בנושא
בכרם
חדשות
 
אדון החרב - פרק 3 / דוצקי
בביכורים מאז ח´ תשרי ה´תשע"ב

בס"ד

אנה נהנתה מכל דבר שהביטה בו במהלך הסיור שהדריך אותם גבי, בשבילה - כל הטיסה הייתה שווה את זה.
חקר האגדות העולמיות נשמע נושא ממש מעניין לחקור בו. לעומתה, את ראיה וספי הסיור עיצבן מאוד, ממש בזבוז זמן של כל הטיול באנגליה.
אבל הם לא רצו לקלקל לאנה את המרגש כך שהביטו לצדדים בחוסר עניין.
דניאל הביט ברצפה, והתפלל שאחרי שייגמר הסיור ראיה (ובמיוחד ספי) לא ירגמו אותו באבנים על זה שהכניס אותם למוזיאון.
המוזיאון היה בנוי ממסדרונות ארוכים מאוד, מעליהם 3 קומות כל אחד באותו האורך, ובכל פינה הייתה מצגת וארכיאולוגיה של אגדה מסוימת השייכת לארץ מסוימת.
ספי שם לב לממצא ארכיאולוגי של מגילה בכתב ערבי, ובפירוש לה מסופר על אנשים שנפגשו עם ג'ינים היוצאים מתוך מנורה.
"אם הייתה לי משאלה אחת, הייתי מבקש לסיים עם זה כבר" אמר לעצמו. 
גבריאל, בשמחה רבה, הציג כל דבר בפני החבורה כאילו הוא גילה את אותם דברים בעצמו.
אחרי שעה וחצי בערך, אמר גבי לחבורה: "הדבר האחרון שאנו מפתחים, הכי גדול ומגניב שלנו, נמצא במרתף למטה".
"מה זה בדיוק?" שאלה אנה.
"אני צריך לשמור על סודיות, אבל אם תרצו - אוכל לרדת ולהראות לכם" ענה.
"אנחנו צריכים ללכת... אוו!" החל ספי.
ראיה דרכה עליו כשראתה את האכזבה בפניה של אנה.
"אבל אם זה דבר אחרון נשמח לראות, נכון אנשים?" ספי ודניאל הנהנו בהסכמה.
דניאל אמר בליבו תודה שזה התחיל להסתדר.
"טוב, אז בואו אחרי!" קרא גבי וצעד לעבר המדרגות היורדות למרתף כשהחבורה בעקבותיו.
"וואו!" אמר ספי כשנכנסו למרתף.
המרתף היה ענקי.
המוני אנשים בבגדי משרדים רצו ממקום למקום. מחשבים של ומצגות של מקומות בעולם היו ברחבי החדר. על השולחנות בחדר נחו כל מיני ממצאים שנבקו על - ידי אנשי מדע.
"אני אוהבת את המקום הזה!" קראה אנה בשמחה.
גבי חייך ואמר: "עכשיו לדבר האמיתי" אמר והצביע לעבר דלת בקצה החדר, "בתוך החדר יש אולם קולנוע תלת ממדי. יושבים על כיסאות ופשוט ממש חוקרים בעצמנו באופן וירטואלי ממצאים ארכיאולוגים בכל העולם".
ראיה דרכה שוב על הרגל של ספי, "נשמע מגניב" אמר.
"רוצים לנסות?" שאל גבי.
אנה הביטה בכולם במבט מתחנן.
"למה לא?" פסק דניאל, "תמיד רציתי להיות כמו אינדיאנה ג'ונס".
"בחלומות שלך תהיה כמוהו" צחק ספי.
הארבעה נכנסו לאולם קולנוע גדול עם גג פתוח, בו היו עשרות כיסאות.
ליד כל כיסא היה שולחן עם זוג צמידים שמחברים לידים כדי לשחק, משקפי תלת מימד ופחיות קולה לשתייה.
"אין מקום שלא אמצא שם קולה" אמרה ראיה.
אנה רצה והתיישבה ראשונה, הרכיבה את המשקפיים על חיברה את הצמידים וחיכתה לשאר.
כך עשתה גם ראיה וספי בעקבותיה, נאנח על הטיול שמתבזבז ומציין לעצמו לדבר עם דניאל בעניין תכנון הטיול. 
דניאל הודה לגבי והתיישב גם הוא בצמוד לשאר.
"אני יוצא להפעיל את המתקן" אמר גבי ויצא.
תוך דקה החדר החשיך הוקרן הסרט במסך הקולנוע והארבעה ממש רותקו למסך.
הסרט הורץ במשך כמעט חצי שעה, סיפר על חקירות לאורך השנים ותגליות של המוזיאון לחקר האגדות, ולבסוף נכתב בגדול - "עכשיו הגיע תורכם לגלות את הסודות הכמוסים של העולם".
"ספי, אתה לא יכול להיזהר קצת עם הקולה?! עוד יחייבו אותנו על השחתת רכוש!" אמר דניאל.
"לא עשיתי כלום! יש נזילה חמורה כנראה בצנרת הביוב כאן" התגונן ספי.
"מה זה?!" קראה ראיה בקול, "המים כבר בגובה הברכיים שלי, והם ממשיכים לעלות!".
דניאל יצא מכיסאו, רץ אל דלת הכניסה וניסה לפתוח - היא הייתה נעולה מבחוץ!
דניאל דפק על הדלת חזק וצעק: "היי! הלפ! תוציאו אותנו מכאן! אנחנו טובעים!".
האחרים יצאו מכיסאותיהם גם והצטרפו, אבל לא נשמע שום קול מבחוץ, והמים כבר הגיעו עד למרפקים של ראיה שהייתה הנמוכה מכולם.
"מה עושים?" שאל ספי והביט על דניאל.
"יש למישהו רעיון?" שאל דניאל והביט בכולם.
"נעמוד על הכיסאות בשורה הגבוהה, וכשהמים יגיעו אליכם - תשתדלו לצוף" אמרה אנה.
"אני לא יודע לשחות, וחוץ מזה - יש לי הידרופוביה" אמר דניאל.
"אז הגיע הזמן להתגבר" אמרה ראיה והתחילה לעלות לשורות הראשונות.
השאר הלכו בעקבותיה כשגובה המים עולה במהירות.
המים הגיעו עד לסנטר של דניאל כשהוא התחיל להשתעל ולאבד אוויר.
"דניאל!" צעקה אנה, עכשיו היא התחילה לחשוב שאולי הכול קרה באשמתה.
ספי צלל לעבר דניאל, חיבק אותו וניסה להרימו קצת באוויר.
דניאל נרגע משיעולו: "תודה אחי, לא ידעתי שיש לך צד כזה רגשי".
"חכה חכה מה אעשה לך כשנצא מכאן" אמר ספי.
המים הגיעו עד הגג והתחילו לצאת החוצה מגג האולם כמו במפל מים.
"תפסו מושב וכך נצוף!" אמרה ראיה וכך עשו.
כשיצאו מגג האולם, והוא נשאר במעמקים התגלה להם שהם צפים בלב אוקיינוס כלשהו.
למרות שנכנסו למוזיאון בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, השמש יקדה במרום כמו שמש צהריים באמצע קיץ לוהט.
הארבעה צפו עם הגלים שעות על גבי שעות עד שהתעלפו.
הדבר האחרון שאנה זכרה היה צל של שני אנשים שדיברו ביניהם:
"מי את חושבת שאלה, מייל? בני ובנות ים?!" שאל קול אחד, גברי.
אנה הרגישה מגע יד על בטנה ואז שמעה קול אחר, נשי: "לא יודעת, אבל הם עדיין חיים, ניקח אותם לזקן - הוא יפסוק מה לעשות איתם".
"אקרא לאחרים שיעזרו, שמרי עליהם" אמר הקול הראשון והצל שלו נעלם.
ואז הכול חשך...
                                        *

בחדר אפלולי וגדול עמד שולחן גדול ועגול, על השולחן ניצב נר שעווה.
איש במסכת נחש ירוקה נכנס ונעמד ליד השולחן בצד מזרח.
אחריו נכנס איש במסכת כלב זאב זהובה ונעמד מימינו בצד דרום.
אחריו נכנס איש במסכה של אריה אדומה ונעמד מימין הכלב בצד מערב.
ולבסוף נכנס איש במסכה של נשר שחור ונעמד מימין האריה בצד צפון.
נר השעווה נדלק באופן פתאומי ומסכה צבעונית המורכבת מארבעת הצבעים של המסכות נראתה בעשן.
"שלום לכם שליטי המשחק, סוף סוף הגיע הזמן, כל הכלים על השולחן" אמרה המסכה.
האנשים חייכו והריעו בקול.
"לכל אחד מכם תהיה הזדמנות אחת לצוד את הכלים, ולמצוא את אדון החרב, וכך יהיה לכם הכוח לשלוט על העולם החדש" אמר מסכת העשן.
"סליחה, אדוני הרם," שאל האיש במסכה האדומה, "אבל מה אם הקוסם הזקן יופיע ויקלקל את הכול?".
"ובכן, הפעם נכונה לו הפתעה לא נעימה" אמרה מסכת העשן.
האנשים במסכות צחקו.
"התכוננו," הודיעה מסכת העשן, "המשחק מתחיל עכשיו!".

                                
                              המשך יבוא... 

 
     
  




סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד