבה הגיגים שלי לתוך הדף שלך).
כ"א חשון ה´תשע"ב  
אהבתי את השיר הזה, אבל משהו בניסוח שלו הקשה עלי להתחבר אליו, תחושת ריחוק שכזו...

יום טוב
יוני
כ"ג חשון ה´תשע"ב  
שיהיה /שיש גן עדן.
ולך - תודה על השיר הזה
מחייב הגן - עדן.
תודה על כתיבתך אודות החוסר, הגעגוע - בכדי שנוכל להאמין שהוא ישנו. הגן עדן המיוחל.

הותיר אותי עם תחושות נוקבות, כואבות ומקוות.
כ"ג חשון ה´תשע"ב  
(היה לי צורך בזמן האחרון לכתוב את זה. תודה שעשית את זה בשבילי.

את מדהימה.)
כ"ג חשון ה´תשע"ב  
התגובה שלי לא נחשבת- אני לא מבינה ממש בשירה.
ובכל זאת רציתי להגיד שאהבתי מאוד את השיר. "כל החסר חסר חסר הזה חייב שיהיה גן עדן" לגן עדן כזה נראה לי אף אחד לא מייחל כי יש בו משהו מהגהנום אולי אם רק נלמד למלא אותו אז זה יהיה הגן עדן המושלם.
תודה :)
כ"ג חשון ה´תשע"ב  
תודה שחזרת על המילה שוב ושוב.
ננגעתי
כ"ג חשון ה´תשע"ב  
(אני לא יכול להסביר את זה, אבל ברור לי שהשיר הזה הוא בכלל סיפור שטרם התגבש. אולי זה רק בראש שלי, אבל לי ברור שמה שכתבת כאן בשורות קצרות וצפופות צריך להיכתב ביותר מילים, יותר מרווח-שבין-המילים ויותר רגעים של שתיקה בין משפט למשפט. בתור שיר הוא בקושי ממצה את עצמו, אם בכלל.)



(חצוף שכמותי.)
כ"ד חשון ה´תשע"ב  
כ"ד חשון ה´תשע"ב  
מדברים אצלנו בישיבה הרבה לאחרונה על הגעגוע המובנה שיש בנו, על הקרע שיודע שכרגע הוא לא יכול להתאחות ולכן הוא צורח. אני חושב שמשוררים, או אמנים בכלל, מכירים הכי טוב את החסר הזה, כי הם מתבוננים לתוכו, ומוכנים לחיות עם מודעות אליו. אולי מכירים כל כך שלא מסוגלים לסבול את המחשבה שאין משהו שירווה את הצמאון האינסופי הזה.

נגעת בי מאוד. תודה על זה.
כ"ה חשון ה´תשע"ב  
רת כותבת טוב, כמובן, ואין ספק שהתוכן אמיתי, אבל חסר לי משהו. נדמה לי שהבית האחרון מנוסח יותר מדי כמו מאמר, ביחוד ההתחלה.

יהודה.
ז´ כסליו ה´תשע"ב  
כתבת את זה טוב. מאוד. דייקת בהכנסה למילים מחשבות ישנות שלי, שנאמרו בשיחות לכל מיני אנשים ואף פעם לא התנסחו לכדי שיר. אני, באופן אישי, לא הייתי מצמצם את האמירה שלך רק לעולם הבא, אבל עשית את זה בגלל שהשיר צמח מתוך המימרא המופיעה בראשו, וזה בסדר גמור. רק אומר שכשאני חשבתי על זה, חשבתי על כל מציאות של משהו שאינו חומר, וגם לא חשבתי על זה כטענה או ראיה, אלא פשוט שמחה על כך שאני לא מטיראליסט, שאני מאמין בקב"ה ובכך שהוא מחיה את העולם ואותי. ושכשאני רואה עץ, אני יודע שהוא לא רק עץ, ושיש משמעות למעשים שאני עושה, ושלפגוע באנשים אחרים זה רע.

יישר כוח. תודה.
כ"ו כסליו ה´תשע"ב  
אם כבר שיר שבא לומר (ואני ממש בעד, אם כי כמו יהודה, אני טיפה מרגיש שהוא פחות מדי פואטי בחלקו) אז לרב קוק יש פסקה נפלאה בעין אי"ה שבה הוא כותב שהגעגוע, הרושם העז שמשאיר המוות והתחושה שזה חייב להתמלא, הוא הנותן שיש תחיית המתים.

קראתי את זה פה וממש.
י"ג כסליו ה´תשע"ג  
כאן.

וזה טוב כל כך!
הי את, כיף לי לטייל בכרם שלך!
אוהבת את המילים שלך. ואותך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד