|
 |
מביטה אל הנוף הנשקף מחלוני ומדמיינת את דמותך, כי בכל רגע שעובר הגעגוע חד יותר. וברור שאתה כי אתה לי הכל וברור שאתה כי אני... וכעת ברור לי מכל אהובי, שנועדנו אחד לשני.
מילים עוד מילים עד אינספור אוכל רק לשיר עבורך, וכולן יתאחדו, יציירו יציירו הן את דמותך כי הן אהובי בָּבוּאָה שלך.
והרגע כבר כאן ורציתי לומר אהובי כדת משה וישראל..... אני שלך.
אהבה געגוע חתונה חתן כלה מונולוג רגשות
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לאמון חניתה
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
כ"א סיון ה´תשע"א  | | תחילה זה הרגיש כמו משאלה רחוקה
כמי שמסרבת להשלים עם פרדה ואח"כ התבהרה התמונה. -מזל טוב?! |  | כ"א סיון ה´תשע"א  | | לא אני נשואה ב"ה אלה כתיבות שנועדו למישהי/ מכרה שרוצה להקריא משהו לבעלה מיד אחרי החופה....... ו..כן אני עדיין מרגישה את הניצוצות היפים שנדלקים כמו זיקוקים כשיש לי את אותם רגעים יפים עם בעלי בחירי. |  | כ"א סיון ה´תשע"א  | | איך אפשר 'להפקיר' רגע כ"כ אינטימי לכתיבה של משהו חיצוני...
כתבת את זה מלא אהבה וקיטצ', ונראה לי שככה זה היה אמור להיות.
עֹז
|  | ב´ תמוז ה´תשע"א  | | עז לא הבנתי את פשר האמירה "להפקיר למשהו חיצוני".... כשאני מתבקשת לכתוב עבור מישהו אני מתחברת אליו מתוך זה שאני עצמי חווה את החוויה עצמה. חלילה אני מעריכה את הערותיך אבל הפעם לא הבנתי.
|  | |