בנושא
בכרם
חדשות
 
ושמך, אלוהים / אוליב (:
בביכורים מאז י"ד אלול ה´תשע"א


                                                                                                   שָׁאַלְתִי נַעַר לְיַד הַקְיוֹסְק הֵיכָן
                                                                                                  
נִמְצָא סוֹף הָעוֹלָם וְהוּא הִצְבִּיעַ פְּנִימָה.
                                                                                                  
עַכְשָׁיו שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים. [אני חולקת רגעים של  אינטימיות/ לייאה]

 

אָבָק שְׁטִיחִים שֶׁחָבְטָה שְׁכֵנָה
שָׁלַח אוֹתִי אֵלֶיךָ. תְּקוּפַת הֲרָצָה, קַל לְהַגִּיעַ
לְלֹא תַּשְׁלוּם אוֹ לְפָחוֹת סִמְלִי
בְּעוֹד שָׁנִים אַלְבּוֹמֵי אַסְפָנִים יָגֵנוּ עַל סְמָלַי
בְּקַפְּדָנוּת, בֵּינְתַיִם אֲנִי מְשַׁלֶּמֶת
 בָּהֵם       
נְתָחִים מִמֶנִי, מְעַט בְּכֹל פַּעַם.
שְׁכֵנָה חָבְטָה אָבָק בַּחוּץ
אֶצְלִי אֵין זֶה נָחוּץ. הַשִּׁפְשׁוּפִים שָׁרִים
כִּמְעַט מְעַצְמָם.
אֱלוּל כָּעֵת וְכֹל הַצִּיפּוֹרִים שָׁבוֹת
אֶל הַחֹם, אֲנִי מַשִּׁיבָה אֶגְרוֹפִי אֶל לִבְּךָ
מַכָּה עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתָ בְּתֹם
אֱלֹהִים, אֵין אֲנִי יוֹדַעַת מַה שִׁמְךָ.

עוֹד מְעַט תָּדּוּן אֶת הַעֵצִים לְהִשְׁתַלַךְ
וְאֶת הַרוּחַ לְהִתְגַּשֵׁם ושׁוּב
אָבוֹא, אוֹחֶזֶת בְּהֶבֶל הַפֶּה
מַטְלִיאָה אוֹתוֹ חֲלוּשׁוֹת אֶל הַגּוּף,
שֶׁרָצָה לָעוּף אַך נִדּוֹן לִטְבּוֹעַ
אֶל הַאוֹפֶק, יוֹם יוֹם.
עוֹד מְעַט תַּכֶּה שׁוּב

תִּיצוֹר אוֹר וְיִבָּרֵא רוֹעַ. וְשׁוּב תַּזְלִיג דִּמְעוֹתֶיךָ
מְעֵינַי מְסוֹרָבוֹת הַתְּפִילָה
רוּחַ סְתָיו שֶׁבֶּהָרִים כָּאן מְתְיַפַּחַת
בִּמְקוֹמְךָ, חוֹבֶטֶת בַּחֲלוֹנוֹת, הַכְנִיסִינִי.
פָּתַחְתִּי וְכֹל הַפְּצָעִים בָּאִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ
כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט, כְּשֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ.
עוֹד מְעַט אֶפְגוֹשׁ אוֹתְךָ
בְּסוֹף הַעוֹלָם, מַנִּיחַ חוֹתָם עַל פִּי
וְשָׁר: חַי וְנוֹרָא וְקַיָּם.

 



אלוהים ימים נוראים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ד אלול ה´תשע"א  
אני לא מחזיקה ראש בשירים ארוכים
אבל השיר הזה פשוט סחף אותי ומצאתי את עצמי בכל שורה בשיר
תודה רבה
ט"ו אלול ה´תשע"א  
תפיסה חזקה מאוד של תפילה ושל א-להים! התחברתי מאוד. אבל משום מה, הכי אהבתי את "עוֹד מְעַט תָּדּוּן אֶת הַעֵצִים לְהִשְׁתַלַךְ"
תודה!
ט"ו אלול ה´תשע"א  
"תיצור אור ויברא רוע"
ט"ו אלול ה´תשע"א  
שותקת חיבוק, אהבה ואור.

עֹז
ט"ו אלול ה´תשע"א  
פָּתַחְתִּי וְכֹל הַפְּצָעִים בָּאִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ

הדפסתי. עכשיו זה מחכה במקום שלי בבית המדרש, לשעה נכונה לקרוא את זה שוב.
המילים כאן מתנגנות כמעט מעצמן. זה פלא.

תודה. באמת, היה חשוב לי השיר הזה.
ט"ו אלול ה´תשע"א  
אוי, זה שיר מקסים כלכך וכואב.לי לקרוא אותו.

'פָּתַחְתִּי וְכֹל הַפְּצָעִים בָּאִים לְהִתְגַּעְגֵּעַ
כְּשֶׁאַתָּה מַבִּיט, כְּשֶׁאַתָּה נוֹגֵעַ.'

תודה!

יום טוב
יוני
ט"ז אלול ה´תשע"א  
הרבה זמן.

באמת הרבה זמן שמילים לא נגעו בי ככה.

א- לוהים.
י"ז אלול ה´תשע"א  
יש בשיר הזה הרבה מסוף העולם. אני פשוט אומר תודה שכתבת מילים שסוף סוף הבינו אותי, באלול הזה. השיר כולו מטלטל אבל הכותרת והסוף... זה לבהות דקות ארוכות בשורות האלו ולעצום עיניים ולפקוח ולעצום ולפקוח... יש כאן משהו כל כך שבור, וכל כך שלם בו זמנית, שזה כואב.
י"ט אלול ה´תשע"א  
אני לא מסוגלת להגיב בכלל, אבל רציתי שתדעי שהייתי כאן.
כ´ אלול ה´תשע"א  
כ"א אלול ה´תשע"א  
אין בי כרגע היכולת לתגובה ארוכה. אבל רק לומר שהבית האחרון שבה אותי.
"כל הפצעים באים להתגעגע" ו"הכניסיני" של הרוח. ועוד הרבה.
"עוד מעט תכה שוב // תיצור אור ויברא חושך" כל אחד מהם לבד וגם הביחד. מצמרר, כואב, צורב. בעיקר צורב.
"אלוהים, אין אני יודעת מה שמך"
אוף, כמה שזה הכל, ואני לא אפסיק לצטט, ובעצם אני לא בזמן והמקום של להגיב לדבר כזה, ובכל זאת, קשה להישאר אדישים לחטא שהוא חטא ואת מכה, ולדמעותיו שהוא מזליג אצלך. הערבול הזה, הערפול הזה, ובכל זאת ה"איני יודעת מה שמך", וזה בעצם הכי מדוייק בעולם. הערפול שלא יודע, ולא ברור מה קדם למה, אבל יש שניהם.
ועכשיו שמתי לב לפתיחה הצינית, הנפלאה. אני מגיבה במערבולת, מהסוף להתחלה, אבל זו גם התחושה מהשיר, המערבולת, וזה מערבולת פה בתגובה כי כל פעם אני רוצה לסיים אותה ואז שמה לב לעוד משהו שם למעלה שמפעים אותי. והנה עוד אחד, הגוף "שרצה לעוף אך נידון לטבוע". אוף, הכל בשיר הזה כל כך נהדר, ומדויייק, וכואב, ומעורפל, ומעורבל. מקווה שאצלך יותר טוב.
כ"ח אלול ה´תשע"א  
למי שקרא, למי שהרגיש ולמי שהגיב.

ובקעת גינוסר, תודה.
כ"ח אלול ה´תשע"א  
מדהים!
יפה האלוליות הזו שנוכחת כל כך.
כ"ט אלול ה´תשע"א  
אני מניחה שאולי אפשר להגדיר שאחד הדברים שכל כך חובטים בי בשיר הזה זו התחושה של חוסר הבחירה. כאילו יש ברירה אבל בעצם אין, כמו שציפורים תמיד נודדות אל החום. ויש להן ברירה, אבל בעצם אין.
כמו הדמעות כמובן, אבל אפילו ובמיוחד בפעולות שהן כאילו עצמאיות, כמו לפתוח את החלונות לקול דפיקת הרוח. כמו לבוא כל פעם. כמו לנשום.

אז אפשר רק לשתוק.
אבל אפילו זה לא כי יש ברירה.

חתימות טובות, אוליב.
ז´ טבת ה´תשע"ב  
מין תחושה כזו, שהרבה מהשירים שלך נהיים כאילו מיותרים אל מול השיר הזה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד