בנושא
בכרם
חדשות
 
גאולה, גאולה / אבי דן
בביכורים מאז כ"ד תמוז ה´תשע"א

 

"גאולה, גאולה, רוצים גאולה? גאולה, גאולה..." קול צרוד, זועק, מקרקר, קורע את הדממה. שוב ושוב חוזר על בשורתו, "גאולה, גאולה, גאולה...". הקול מהדהד בסמטאות, הולך ומתקרב.

עוד שלוש מדרגות יצא מביתו לסמטה. להערכתו, לאחר עשרים ושבע פסיעות יופיע ה"מבשר" בפתח הרחוב וידדה לעברו, שבעה עשר צעדים נוספים עד שיחלפו זה על פני זה. מבלי משים ספר. עשרים וחמש, עשרים ושש עשרים ושבע, דמותו של הנווד המרופט, מופיעה בפתח הרחוב. הוא מסתיר את קרני השמש השוקעת, מצטייר כדמות גדולה ושחורה בכניסה. קולו ממשיך לזעוק, "גאולה, רוצים גאולה". הוא פוסע לעברו, ריחו הדוחה מקדים אותו במספר פסיעות. שש עשרה, שבע עשרה, והנווד בדיוק מולו. עיניו השחורות בוערות בלהט מטורף, קולו זועק בהתמדה: "גאולה, גאולה", בקולו אין הבטחה, לא תקווה, רק זעקת יאוש. ידו של הנווד נשלחת ואוחזת בדש בגדו, מבלי לחשוב, בתגובה אוטומטית, ידיו הודפות אותו, האיש כמעט ונופל לתעלת הביוב הפתוחה. הוא משליך לעברו בלי להתעכב שני מטבעות קטנים, ומתרחק במהירות, משאיר אחריו איש מזוהם ברחוב דוחה. מאחריו מהדהדת הקריאה: "לא קנית בזה גאולה..." מלווה בצחקוק חורקני.

המחשבה המוכרת שוב עוברת בראשו, אולי יעזוב את הסמטה המרופשת הזו, הוא גובה שכר גבוה מאד על עבודתו, למה לו להמשיך לגור ברחוב המרובב הזה, שמי השופכין זורמים בו, וילדים מטונפים משחקים בכדורי סמרטוטים באמצעו? אבל התשובה ברורה, דווקא בגלל עבודתו הוא יאלץ להמשיך לגור שם, ההסוואה הכרחית במקצועו. אולי כשיפרוש יוכל להנות מהכסף שאסף, לקנות דירה יפה באזור נאה של העיר, בינתיים כל מה שהוא יכול זה לטפח את פנים הבית. לעת עתה הוא נהנה מפירות עמלו רק מסף דלתו פנימה.

אט אט התרחק מעיסת הבתים הצפופה שבשכונתו, בה לעולם אינך יודע מתי נגמר בית ומתחילה חצר, היכן הדיר והיכן חדר השינה, האם ילד לפניך או ערימת סמרטוטים מושלכת באשפה. ככל שהרחיק, הרחובות הלכו והתרחבו, הבתים פחות ופחות צפופים. חצרות נאות עטורות גינות נאות, מחביאות בתוכן בתים יפים. חומות קטנות מקיפות כל בית, מונעות כניסה אך לא מסתירות את היופי שמאחריהן, שכן רוב בני האדם סבורים שעליהם להראות לכל את הצלחתם. רק העשירים באמת מסתתרים אחרי חומות גבוהות, להם אין כבר כל צורך להראות עצמם להמונים, רק זה לזה. גם הוא מסתתר, במקצוע שלו עליו להצטנע, להעלם, להיות שקוף בתוך המון האדם שבעיר הגדולה. השינוי בין השכונות השונות ניכר גם בחתולי הרחוב. בשכונתו הם רזים, דהויי פרווה, דלוקי עיני, ככל שהתקרב ליעדו הם יותר ויותר שמנים, מבריקים, גאי צעד.  

שלוש פעמים סטה מדרכו, שינה כיוון בחדות, מוודא שאיש לא עוקב אחריו. אף נפש חיה לא בעקבותיו, רק הקריאות הצרודות, "גאולה, גאולה, מי רוצה גאולה..." המהדהדות מאי-שם, עוקבות אחריו ממרחקים. פעמיים נעלם לזמן קצר בפינות צדדיות, הסתתר מעין אדם והחליף דמות. בראשונה הפך מאיש צעיר החוזר מעבודתו, לאיש עסקים מבוגר ומכובד. עתה הוא קשיש כפוף, הגורר עצמו בקושי ברחובותיה של הקריה.

ההוראות נמסרו לו במעטפה על ידי שליח, לפני עשרה ימים בדיוק. לא היו בקשות מיוחדות, רק הוראת ביצוע, מחצית השכר והסבר כיצד יוכיח את ביצוע המשימה. לאחר שהעבודה תבוצע יקבל את המחצית השנייה. עוד מעט יגיע לאחד מרחובותיה המכובדים ביותר של העיר, שם עליו למלא את משימתו.

הדרך מוכרת לו, במשך שבוע הסתובב ברחוב המיועד, לובש ופושט דמויות, נעלם בין עוברי אורח, משוחח עם משרתים, דוחף מספר מטבעות ליד הנכונה, ובעיקר נעלם בצללים, בוחן וממתין. הוא למד את כל אשר היה עליו ללמוד בשטח, ובמשך יומים תכנן תוכניות. במשך יום נוסף בחן את התוכניות מול היעד, ועתה הגיע הזמן לבצע את המשימה. בזה הערב, כשהלילה ילבש את מחלצות החושך, יבצע את המוטל עליו, ויקבל את שארית שכרו.

העיר מחשיכה. ברחובות בהם הוא פוסע הודלקו הלפידים, להאיר לעוברים ושבים את דרכם. כשיחזור לשכונתו, יהיה עליו להזהר שלא למעוד באפלה בתעלות הביוב הפתוחות, בגלי האשפה המצחינים, או בשיכור או מוכה גורל אחר הנם באמצע הרחוב. בשכונה שלו איש לא מדליק לפידים לגרש את האפלה.

היעד אליו עליו להגיע נמצא בפינת הרחוב. לפחות עוד שעה עד שיוכל לבצע את משימתו. עליו להאזר בסבלנות, להמתין בדממה. הוא עובר מתחת לעץ הגדול, ותוך שנייה נעלם בין ענפיו, הופך עצמו לרואה ואינו נראה, חתול האורב לטרפו, שכלל איננו יודע שעין צופה בו בעלטה, ממתינה בסבלנות לרגע הנכון.

האורות כבים אט אט בבית הגדול, בדיוק על פי השגרה המוכרת לו משבוע התצפיות. האור כבה בקומה השלישית, שם החדר אליו יחדור עוד מעט. הוא מתחיל לנוע, אפל כצל וחרישי כמותו. גדר הבית היא אתגר קטנטן, קפיצה חתולית מעל ענף העץ, נגיעה קלה בראש החומה, נחיתה רכה וגלגול, והוא בחצר הבית. מעבר מהיר משיח לשיח בחצר, מספר צעדים עד שנצמד לקיר. סיור השומרים האחרון עבר לפני כעשר דקות, הסיור הבא יעבור לפחות עוד עשרים דקות. בביתן השומרים שבשער, כלב השמירה מזהה ריח זר ופורץ בנביחות זועמות. כצפוי, השומר משתיק אותו בבעיטה, מן הסתם חזר וצנח על כסאו, והמשיך בשיחת הבטלה עם בן זוגו לעמדה.
 

ידיו ממששות, מזהות זיזים וסדקים בקיר הבית, שאדם רגיל כלל לא היה מבחין בהם. תוך שניות אחדות גופו הגמיש מטפס על הקיר כעכביש גדול. החלון נפתח בקלות, לא הגיפו אותו. נחסכו לו שניות אחדות של פריצה. הוא נוחת בדממה בחדר. מוכרות לו חמש עשרה דרכים להרוג אדם בדממה, בלי להשאיר כמעט עקבות. המזמין לא ביקש שיטה מיוחדת, ולכן הלילה ישתמש בדרך החביבה עליו. שתי טיפות מהרעל, אותו פיתח בעצמו, על לשונו של הקורבן, ותוך שניות הוא ימות. הוא סותם את אפו של הקורבן, הפה נפתח בנסיון לאסוף אויר, זה הזמן להזליף את הרעל, הקורבן מפרכס קלות וגופו דומם. הוא ממתין עוד רגע או שניים ובודק, אין דופק ואין נשימה. אור הירח גולש מבעד הוילון המוסט, פני המת, קפואים וריקים ממבע צופים בו. הפנים מוכרות לו, אך מהיכן? משהו בתפאורה לא מתאים לפנים הללו. הבית המהודר והיקר, ובדי המשי היוקרתיים, עומדים בסתירה למקום אליו מושכים אותו הפנים הללו. אין לו זמן לחקור את התעלומה, עליו ליטול את ההוכחה שהמשימה בוצעה ולהזדרז ולצאת, עוד כחמש דקות יעברו השומרים שוב, והוא רוצה להיות מחוץ לחצר עוד קודם, שמא על אף זהירותו השאיר סימן לחדירה. בקצה הרחוב אמור להמתין לו איש עם מחצית השכר השנייה, כך נכתב לו במכתב, ועוד נכתב, שעליו להביא את הטבעת שעל בוהן רגלו של המת, זה יהיה הסימן לביצוע המשימה. הוא מתבונן ברגל המת, העור יבש, סדוק וקשה. זו רגל שהרבתה להלך בדרכים. הניגוד בין הבית לרגל זועק, ניצן זיהוי מהבהב בו ונעלם. על אגודל רגל ימין יש טבעת, הוא מנסה להורידה, אך הטבעת מהודקת מידי, אין ברירה, יש למהר, הוא שולף את סכינו...

עוד כשתיים וחצי דקות. גולש במהירות מחלון הבית, תוך שניות הוא בחצר. מכוון שער הבית נשמעת שיחתם השקטה של השומרים. הכלב שלידם נוהם שוב. שוב השומר בועט בו ומשתיק אותו בכעס, "תפסיק לנבוח על חתולים, טיפש! כל הלילה לא מפסיק לנבוח..." מטפס בקלילות מעל החומה ויוצא לרחוב, עליו להסדיר את נשימתו. קולם של זוג השומרים השני, הסיירים, מגיע לאוזנו, הם בדיוק במקום בו עבר לפני רגע.

בפינת הרחוב הרחוקה ממתינה לו דמות עטויה ברדס.

הוא מושיט את הראיה לביצוע המשימה, האיש בתמורה מוציא מעטפה ומוסר לו בזריזות. הוא סופר, בדיוק הסכום שהובטח. "זה בדיוק, גאולה, מה שהובטח לך, גאולה...". הוא מביט מופתע בפנים המוסתרות. "מה אתה בודק, גאולה הוא מת, גאולה..." הזר מחייך. בבת אחת מכה בו ההכרה, הוא מבין מי הוא המת בקומה השלישית, אבל מה לנווד המטונף ולבית הזה?

"הוא מת, גאולה גאולה, אבל הבשורה, גאולה, לא מתה, גאולה חי חי...", מהזר נודף ריח של איום, הוא מתרחק מעט. "תגיד משהו, גאולה!" הזר אומר בקול מצווה.

"אני את שלי עשיתי, עכשיו, גאולה אני מסתלק." הזר מגחך שוב. "תמשיך זה רק התחיל גאולה, גאולה גאולה, רוצה גאולה, לאט לאט, גאולה הא ,הא, הא" הוא פורץ בצחוק מרושע.

תקיעת חצוצרה מכיוון הבית פולחת את החשכה. השומרים גילו שזר חדר לחצר. עליו להסתלק.

הוא מביט בזר המכוסה ברדס, "מה עשית לי, גאולה? אני עוד גאולה, אמצא אותך גאולה...". הוא נמלט משם אחוז פלצות, עליו לברוח גאולה גאולה, לפני שהשומרים יצאו ויגלו אותו, גאולה, שלא יתפסו אותו גאולה, רוצים גאולה?



פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאבי דן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה תמוז ה´תשע"א  
קשה להבין מי מהם עושה ואומר מה, וזה מפריע להבנת הסוף...
כ"ה תמוז ה´תשע"א  
אהבתי, היה יפה.

תודה, גאולה:)
כ"ט תמוז ה´תשע"א  
אשתדל לנסות לשפר בהמשך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד