בנושא
בכרם
חדשות
 
אדון החרב - פרק 1 / דוצקי
בביכורים מאז כ"ט סיון ה´תשע"א

בס"ד


בזמנים עתיקים

דפיקה חלשה נשמעה על שער הכנסייה.
"רק מטורפים מטיילים בחוץ בלילה אפל שכזה..." אמר אחד מאנשי הכנסייה לחברו, והלך לפתוח את השער.
מייד כשנפתח השער דמות כשלה פנימה, האדם גסס.
הנמצאים בחדר זיהו מיד את הדמות וכמעט התעלפו מרוב בהלה. 
"אדוני, מה קרה?" שאל הראשון שהתעשט.
האדם הגוסס הרים את ראשו בגאון בפם האחרונה ואמר: "זה נגמר, הכול אבוד".

                                         *

1943

הנשר, הלא הוא - ז'וזף קייבל, התרווח על כיסא נוח יד - שנייה, ובהה בקיר שמולו.
כל הקיר היה ממולא בפרטי עבודת המחקר של הנשר. מחקרים ישנים על אגדות שנשכחו כבר, ארכיאולוגיה תת - ימית, תצלומים מתוך ספרי היסטוריה ממרתפי ספריית לונדון וכדומה...
הנשר היה מרוצה ממחקרו, היום הגדול של הרייך השלישי יגיע, בריטניה תיפול, והכול - בזכותו.
הנשר היה גרמני מאב בריטי, וקיבל תפקיד מסוים ישירות מהמפקדה העליונה.
הנשר קפץ בשמחה למכוניתו, ונסע היישר אל מקום האוצר שלא יסולא בפז.
הנשר לא אהב אף פעם את אנגליה, הוא הרגיש שארץ זאת שמה לו כמעין כתם לידה.
לאחר נסיעה ארוכה, הגיע הנשר אל מקום חפצו - חוף וייטהבן. 
הנשר הוציא מהמכונית ציוד צלילה וצלל לכיוון מערב.
דגים בצבעים נפלאים הסתובבו סביב הנשר אבל הוא לא שם לב אליהם - הם חסרי חשיבות.
הנשר העמיק יותר עד שמצא את מה שחיפש - המנהרות התת קרקעיות.
הנשר נכנס אליהן בהתלהבות. סוף - סוף, אחרי שנים של מחקר הוא מצא את המקום הסודי!
המנהרה שבחר הובילה למעל פני המים. כפי שחשב - מערה נסתרת.
הנשר נכנס למערה והוריד את מסכת הצלילה, ולאחר מכן הוציא פנס קטן מאבזם שבחגורתו.
ריח טחב עלה באפו של הנשר, אבל דבר שולי זה לא יעצור אותו.
גם לא השלדים בצד הדרך, מת הוא מת ואין מה לפחד ממנו.
וכמה מטרים לפניו היא הייתה שם - החרב העתיקה.
הנשר רץ בהתלהבות וגחן לידה, הוא עדיין לא נגע בה למרות שרצה, כך ציוו אותו.
הנשר הוציא מאבזם חגורתו מזרק עם חומר אדום בפנים, והזריק אותו לתוך זרוע ידו השמאלית.
היד כאבה, אבל הכאב הוא שולי בשביל הנשר.
כשנרגעה ידו, הרים הנשר את החרב בשתי ידיו וקרא: "אקסקליבר, תני לי את כוחך!".
צחוק נשמע במערה, שבגלל ההדים נשמע כאילו מגיע מכל מקום.
הנשר אחז את החרב בתנוחת הגנה בידו השמאלית, ובידו הימנית האיר עם הפנס בחיפוש אחר הקול.
"מי שם?" קרא הנשר, "הראה את עצמך!".
"כרצונך" נשמע קול מאחורי הנשר.
דמות של אדם זקן, עם זקן ארוך וגלימה כחולה עמד איתן מול הנשר.
"מי אתה?" דרש הנשר לדעת.
"בטח שמעת עליי פעם, ז'וזף," אמר הזקן בחיוך, "שמי הוא מרלין".
"אתה צוחק עליי, זה בלתי אפשרי!" אמר הנשר.
"ולמרות זאת אני כאן מולך" אמר מרלין משועשע.
"גם אם הינך מרלין וגם אם לא - אני לוקח את אקסקליבר" הודע הנשר.
"איני יכול לעצור בעדך מלעשות זאת," אמר מרלין, "אני מרגיש בך את דמו של ארתוריוס".
"טוב מאוד!" חייך הנשר, "אז זהו דבר המלך החדש: הינך מסולק משירות המלך לעד!".
"ואני שמח בכך" אמר מרלין.
הנשר התחיל לפנות לדרכו חזרה, לוקח עימו את אקסקליבר.
ואז קרא מרלין תוך כדי גיחוך: "ראית כמה זקן אני - שכחתי פרט חשוב מאוד".
"דבר, זקן" אמר הנשר.
"אינני משרת את המלך, אבל אני משרת את אקסקליבר" אמר מרלין.
פתאום הרגיש הנשר כאב חד בידו - הוא שמט את החרב, הביט בידו וצעק בכאב.
היד הפכה לאבן.
"מה עשית לי?" צעק הנשר.
"אני? שום דבר... אקסקליבר משרתת רק את אלה שבאמת ראויים למלוך, לא את המחזיקים בה, והיא מענישה את מי שמנסה להשתמש בה לרעה".
כל הגוף למעט ראשו של הנשר כבר התאבן כשירה קללה עסיסית.
"בזכות שניתנה לי, אני שופט אותך - ז'וזף קייבל, לחיי נצח בתור פסל אבן, להעניש את אלה המנסים לגנוב את אקסקליבר, עד שיגיע המלך האמיתי - שייקח את אקסקליבר, יוכיח את עצמו ויהפוך אותך בחזרה למה שהינך".
"תקולל מרלין! יבואו עוד אחרים, והם, וגם אני אישית, נדאג למלך שלך, ונשיג את אקסקליבר".
"את זה עוד נראה..." אמר מרלין בחיוך.
הנשר הפך לפסל אבן, פרצופו מביע כעס רב.
"תודה לך שוב, מלכי" קד מרלין ונעלם.

                                    *
2011

"לא יכולת למצוא מקום אחר להשתכן בו בטרק?" שאל ספי.
"היי, אני לא זה שהציע את הרעיון לטוס לכאן בכלל, היינו יכולים לעשות סבבה של טיול חוצה ישראל!" ענה דניאל.
"אז עם כל הכסף ששמרנו ארבעתנו, במשך כל השנתיים האחורונות..." החל ספי.
"ואני מעידה על עצמי, שלמען הטיול לא קניתי שום בגדים "שווים" לעצמי, אלא רק סמרטוטים מהשנה שעברה" אמרה אנה, מתמרמרת.
"מכל זה - אנחנו תקועים בוואן ישן של דוד שני שלך?" סיים .
"חברים, תירגעו!" אמרה ראיה שבדיוק נכנסה לוואן, "העיקר שאנחנו מטיילים".
"אני צריכה את שנת היופי שלי" הודיעה אנה והלכה למיטתה.
"כן, גם אני, תזכרו לנעול את הוואן" אמר דניאל ופנה למיזרון.
"בסדר, אני סוגר" אמר ספי והלך לכיוון הדלת.
"חכה ספי!" אמרה ראיה, "הבאתי לך משהו".
"הו! רק התחלנו את הטיול, וכבר את נותנן לו טבעת?" שאל דניאל.
ראיה החטיפה לו בעיטה הגונה והסמיקה.
"מה זה?" שאל ספי.
ראיה פתחה את אגרוף ידה - היה שם גרגר בצבע איזמרגד.
"מצאתי את זה בדיוק ליד דלת הוואן, זה ניצנץ לאור הירח" סיפרה ראיה.
ספי לקח את הגרגר ושם בכיס מכנס הג'ינס שלו.
"תודה ראיה, מאוד מתחשב מצידך" אמר ספי.
לרגע אחד הייתה דממת מבוכה, ואז ראיה אמרה: "אני, אמ... הולכת לישון, לילה טוב!".
"כן, לילה טוב!" אמר ספי.
ספי הלך אל דלת הוואן, טרק אותה בכוח ונעל, ולאחר מכן נשכב על המיזרון ליד דניאל.

                                          *
לא רחוק

"הם הגיעו, אדוני" אמר הצופה.
"סוף - סוף" נשמע הקול בקשר.

                                       המשך יבוא...
   


 


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א תמוז ה´תשע"א  
שילוב של אקסקליבר והמאה ה21, נשמע שהולך להיות מעניין..

כתוב זורם וכיף לקרוא..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד