בנושא
בכרם
חדשות
 
ירושלים של מטה / עודלא
בביכורים מאז י"ב סיון ה´תשע"א

את דרכי אל הקודש, אני מתחיל מהבית. יורד מהדירה היוקרתית שבארנונה, ומתחיל לפסוע צפונה. תוך חמש דקות אני כבר ליד אבו טור, השלט העומד שם יתעקש יחד עם ספת'שלי שקוראים למקום 'גבעת חנניה', אבל זה לא ימנע מערבים לגור בשכונה, ומיהודים - להדיר רגליהם בשעות מסוימות...

צביטה גדולה אני מרגיש ליד גן הפעמון. את המזרקה עם האריות שבפינה ממול אתם מכירים? זאת שכל בוקר וצהריים משמשת בריכה לילדי מזרח ירושלים? בטח אתם אנשים שלוים מרחביה, ולא יודעים מה אני רוצה, אבל לי - זה צובט. ערבים במים, ישמעאלים סרוחים על הדשא ליד ולוטשים עיניים בתיירות ובגברות שבאו לטייל ב'משכנות'...

ממשיך את דרכי בין המלך דוד וגלריות יוקרתיות שמוכרות דברים מיותרים במחירים מופקעים, שומע את ילדי החוגים המעורבים - נוצרים, ערבים, יהודים - מימק"א, ומגיע להלני או שמא זו שלומציון? בכל מקרה איני סבור שהן פתחו מועדונים וברים שכאלה ברשותן בהסכמה...

מטפס בין שיכורים המתגלגלים החוצה מפתחים רועשים, ובחורות לבושות או שלא, כמו... ומגיע לכיכר החתולות. ערסים וחיות אחרות הולכים מכות על המדרגות בגלל איזה צמיד. או צמיג. לא צריך סיבות יותר מדי.

מהחתולות נעלה ציון, שם נוכל לקנות משהו לאכול, עם עדיין נשאר לנו תאבון, אם יש לנו כח להדחף בין כל החוצניקים, ואם לא נתנו את פרוטותינו האחרונות לאחד מהקבצנים הרבים. אפשר להציץ באומן רחוב תאילנדי במדרחוב, אם לא יסתירוהו שוטרי מג"ב מפוהקים שתפקידם להרחיק טיפוסים מפוקפקים. בורח במחילה מהלל ומקיא ברב קוק, משתדל להתעלם מקולות, תנועות ורמזים שונים אליהם לא הורגלתי.

חוזר לכיוון שכם וחותך ליפו. עובר שמונה עגלות עם ביגלה פיתות זעתר, נכנס בשער - לראות פני מלך ולקבל זיו שכינתו, אך מקבל אד מוניות ובליל סואן שרק הולך ונהיה גרוע עם כל צעד בשוק הערבי. חוכך בדעתי אם לחזור ולרדת מהרובע, אך כבר בי חוככים וצופפים תיירות גרמניות, רוכלים ערבים, כיפות גדולות, לוחות שש בש, דרבוקות, שופר תימני, בקלאווה, עיקול חד במדרגות אבן, זהירות שלא להחליק במים האפורים הזורמים להם באמצע הדרך, עוד גמל אחד מפרווה, אוויר ואדמה מארץ הקודש, שני צלבים, פיצוחים, וכבר אני במדרגות אל הכותל...

יורד, מנסה לעלות, להתרומם, לא כל כך הולך... נותן חמישה שקלים, נוטל ידים, בודק שהציציות במקומן. קרב אל הכותל. מנסה להתלהב, להתחבר, להרגיש... פותח סידור, מנשק לאבני הכותל, מתנדנד בחוזקה, מקשיב לשאר המתפללים, מנסה עוד קצת...  אולי... סוגר את הסידור. משרך רגליים לתחנה. אולי בפעם אחרת.



הכותל העיר ירושלים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעודלא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב סיון ה´תשע"א  
אני מקוה שאף ארגון שמאל לא יתבע אותנו על היצירה הזאת.
מה שמפריע לי הוא ששנאת הערבים פה לא עניינית לדמות אלא היא רק הגיגי ליבך. אם זה היה מוסיף אמינות או מימד אחר לסיפור לא היה מפריע לי גם לקרוא על דמות נאצית שסולדת מיהודים. זה הסיפור. אבל פה יש תיאור של ירושלים, ואגב אורחא הוספת שהישמעלים סרוחים. לא יודע אם זה מוסיף. אולי קצת גורע.
י"ב סיון ה´תשע"א  
באופן אישי לא עשה לי כלום.
ובכל זאת, למה אני מגיב, כי התחלת תיאור ירושלמי, גם אם נפלת לתיאורים מאוד מוחצנים, ולא נגעת בפְּנים.
את המפגש עם הכותל לא הבנתי (כלומר, הבנתי מה רצית להגיד, או לאן רצית להגיע, אבל לא הבנתי את זה כקשור לכל המפגש הירושלמי)
י"ב סיון ה´תשע"א  
באיזו עיר טיילת?
זה נשמע נורא פסימי. אחינו, יש ירושלים נורא יפה, למה אתה מסתכל דווקא על הערבים שיש בכל מקום? (שברור שזו בעיה, אבל זה שולי לעומתת היופי של ירושלים).
ולמה הוא לא הצליח להתחבר לכותל, בגלל הערבים, או סתם?


נ.ב. היית חייב להקיא דווקא ברב קוק?
י"ב סיון ה´תשע"א  
לזליג:
"לא עניינית לדמות אלא היא רק הגיגי ליבך"- אם אלו הגיגי ליבי, אז לא עניניים לדמות?
2. יכול להיות שאת "ישמעאלים סרוחים" הבנת כ"ישמעאלים מסריחים"? כי זה לא פירוש המילה סרוחים.
3. מה לעשות, האמת היא שהם גם מסריחים.

לגנעדן-
אם התיאורים מוחצנים, כנראה שפשוט איני כותב עדיין מספיק טוב, כי לא ניסיתי לתאר פה שום סיפור מבחוץ אלו באמת רגשות העוברים בליבי בלכתי בעיר.
את המפגש עם הכותל- יש צורך שארחיב, או שהתייאשת ממני?

לאמי1-
1. בירושלים.
2. "למה אתה מסתכל דווקא על הערבים שיש בכל מקום?"- אני לא מסתכל דווקא, אך כפי שכתבת- הם בכל מקום...
נ.ב.- לא הייתי חייב. אבל קודם הקאתי, ורק אח"כ שמתי לב באיזה רחוב אני נמצא.
היה עדיף להקיא בהלל או שמאי?
(אין משהו סמלי בפעולה הנ"ל, אדרבה, אני מעריץ נלהב של הרב קוק)
י"ג סיון ה´תשע"א  
"דמות" כמו "עלילה" היא אמצעי שנועד להעביר איזשהי פואנטה. ל"דמות" יש מאפיינים. "דמות" יכולה להיות גם זה שמספר, זה לא משנה אם הסיפור הוא בגוף ראשון או שני.
לעומת זאת, אם אני אעלה יצירה לביכורים ובה ארצה לספר איך טיילתי אתמול בעיר ואוסיף על הדרך שאני אוהב קוטג', זה לא רלוונטי ל"דמות" שאני מנסה ליצור כי זה לא מקרב לפואנטה. אז למה זה כתוב? כי משום מה ערבבתי את המטרה שלי בסיפור עם עובדות עליי, חיצוניות לסיפור. השאלה היא אם זה מועיל לפרוזה שכתבתי.
י"ג סיון ה´תשע"א  
אני מרגישה שהצלחת להעביר במדוייק את התחושה שרצית להעביר, כלומר : ההרגשה שהפוסע בירושלים
"יורד, מנסה לעלות, להתרומם, (וזה) לא כל כך הולך... "
והמסקנה הבלתי נמנעת ש: "אולי בפעם אחרת..."
י"ד סיון ה´תשע"א  
י"ד סיון ה´תשע"א  
ולאוליב- חבל, כי זאת ירושלים...

(ואם נראה שלא- או שאת לא ירושלמית, או שאת מאלה [ויש הרבה כאלה], שבשבילם ירושלים זה בעיקר קו מלחה- רמות ג', או הסניף במושבה ובילויים בעמק רפאים.., צריך תצלום אויר בשביל לראות תמונה שלמה...)
י"ד סיון ה´תשע"א  
אני מאלה שעבורם חלק משמעותי מן הייחוד של ירושלים הוא הפסיפס האנושי והתרבותי שלה, ולא רק היותה בירת מדינת ישראל ועיר הקודש.
אני מאלו שעבורם גם הצדדים הפחות יפים של החיים ושל האנשים מכילים בתוכם סוג של יופי, בכל זאת.

"זאת ירושלים" - שלך, אולי. ובכל זאת רציתי לומר שלא בהכרח, ולא לכולם, ולא דווקא כך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד