בנושא
בכרם
חדשות
 
משחק ריגול קטן - פרק 11 / דוצקי
בביכורים מאז י"ח תשרי ה´תשע"ב

בס"ד 


<"אני, מותק, את ערה?"> שמעתי קול שהרבה זמן לא שמעתי אותו.

הבטתי לכל הצדדים, מקווה שאני לא טועה.

<"אמא?!"> קראתי בתדהמה לדמות שגחנה מעלי.

<"למה את מופתעת, מתוקה? ראית אותי רק לפני שעה"> צחקה אמא.

<"חשבתי ש... אבל אני זוכרת... הפיגוע! מצאו אותך מתה! אני מתה?"> אמרתי.

אמא הביטה כלפי מטה.

<"את צודקת, יקירה, אני חיה רק בתוך הלב שלך. אבל מה שחשוב כרגע זה שאסור לך לוותר! תמיד היית הילדה שהתגאיתי בה, גם אם לא הראיתי את זה מספיק, ועל זה אני מבקשת סליחה"> אמרה אמא.

<"אני סולחת אמא, אני לא כועסת. אבל מה לעשות? זה גדול עליי"> אמרתי.

<"הפוך ילדתי, אתם היחידים שיכולים להציל את העולם, ואת היחידה שיכולה להציל אתכם מכישלון במשימה, את תביאי מזל"> אמרה אמא וצל דמותה התפוגג.

התעוררתי מהחלום.


                                  *


"אני ממש מצטער ילדים, אני לא יודע איך לפצות אתכם" אמר מנהל המלון והביט בנו במבט של רחמים, כנראה מפחד שנפרסם את המקרה, והעסק שלו ילך...

"בוא נתחיל מזה שתפטר את הפקידה החמדנית שלך" אמרה סופי.

"כמובן, כמובן ילדתי" אמר האיש.

תמונה שעל הקיר תפסה את עיני - ציור קטן שבו מצויר צווארו וראשו של דרקון ירוק בעל עיניים צהובות. כל ראש הדרקון היה אפוף עשן.  

 "מה זה הציור הזה?" שאלתי והצבעתי על הציור.

בעל המלון הוריד את התמונה מהקיר וחייך: "זה, יפיפייה, חברי הטוב ריו - דרקון המזל".

"היי! זה בדיוק..." קראה סופי.

דייבי אמר במהירות: "נעשה עסק - אתה תביא לנו את התמונה, ואנחנו לא נפרסם מה שקרה".

האיש קפץ על המציאה והגיש במלכותיות את הציור לסופי: "הוא כולו שלכם, ועכשיו תורכם - צאו בבקשה מהדלת".


                                        *


אוויר הלילה היה קריר וניידות משטרה הסתובבו בכל האזור.

אנחנו, כמו הומלסים מורעבים, ישבנו כשבידנו רק תמונה שסופי זיהתה שלא הובילה אותנו לשום מקום.

דמות התקדמה לעברנו וקראה: "היי חבר'ה! מה נשמע?".

"רנדי!" קרא דייבי וטפח לו על השכם.

"נו, השגת משהו מכל פעולת ההתאבדות שלך?" שאל דייבי. 

 "כן, בהחלט, השגתי המון מידע כשאתם הייתם כאן והבטתם בנוף וב... אני לא מאמין!" קרא רנדי בהפתעה. 

"מה יש?" שאלתי.

"הציור של הדרקון! זה בדיוק צורת פסל הירקן שיוריקו גנבה ממקדש טודאי ג'י" הסביר רנדי.

"אז ליוריקו יש פסל דרקון מירקן, לאן זה מוביל אותנו?" שאלה סופי.

הרצתי את מה שחשבתי: "דרקון מזל מאבן יקרה מתוך מקדש עתיק - מי לא ירצה לקנות אותו?".

"בדיוק, אנסטסיה!" אמר רנדי, "רק אחד יכול להרשות לעצמו לקנות משהו כזה, והוא גם קשור לקבוצת טרור שמוכרת בשם דיגי - זך".

"מי האיש?" שאלתי.

"סאקוראגי מימוטו, אחד מעשירי נארה ובכל אזור קנסאי בכלל," אמר רנדי, "הוא מתגורר באחוזה יקרה בקצה השני של העיר".

"בטח יוריקו נכנסה לאחת ממכוניות השירות שלו, כך שהמשטרה לא עצרה אותם" אמרתי.

"אה, חבר'ה... יש לנו בעיות" אמר רנדי.

שישה אנשים גברתניים ושריריים יצאו ממכונית יקרה שעצרה לידנו, הם התקדמו אלינו כשבידם אלות וביד אחד מהם אקדח.

"מה לעשות?" שאל רנדי, "אנחנו לא מכירים את האזור, אין לאן לברוח, מצד שני - לא בא לי להיתקע שוב עם אזיקים בידיים".

"רנדי, נראה לי שהפעם הם מתכוונים ללכת עם זה עד הסוף - הסוף שלנו" אמרתי.

כן אמא, ממש מביאה מזל לקבוצה...


                                     המשך יבוא


  






מתח סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד