בנושא
בכרם
חדשות
 
כמעט / אבי תור
בביכורים מאז כ"ח סיון ה´תשע"א

"אני לא מאמינה שזה קורה שוב" נאנחה איילת, "איך כל פעם שסוף סוף השיחה קולחת, ואני כבר בטוחה שיש בסיס להמשיך, תמיד הם חותכים". שירה הניחה יד מנחמת על כתפה של איילת, מנסה כמו תמיד לקחת על עצמה את הצרות של אחותה הקטנה. בעודה מלטפת ביד רכה את צרור התלתלים שעל כתפה, הפכה תנועתה ליצור בפני עצמו ומחשבותיה שלה הפליגו הרחק מעבר לחדר הסגור בו ישבו שתי האחיות על המיטה.

"הפעם אני אומרת לך, זה פשוט זה, הוא לומד עם בעלי בישיבה, פשוט בחור מקסים, רציני ועמוק, אבל בעל שמחת חיים מתפרצת, ברגע הראשון שאייל הזכיר אותו ישר חשבתי עלייך". התלהבותה של מיכל הייתה כמעט מדבקת, ושירה הרגישה איך למרות שהיא יודעת שאסור לה היא נסחפת אט-אט  לתמונת החתונה שציירה מיכל בצבעים עזים.

הרוח הקרה הכתה בפניה של שירה בעודה צועדת בזריזות לכיוון הפארק,  והנה היא רואה אותו מרחוק, בדיוק כפי שתיארה מיכל, גבוה, עם חיוך נעים שגרם לה לחשוב שאולי הפעם באמת הגיע תורה.

מסך הטלפון הואר, מלווה ברטט המוכר. ושירה בחיוך שלא הצליחה לרסן ענתה בקול שכבר לא האמינה שקיים בה. "שלום שירה, מה שלומך". כבר לפי הטון היא ידעה מה הולך לבוא. ובאמת, לא היה התפלאה שאכפת לה כל כך. הרי זאת לא הפעם הראשונה שבחור נפרד ממנה, וגם היא יודעת שלפעמים יודעים שזה פשוט לא זה וצריך לחתוך. אבל הפעם כך נראה היא נפלה חלל בשוחות התקווה שכרתה במו ידיה.

שירה פסקה מליטופה ועיניה בוהות בקיר כמו קודחות במרקם הזמן, בעוד שפתיה ספק מתריסות כנגד השתיקה. "את תראי, בסוף תמצאי את האביר שיהיה רק שלך, ותארי לעצמך עוד חמש שנים את כבר תסיימי התואר בפסיכולוגיה כמו שתמיד רצית, וסוף סוף תתגברי על הקילוגרמים העודפים, ואז בחתונה מזדמנת תראי אותו יושב בשולחן הרווקים, ובמבט המרפרף שתזרקי לכיוונו כאילו אפילו לא שמת לב שהוא שם. תראי איך הוא אוכל את הלב על זה שנתן לך לחמוק ממש מבין האצבעות". שירה פתחה את ידיה שנקמצו כמו מאליהן וחזרה בלחישה כמו מאששת את דבריה. "את תראי".

~~~~~~~~~~~~~

"אייל, אחי, יישר כוח על הטרחה והזמן, רק שתדע שאני ממש מעריך את המחשבה אבל לצערי זה בסוף לא הלך". דוד לחץ על המקש והניח להודעת הטקסט לחלוף דרך החלל הווירטואלי. "כמה טוב שלא צריך כבר להודיע פנים אל פנים" חשב. הוא צעד מבית המדרש לכיוון הפנימיות ובאורח כמעט בלתי נמנע חזרו מחשבותיו לפגישה אתמול, לשירה. כמה תקוות הוא תלה בפגישה הזו, הוא כבר לא זוכר את הפעם האחרונה שהוא ממש הרגיש את הפרפרים בבטן. והשיחה הראשונה שבה הם ממש השלימו את המשפטים אחד לשני כבר יצרה אצלו תחושה כאילו הכירו מאז ומקדם, למרות שעדיין לא נפגשו.

כהרגלו הוא הקדים להגיע לפארק, עומד וסוקר במבט את הבאים, מנסה לנחש איך היא נראית. הרוח נשבה בעיניו גורמת לו למצמץ, והנה היא פתאומית מולו ובשנייה אחת למרת שהוא שנא את עצמו על כך בתוך תוכו הוא כבר ידע שזה כבר לא יהיה. אוטומטית הוא עטה את החיוך הרגיל כלובש מסכה, והוא ניסה, באמת ניסה לראות נכוחה את העומדת מולו, אך דמות דיוקנה נתערבבה בדמות דמיונו המוכרת כל כך.

דוד פתח את דלת החדר בלאט, שאר תושביו כבר מזמן עלו על משכבם, אוזרים כוח לקראת מלחמות המחר. רק הוא עדיין שבוי במחשבותיו. אולי הוא שגה? הרי למרות הכל הפגישה הייתה מוצלחת הרבה יותר מכל הפגישות שהיו לו לאחרונה, ורק הוא והקב"ה יודעים כמה מאס הוא בחיים האלה של מציאות בהמתנה. אך ממש לפני שנרדם היא עלתה שוב לפניו. הרי איך אפשר להתחתן עם מי שלא מוצא חן בעיניך? דוד נרדם, ובחלומו עלתה לפניו דמות דמיונו ממתינה לו מתחת לחופה בדיוק כמו שרצה.

~~~~~~~~~~~~~

שירה לקחה את העודף מיד הנהג והתיישבה באחורי האוטובוס, מקווה שלא תאחר לחופה. האוטובוס כבר החל לעזוב את הרציף כאשר ליבה החסיר פעימה. היא ראתה אותו רץ מתחת לחלונה, שולח יד דרך הדלת הנסגרת, מאלץ את הנהג במעין תחינה-דרישה לפותחה בשנית.  שירה השאירה את מבטה נעוץ בחלון אך מזווית עינה ראתה אותו מתקדם בין המושבים לכיוונה, היא כבשה את הדחף לפגוש את מבטו ועשתה עצמה כאילו לא הבחינה בו. "הוא נפרד ממני" חשבה "שיתייבש".

"תודה" אמר דוד מתנשף בעודו מעסה את ידו. הוא החל לחפש כיסא פנוי, כאשר ראה אותה יושבת ומביטה דרך החלון כמעט שמט את ארנקו. "מזל שהיא לא הבחינה בי" חשב בעודו מתכווץ במושבו, מנסה להנמיך את קומתו ככל הניתן. אך מוחו כבר החל לרוץ. בעודו מגניב לעברה מבטים דוד כבר תכנן את השיחה כולה, כיצד יברר בעדינות אם היא רוצה לנסות שנית, ואולי הוא יהיה מאותם זוגות שמספרים על הפגישה המוזרה הזאת ששינתה הכל. אך דמיונו השועט נקטע במהירות ומחשבות ספק ציננו את להטו. "ואולי היא תפוסה, או אולי היא בכלל לא מעוניינת להמשיך, ומה אם...".

דוד ירד מן האוטובוס, חוזר לקרקע האספלט השחורה ופנה לדרכו, בזווית עינו ראה אותה מכתפת את תיקה ופונה לכיוון השני.

"רבי אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"

(אבות ד').



דייטים כבוד מידות נישואין פגישות קנאה תאווה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאבי תור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ל´ סיון ה´תשע"א  
אני אתחיל מהסוף: לא ברור לי מה התכוונת לומר, ואיך הציטוט בסוף מפרקי אבות מתקשר לסיפור שסיפרת לנו. בגלל כבוד הוא לא ניסה לדבר איתה? לא'דע, זה לא מתקשר לי לסיטואציה במיוחד. אולי ביישנות, אולי משהו אחר, אבל לא כבוד.

כדאי גם לתקן את השגיאות:
"לא היה התפלאה"
" אבל הפעם כך נראה " (חסר פסיקים:"הפעם, כך נראה,").

תראה, הנושא די נדוש וכדי לכתוב משהו שבאמת יתפוס צריך יותר מזה. אני בטוח שאתה מסוגל (כי כבר קראתי דברים שלך שהיו יותר מושקעים...).

גדי
א´ תמוז ה´תשע"א  

הבנתי איך הקנאה קשורה לעניין. כלומר כבוד ותאווה הבנתי, (למרות שבהקשר של כך שבסוף הוא לא העז לפנות אליה באוטובוס הייתי חושבת יותר על חשש, וחוסר ביטחון מאשר על כבוד כסיבה לכך שבסוף לא פנה אליה)- אבל לא הבנתי איך הקנאה קשורה.

אפשר דווקא יותר להתחבר אל דוד בסיפור, לדעתי, דווקא בגלל שהוא לא כזה מושלם, זה עושה אותו יותר עגול.

העלילה עצמה נוגעת, ו.... פשוט היה לי חבל עליהם.

:)
א´ תמוז ה´תשע"א  
התלבטתי אם צריך להוסיף הסבר, אבל כנראה שהסיפור לא עומד בפני עצמו. וחבל..

החלק הראשון מדבר על הקנאה, בעצם כאשר שירה חושבת איך היא תגרום לו לקנא, היא מתחברת למידה הזו בעצמה.
גם התאווה והכבוד קשורים פה כאשר דוד חותך בגלל חיצוניות. והכבוד הוא של שניהם מכיוון שלמרות ששניהם מעוניינים להמשיך הם לא מתגברים על החשש שמא ייפגעו שוב.(מה שנפגע זה בעיקר האגו).

בכוונה הפגמים האלו עדינים ולא מוקצנים כי לצערי אני ורבים שאני מכיר שקועים בניואנסים של הפגמים האלו.

עיקר מה שרציתי להעביר בסיפור זאת הבנה חדשה בדברי המשנה "מוציאין את האדם מן העולם" שכאשר אנחנו שקועים במידות האלו, אנחנו חיים את הדמיון ולא את המציאות ובעצם אנחנו "יוצאים מן העולם".
מקווה שעשיו הדברים יותר מובנים..
אה.. ותודה על התגובות
ג´ תמוז ה´תשע"א  
אני אהיה קצת חדה אם יורשה לי:
אלף סיפור מעולה. קטן ומקסים ופשוט ונוגע. כתוב היטב.
בית, הציטוט קצת מרגיז. זה הופך את הכול לאיזה סיפור מסר חינוכי, ובכלל זה נראה לי קצת לא הוגן לומר על מישהו שלא רוצה להתחתן עם מישהי שלא מוצאת חן בעיניו שזה מונע מתאווה. וזה שהוא לא דיבר איתה היה לטעמי מהיסוס וחשש ולא מכבוד.
י"ב תמוז ה´תשע"א  
א. מסכימה עם ביאה - יש לך סיפור, אנושי, מוכר, יומיומי. ההכנסה לתבנית של "קנאה-תאווה-כבוד" לא נחוצה.
אם אתה בכ"ז רוצה להיצמד לתבנית - אל תישאר ב "חבל שצריך הסבר". אפשר לעבד את הסיפור גם אחרי שפורסם... תעבה את הסיפור, תאריך קצת בתיאור התחושות של הגיבורים, תתבוסס בהן קצת.
ב. לא באמת הבנתי למה היה צריך את איילת ולמה הדייט הכושל שלה הוא הטריגר לסיפור. זה גם מבלבל בסיפור כ"כ קצר (במיוחד שיש איילת ואייל אז בכלל...) אפשר היה להישאר רק עם הסיפור של שירה ודוד.
ג. "וסוף סוף תתגברי על הקילוגרמים העודפים" זה בערך המשפט הכי לא אמפתי ולא מנחם שאפשר להגיד לאחות שהרגע נדחתה, זה לא אמין.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד