בנושא
בכרם
חדשות
 
אסוציאציות חופשיות / יונאיש
בביכורים מאז ב´ תמוז ה´תשע"א

 

מה זה המכנס המוזר הזה שהוא לובש. זה כבר מזמן לא באופנה. מי מכתיב את האופנה כשחושבים על זה. אני רוצה תמיד לראות את הגל הראשוני של הנועזים אלא שלא מפחדים שיודעים שהם לובשים את שלהם כי זה יפה להם. ואולי אולי הם ילבשו סדר יום חדש לאומה. את האמת, לאסף היו מכנסיים כאלה לפני איזה עשר שנים בתיכון. כולם צחקו עליו ובשלב מסוים חיקתה אותו כל הכיתה. מה באמת נהיה עם כל החבר'ה בתיכון. ראיתי לאחרונה את דוד, הוא גר בבאר שבע, הוא מורה לספורט, יפה לו. הוא אמר לי תקפוץ לבקר כאילו שבאמת אני אגיח לביתו באמצע יום בהיר. לפעמים כשרוצים לחתום שיחה ואין מה לומר אז חותמים בדברים ללא הקשר רציונאלי וברור. מה נראה לו, שאני אבוא באמת לבאר שבע? באר שבע, אף פעם לא יצא לי להיות שם באמת. יש את הערים האלה שבחיים לא יצא לי לראות, אולי פעם פעמיים. כמו למשל חיפה, חתכתי אותה פעם ברכבת אבל לא ירדתי להגיד לה שלום. איזה מרתון זה היה אותו היום. קבעתי עם איזה מישהו שמצא לי את הפלאפון באיזו תחנת רכבת כלשהי בחיפה. הוא אמר שהוא יהיה על הרציף, אני יורד מחכה לו, הוא אמר לי שהוא בדרך וכל שתי דקות הוא התרחק ארבע דקות. היתה לי משמרת ערב בבית הקפה שעבדתי בו לפני הצבא בתל אביב ומה זה מיהרתי. הוא הגיח לבסוף, מתנצל, לקחתי את הפלאפון מידו אמרתי תודה ועפתי חזרה לתל אביב, איזה יום. אחר כך בערב היה לחץ מטורף בבית הקפה. איזו משפחה עשתה בריתה, כמה מוזמנים היו שם, היה שמח. אפרופו בריתה את הבריתה של הבת של רחלי הידידה מהשבט אני לא אשכח בחיים. הקרובים התאספו באולם אבל ההורים נרדמו בבית. אחר כך התנצלו שלא ישנו כבר שבוע שמו את הראש ובום נרדמו ביחד שלושתם ברגע נדיר מאוד בחודש שחלף להם מאז נולדה ביתם הבכורה. איזו שינה טובה אני צריך עכשיו. איזה לילה מלא יתושים עברתי רק הזמזום שלהם מוציא אותך מדעתך. לא ישנתי טוב. יש את נקודת האל חזור בשינה אחרי שאתה ער הרבה זמן אתה פתאום מרגיש סופרמן ויכול להיות ער עוד שעות ארוכות. כמו בחג שבועות אחרי שחוזרים מהתפילה בבוקר אוכלים וכאילו אומרים אני בכלל לא עייף אבל רק תשים את הראש בום אתה כבר בחלום. בין לבין במהלך הלילה היו כל מיני רעשים מהשכנים. ציפי אמרה לי שיש להם טריק נגד גנבים הם משאירים את הרדיו דלוק ועולים למעלה לישון, מעניין. כנראה יש להם שינה חזקה אם אני שומע את זה, איך הם שומעים את זה. טוב, כל אחד והרגישות השנתית שלו. אסף זילברשטראום למשל לא היה רגיש במיוחד הוא היה ממשיך לישון כאילו כלום גם כשהיינו מחכים לו רטובים במדי זית בח' פלוגתית בשעת בוקר מוקדמת. המ"מ היה נכנס לאוהל וצורח אליו בקולי קולות זילברשטראום, זילברשטראום ועדיין זה לא היה מזיז לו. היה זז לו ב"מיטה" אם אפשר לכנות אותה בשם הזה, עד שהמ"מ היה מעיף אותו בבעיטה מה"מיטה". את האמת חשבתי להיות מ"כ וקצין אבל מהר מאוד הבנתי שזה מה זה לא בשבילי. תמיד שאלתי את המדריך בבני עקיבא איך זה שם בצבא אם לכל אחד נותנים לצאת לקורסי פיקוד. תמיד אתה מוטרף על דברים אבל כשאתה מגיע וחווה אותם בעצמך אתה מבין כבר לבד שמציאות לחוד ודיבורים לחוד. אני שונא באמת אנשים שמדברים ללא הרף וללא עצירה לחיתוך האותיות הבוקעות משפתותיהם. תמיד אני אומר תן ללב להקשיב ואם הוא העביר את הסינון העלה את המילים ממורדות הגרון למעלה לפה ורק אז שחרר. לא מזמן נכנס לביתי סוכן מכירות של מכשירים סלולרים כמה הוא בלבל לי את המוח המכשיר הזה כזה ויש לך דקות עם זמן אוויר לפי שנייה ויש את זה, ויש את זה בתוספת תשלום. הלעיט אותי כמו שהלעיטו אותו העיקר למכור. איזה עולם אנחנו חיים הכול מכירות יעדים הצבעות הדחות אני צופה בין לבין בכל מיני תוכניות ריאליטי אומרים שזו "המציאות" והיא מאוד מאוד מסריחה ואינפנטילית שם. ירון הספרן אומר לי תמיד שיש לו כל לילה אותו חלום שבו הוא שולף איזה רובה דמיוני ומתחיל להוריד צלחות אנטנה מכל כל גג בעיר. "די לטמטום" הוא צועק תוך כדי חירחור וחירור. הוא מספר לי על כל ספר חדש שמגיע. יש בינינו איזה סידור מיוחד, הוא שומר לי "בצד" את החדשים ואומר לאחרים שזה תפוס והוא ירשום אותם בתור, ואני בתמורה מקליט לו כל מיני סרטונים מערוץ ההיסטוריה מה אכפת לי. איזה סידור מיוחד זה הא. תמיד צריך שיהיו לך קשרים, ככה הדוד פינחס יעץ לי ביום הראשון בבית הספר אז תמיד אני מנסה להבין מי מושך במושכות הנכונים ומנסה לחבור אליו ולדלות ממנו עד כמה שאפשר. למרות שאני בגדול מתנגד לקומבינות. צחי מהמכינה היה טוב בזה עוד לפני שהגיע האם פי שלוש לארץ הוא נכנס לחדר האוכל והצהיר שיש לו איש קשר במכס והוא יקבל כמה "חתיכות" בזול ממש בזול. הוציא את הפנקס והתחיל רושם את הזמנות המזמינים. ככה זה בעולם יש משהו חדש כולם רוצים, כולם רצים. למה שלי לא יהיה. כמו שאני מנסה להבין כבר שנים את מהות הקנאה האם בגלל שלו יש אתה מקנא או בכלל שלך אין אתה מקנא. זה מעניין. שנים אני מתחבט בתשובה. אולי גם וגם אבל השאלה כמה אחוזים יותר. לאיזה צד יותר נוטה הקנאה. ששון השכן נשאר עם אותו אוטו כבר שנים ולא שחסר לו. תמיד אני רואה אותו בחניון ואומר לו "נו ששון זה עגלה תקנה אוטו חדש". הוא מגרד בראש ואומר לי במבט אצילי ואמיתי "אני לא רוצה שאנשים יקנאו". איזה אדם, איזה אציל אמיתי הוא. באמת בשביל מה. לא נעים לי לקחתי לו פטיש לפני איזה שבוע צריך להחזיר לו כבר. אשתי ביקשה שאדפוק איזה תמונה על הקיר אבל הקיר הזה לא מתרגש מאף מהלומה. המסמרים נשברים לי לחצי, אז התייאשתי אחרי שדפקתי את האצבע בגלל הקיר המזורגג הזה. אני לא מבין איך אצל אדון מנהיים מהקומה השביעית הכול תלוי יפה כמו במוזיאון. הרי הקיר עשוי מאותו קיר בכל הבניין הזה, לא?!. אני יושב איתו לפעמים בערבים הוא מספר לי על המלחמה איך הוא ברח ליערות עם הפרטיזנים. כל שבוע אני מגלה סיפורים חדשים. גם על המשפחה שלו הוא מספר איך היו אז החיים בפולניה. הוא מספר לי על הקיבוץ שהוא נשלח אליו שעלה לארץ לבד על ספינת מעפילים כל שהיא. כמה סיפורים. אני יושב לידו ומקשיב לו. לפעמים ממש מתפוצץ לי מפנים ובא לי לבכות אבל לא נעים לי ממנו אז אני נושך את שפתיי. הנה התחיל החורף וכל חורף אותו סיפור "השפתיים". איזה יובש מעצבן זה. זה "אפקט שפתי החורף" ככה דודה גילה מכנה את זה. היא מסבירה: "אתה מרטיב את השפתיים, ואז באה רוח ואז הן מתייבשות, ואז אתה שוב מרטיב אותן בגלל שהן יבשות, ואז באה שוב הרוח ושוב יש יובש". גלגל לא פוסק. הכי מעצבן זה היה כשהייתי בהופעת סטנד אפ בתל אביב אז אני צוחק בפה פתוח וכל השפתיים דם. אי אפשר שלא לצחוק וככל שהפה נפער לו הדם ניגר לו מין הבקעים בשפתיים. ככה היה כל המופע אני צוחק עם טישו בין השפתיים בתוך הפה מחוץ לפה מנסה ליבש את הדם בין בדיחה להלצה. אבל שהמצב באמת מטריד אני שם וזלין ולפעמים שוכח שהמשחה ביו שפתיי כשאני נותן ביס באיזו פרוסה וכל הפרוסה נמרחת לי בפה בשוקולד בטעם וזלין. אני רעב, אני מה זה רעב. אני מסוגל לטרוף שלוש לאפות כל אחת עם מלוי אחר בפנים. "לאפה זה ממש גרגרנות" אמר לי תמיד פיני הצדיק מההסדר. "בשבילי פיתה" הוא היה תמיד אומר למוכר שכבר היה מניח את הלאפה וממהר למרוח לו אותה בחומוס. "זה לא ישביע אותך, פיתה זה לא מספיק". תמיד הייתי משגע אותו. הוא היה אומר "אני הייתי רעב ועכשיו אני שבע, ואתה סתם מפוצץ, בשביל מה?!". טוב, מה אני אגיד לו אני לא אוהב להתווכח עם אנשים, "שכל אחד יעשה מה טוב לו" כאמרתו הידועה של כנען השכן הססגוני מהבניין הקודם שלי שבמקום להתעצבן על כל מיני דברים מוזרים או אנשים הזויים היה אומר "שיעשו מה טוב להם". צודק, מה אכפת לי באמת. אבל לפעמים כן צריך להיות אכפת, לא תמיד צריך לעמוד מהצד ולתת לדברים לזרום. דודה צילה, רק בן אדם אחד עוקף אותה בתור בין בתמימות בין במודעות, איך היא יוצאת עליו, "איך אתה לא מתבייש?", "מה נראה לך שאתה עושה?" מייבשת אותו במקום כמו פרי ט"ו בשבט. אין לה בושה, גם לא לפני עשרות אנשים. אבל סתם ככה לעמוד ולנאום, לא זה משהו אחר. היא מתביישת, היא לא רוצה, לא מסוגלת, היא מתרגשת. ואת זה אני באמת לא מבין כנראה שלבושה יש מלבושים שונים. אולי זה קטע של רק כשצריך באמת, שרק שחודרים לך לטריטוריה אתה מגיב ככה, ושלא אז לא. ויש את המצב ההפוך אנשים אשר שקטים מאוד ולא אנרגטיים כל כך, אבל כשיש איזה יום הולדת או משהו כזה אין להם בעיה לעמוד מול מאה איש ולברך את בעל השמחה. אוי, עוד לא החזרנו טלפון לאבי ודורית. את האמת אני לא יודע אם ללכת לחתונה, היא בצפון ואנחנו לא כל כך חברים קרובים כמו שהיינו פעם. הם שולחים כי לא נעים להם לא לשלוח אבל יותר לא נעים לטלפן ולהמציא איזה תירוץ עלוב. בטוח שלא המרחק. צריך לחשוב על איזה תירוץ אחר משהו יותר סביר ומתקבל על הדעת. אולי בכל זאת ניסע לא יודע, נראה. האירוע האחרון שהייתי היה ממש טוב גן אירועים ליד יבנה, חברה של אשתי מהעבודה. איזה פאר, איזה אוכל, איזה תאורה, כל שנייה אני אומר לאשתי והיא לי תראה "איזה...". אחרי זה הקפצנו איזה זוג לאיזה צומת. כמה הם ברברו באוטו עשו לי כאב ראש. מה זה הייתי עייף והם שם מאחורה קודחים לי בראש. יש אנשים כאלה, בלי טאקט. אחרי חצות עכשיו ואנחנו עושים לכם גם ככה טובה אז תנמיכו את הווליום. כשאני עולה על טרמפ אני שקט כמו דג, תודה בכניסה תודה ביציאה ובאמצע דממה. אני מביט בהם דרך המראה בפרצוף קצת קשוח, אולי הם ישימו לב וינמיכו קצת את עצמם...

האיש עם המכנס המוזר הזה התקדם לעברי נעמד למולי ושאל בקול צרוד "אתה בתור עכשיו, לא!?"





© כל הזכויות ליצירה שמורות ליונאיש
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ תמוז ה´תשע"א  
כתוב טוב ומשכנע מאד. אולי היה אפשר לשדרג את זה עוד יותר אם בשלב מסוים הוא היה מנסה להיזכר איך הוא הגיע לזה.
רק שאלה קטנה: הוא למד בהסדר או במכינה.
ו´ תמוז ה´תשע"א  
ידעתי שזה מזכיר לי משהו, ולא הבנתי מה. רק הרגע קלטתי שזה קישון.
ח´ תמוז ה´תשע"א  
לגמרי.
בעיני, טיפה חלוקה לפסקאות עשויה לעשות טוב יותר לעיני הקורא [לפחות לעיני שלי] ולא יפגעו ברצף.
ח´ תמוז ה´תשע"א  
בעיני, טיפה חלוקה לפסקאות עשויה לעשות טוב לעיני הקורא [כלומר, לעיני שלי] בלי לפגוע ברצף.
י´ תמוז ה´תשע"א  
זה משוגע לגמרי-וזה טוב!
וזה באמת מרגיש לי אדם, אולפחות המחשבות שלו בונות לי אותו וזה מעניין.
(למרות שאתודה שנשברתי לקראת הסוף...)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד