בנושא
בכרם
חדשות
 
ביוגרפיה סגולה / נדודים בחול
בביכורים מאז ט´ חשון ה´תשע"ב


אבא שלי נקלף מולה פיסות, פיסות. ראיתי איך העצב שוחק את קצות זקנו שהלבינו עם הזמן.
עיניו היו חצויות, כמו פיו, כמו ליבו. אמא צבטה דמעות. או שהן צבטו אותה, באמת שכבר איני יודעת.
ואולי מעולם לא ידעתי.
                                        * * *
בערב אני שמה קפושון סגול, מושכת את הכובע על הראש ויוצאת לחצר.
מול שיח הערבה אני מתרה באצבע: "את שומעת, תשמרי על שפיות". הרוח שורקת באוזני: "יקירתי, מעולם לא היית שפויה." "אף אחד לא ביקש ממך להתערב," אני מסננת מבין שיניי החשוקות. "שתינו יודעות שאת בודדה מאד בימים אלו, ואת לא יכולה להתלונן כשמישהו מדבר איתך". הצחוק שלה, נוקשה וחסר שמחה, ערבל את אוזניי. הלוואי שהיו לה שיניים ולו רק כדי שאוכל לשבור אותם ברגע זה. לא זכרתי אותה צינית כל כך.
אני דופקת על הראש המכוסה בצמר הסגול: "טוק טוק, את בסדר שם בפנים? תחזיקי מעמד. ישועה בדרך". "מי אמר?" היא לוחשת, כל כך חלושה היא עכשיו. את יכולה להבטיח? ומה האורך של הדרך הזו לעזאזל?" הרוח עוד לא מרפה, היא תולשת עלים מסביבי וצווחת בחדווה אכזרית: "אם את מדברת עם עצמך באמת הדרדרת, בעצם כבר אמרתי לך שמעולם לא היית שפויה". "אני מתעלמת ממך," אני מפנה לה גב והיא מנדנדת ענף של שסק מול אפי הקר ומלגלגת: "מישהו דיבר על התעלמות? איך זה שאת עדיין עונה לי? האמת שגם אני הייתי מעדיפה לנהל שיחה עם רוח מאשר לדבר עם עצמי".
אלוקים, אני מנהלת שיחה עם הרוח. היא צודקת.
אפילו ראיתי איך כוכב אחד קטן צחק עלי עד שהחל להשתעל.
אולי כבר עדיף לדבר עם כוכב. "תגיד, פניתי אליו נבוכה במקצת, אחרי שמתים נהיה יותר קל?"
"אין לי מושג, הוא עדיין ניגב את דמעות הצחוק, מעולם לא מתתי".
ואיך אחרי כל היום הזה אפילו כוכב לא יכול לספק לי תשובות. הדמעות שלי טפטפו בלי רשות על גדר הבטון הקרה. "תיזהרי שהדמעות שלך לא יצטננו" זאת שוב הרוח. את מי היא מנסה להצחיק?!
אפילו ירח לא היה הפעם. כנראה שנמאס לו לראות אותי בוכה בחצר. מגיעה עם טישו וורוד שהאצבעות ממוללות מבלי משים, וחוזרת עם פנים וורודות למשעי. ועיניים רחוצות. "וצוואר מסורק," מוסיפה הרוח בגיחוך. מישהו יודע איפה נמצאת המפרקת של הרוח הזו?! מה היא בכלל נדחפת לכל מקום?! "את רוצה לנשום, לא?! אני אוויר, אם לא אכפת לך," היא מודיעה בחשיבות. "אם את האוויר כבר עדיף לא לנשום אותך," אני מודיעה נחרצות ומושכת חזק בסגול, הוא עוד על הראש, חם ומסמורטט כמו תמיד. אני שותקת איתי. מה עוד יש לי לומר. אפילו הירח אטם את פניו הלילה.

אולי אגדל עץ בונסאי קטן בעציץ.



ביוגרפיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנדודים בחול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ חשון ה´תשע"ב  
דומעת איתך.
י"ג חשון ה´תשע"ב  
זה כ"כ עצוב, ובודד.
מה שעשית עם הרוח מקסים, הפחת בה חיים.

עֹז
ט"ז חשון ה´תשע"ב  
נו, את כבר יודעת שאין עלייך.
כ"א חשון ה´תשע"ב  
כבר כמה פעמים.
ולא מצאתי את המילים.
הכתיבה יפה וצובטת.
את הפסקה הראשונה, אני מודה, לא הבנתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד