בנושא
בכרם
חדשות
 
לעיסות / דניאל אלימלך
בביכורים מאז ג´ סיון ה´תשע"א

לא כל יום רואים ברחוב לטאה. הרי מתי כבר יוצא לנו ללכת על המדרכה ולהסתכל למטה? האמת, מתי כבר יוצא לנו ללכת על מדרכה ברחוב? מתי יוצא לנו ללכת? טוב, האמת אני מנסה להשליך תכונה הנכונה עלי, שתהיה נכונה גם עליכם, כמו איזה סטנדאפיסט זול ששואל אם אתם מכירים את זה שאתם צריכים טרמפ ועוצר לכם בחור שמן נוטף זיעה ואתם שואלים לאן הוא מגיע והוא אומר לכם שהוא מגיע לצומת מסמיה, ואתם צריכים בכלל צפונה, ואתם מתלבטים אם להיות מבואסים או שמחים, כי אם הוא כן היה נוסע צפונה הייתם מבלים קרוב לשעה בקרבת שמן מטפטף זיעה ברכב בלי מזגן. מכירים את זה? אז זה לא הוגן שאני משליך עליכם תכונה כזו. תכונה כזו שגורמת לי לנסוע לכל מקום ובעקבות כך לא ללכת על המדרכה. יש לי אופנוע. יותר נכון קטנוע. ולאן שאני צריך אני פשוט מכניס את המפתח, מתיישב על המושב האדום החדש, ונוסע. אני לא חושב שזה דבר רע, אבל אם נמשיך ונשליך עליכם את התכונה הזו שלי שאנחנו כמעט ולא הולכים סתם ככה באמצע החיים, אז לפתע מסתבר שאין סיבה הגיונית שנראה לטאה. שהרי בבית היא לא נמצאת ואילו על המדרכה אנו לא נמצאים כמעט. ואם אנחנו כן נמצאים, זה שבת, ואז אנחנו מתפלאים שאנחנו רואים לטאות רק בשבת. וגם זה רק אם אנחנו דתיים.

אבל למה אני מספר לכם את כל זה? אה. כי ראיתי לטאה היום בבוקר ליד המדרכה שמחוץ לבית שבו חיים גר. הוא גר שם כבר לא מעט שנים. הוא ושיח הלואיזה הקטן, שאגב בינתיים כבר ממש לא קטן, הוא משקה אותו במשקה אנרגיה שמכיל קפאין בכמות כל כך גבוהה עד שיותר נכון להגיד שהוא משקה אותו בקפאין בצורה של משקה אנרגיה, והוא משקה אותו דווקא במשקה הזה כי הוא טוען ואומר שאין שום סיבה לשלול את העובדה שאם לבני אדם המשקה מספק אנרגיה, לפחות לפרק זמן קצר, עד שרמת הסוכר מתרסקת, אזי גם לצמחים הנוזל הזה יספק אנרגיה. וכנראה שהוא צודק, כי השיח הקטן שלו גדל כל כך, עד שכמו שחיים אומר, לא ניתן לשלול את העובדה שהוא צודק. בכל מקרה, למה אני מספר לכם את זה? כי למעשה רק צמח הלואיזה של חיים ממלא לו את סדר היום, שהרי אם נניח להשקיה, שדורשת לצאת מהבית לכיוון הקיוסק הקרוב כדי לקנות משקה אנרגיה, וכל יציאה מהבית דורשת סגירת האורות, בגלל חשבון החשמל, והחלונות, נגד הפורצים, ולהוציא את השקית זבל מהפח, כי אם הוא כבר יוצא החוצה הוא חייב לקחת איתו את השקית זבל, שזה הרי אחת ממשימות הבית השנואות עליו, ואין שום סיבה שהוא ייצא רק בשבילה, ואחרי שכבר יצא מהבית ילך שבע דקות, יחצה שני כבישים,  יעמוד בתור אחרי שני אנשים בממוצע, יקנה את משקה האנרגיה מקירור, כי זה עושה טוב ללואיזה, ישלם בשטר גדול והמוכר ייתן לו עודף במטבעות קטנים, הוא יספור את העודף כדי להיות בטוח שאכן קיבל סכום נכון, ויחזור לביתו החשוך והמוגף ואז לאחר שחזר לביתו ומבצרו, הוא יחזיר את המצב לקדמותו, יפתח חלונות ואורות וילך לכיוון השיח, וכל זה בשביל להשקות. אז אם נניח את ההשקיה ונדבר רק על פעולת קיזוז העלים היבשים, וריפוד האדמה, ובדיקה נגד תולעים שכל כך אוהבות את הצמח שלו, ובכן, לא נגזים אם נאמר שהצמח ממלא לו את סדר היום.

חיים והלואיזה.

אז מחוץ לבית של חיים ראיתי לטאה. לא לטאה גדולה, למעשה היא היית לטאה קטנה ממש. ולא היה לה זנב. לטאה קטנה חסרת זנב. איזה מסכנה. הולכת לה במעין חוסר שיווי משקל. וזה בכלל לא היה שבת.

וכשהסתכלתי על הלטאה חשבתי איך אני, אדם קטן מעיר קטנה, אוכל לשמח אותה? ונזכרתי במאמר שקראתי בכתב עת ישן, שעסק בזוחלים ובתחביבים המוזרים שלהם. היה כתוב שם שאם תספק מנת אנרגיה, מספקת ללטאות שהזנב שלהם נתלש, הן יוכלו להצמיח זנב חדש. אנרגיה, חשבתי לי בליבי, אנרגיה, מאיפה אביא להם אנרגיה? וכמו בסרטים שהדמות מחפשת מתחבטת ומגרדת בראשה, והמצלמה עושה זום אאוט לאט לאט, ולפתע רואים שכל מה שמחפש הגיבור נמצא ממש מאחוריו. כך דמיינו אף אתם את התמונה עלי ושלאט לאט הצלם מתרחק, ונכנס לתמונה ביתו של חיים ברקע, בעודי מהרהר – אנרגיה אנרגיה אנרגיה, ובדיוק אז חיים יוצא החוצה לכיוון עוד קניה של משקה קפאין ללואיזה שלו, ומתחיל מתקרב אלי לאורך השביל של ביתו, ואני עדין אנרגיה אנרגיה אנר... ואז כאילו מנורה מופיע לי מעל הראש ואני מחבר את הפרטים אחד לשני, ויש פתרון!

אבל רגע. אני שוב חושב, מעניין אם מה שהלטאה צריכה היא משקה שיכנס ישירות לקיבתה, או שמא היא צריכה לואיזה עסיסית אשר כמוהה לא קיימת בכל העיר. מהר מאד הכרעתי.

הלואיזה העסיסית ניצחה.

הלואיזה של חיים הייתה על אדן החלון בקומה הראשונה של בניין מגורים המכיל שש משפחות. למעשה חמש משפחות וחיים. והחלון הזה של חיים פנה לכיוון הרחוב. כך שהייתי צריך רק להגיע אל מתחת לחלון, להרים את היד ולקטוף. 

חיים הלך והתרחק לכיוון הקיוסק, ואילו אני התחלתי מתקרב לעבר החלון.

הסתכלתי לכל כיוון אפשרי בכדי לראות שאף אחד לא רואה את מעשיי, ושלחתי את היד לחלון. ראיתי שהוא מעט גבוה ממני והייתי צריך הגבהה. אבן שהייתה בקרבת מקום סיפקה בדיוק את ההגבהה שהייתי צריך. טיפסתי, עליתי, קטפתי. וקטפתי. וקטפתי. ועוד קטפתי. ופתאום אני רואה את חיים כבר מתקרב לכיווני עם שקיות מלאות ברד בול. ירדתי מהאבן והתחלתי להחביא את הלואיזה, שפתאום עינו של חיים קלטה אותי. הוא מחזיק שקית רד בול בידו האחת, אני מחזיק לואיזה בשתי ידי ועומד מתחת לעציץ הלואיזה שלו. הוא מסתכל עלי פנים בוהות, לא מבינות, ואני עליו עם גבות מורמות, פני תמים האומר - אה... שלום? פתאום הוא דופק קפיצה במקום ונוחת בחוזקה על המדרכה. תוך כדי שהוא ניגב את תחתית נעלו על שפת המדרכה שמעתי אותו ממלמל כמה הלטאות האלו זה מכה של כל השכונה.

הוא ניגב ניגוב נוסף כדי להוריד הכל, ואני הושטתי את ידי מלאת הלואיזה לשפתיי, והתחלתי ללעוס. 



הומור לואיזה לטאה מונולוג נקמה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדניאל אלימלך
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ סיון ה´תשע"א  
כאילו שחיים מעך את הלטאה אז הוא אוכל לו את הלואיזה? לא הבנתי את התגית.

חוץ מהקטע הזה, זה היה סיפור נחמד וזורם. גם השם נחמד!
ז´ סיון ה´תשע"א  
כמה בלבולי מוח סביב לואיזה ולטאה, מדהים.

נהניתי ממש
ז´ סיון ה´תשע"א  
איכס...
זה מזכיר לי שפעם הייתי ממש מגעילה [פעם!] ואני ואחי הגדול החלטנו לבדוק מה קורה ללטאה שחותכים לה את הזנב...אני הייתי הגוזרת..והזנב אשכרה רץ לבד אבל לא מזכירים לאדם את חטאיו וגם לאדם אסור להזכיר לעצמו לכן שכחו מכל הנ"ל...

בכל אופן-
כמה חפירות על לואיזה ולטאה וחיים אחד.
וגם אני לא כ"כ הבנתי את הקשר של התגית 'נקמה'
אבל אני אוהבת את המונולוג הזה
זה כתוב טוב, בטעם (תרתי משמע)
אז תודה,
>זה לואיזה.
תהלה.
י´ סיון ה´תשע"א  
אבל הלכתי לאיבוד במונולוג הזה.
למרות שזה הקטע, אפשר להוסיף קצת נקודות בין הפסיקים, לקצר טיפה יותר את המשפטים,ולא לכתוב משפטים של חצי עמוד.
נסה לחפש איך לכתוב את המשפטים אחרת, כי אתה עלול לאבד את הקוראים בין נקודה לנקודה (ולמרת שדויד גרוסמן, למשל, עשה על זה קריירה).

הסיפור חמוד.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד