בְּלַיְלָה סוֹעֵר, מְלֻוֶּה בִּרְעַמִים

אַבָּא סִפֵּר עַל סוּגִים שֶׁל גְשָׁמִים.

הִסְבִּיר כִּי הַגֶשֶׁם, נִקְרָא גַּם מָטָר,

ולֹא דּוֹמֶה גֶשֶׁם הַיוֹם - לְמָחָר.

יֵשׁ גֶשֶׁם חַלָּשׁ- עִם טִפּוֹת קְטַנְטַנוֹת,

כִּמְעַט לֹא מֻרְגָּשׁ, אַךְ הוּא טוֹב לַפֵּירוֹת.

יש גֶשֶׁם בְּרָכָה- לַשָּׂדוֹת, לַחַיוֹת

הוּא יוֹרֵד בְּלִי הֶפְסֵק וּמַשְׁאִיר שְׁלוּליוֹת.

אַךְ אַבָּא אָמַר שֶׁיֵשׁ סוּג אַחֲרוֹן

"זֶה שֶׁעַכְשָׁו מִתְדַּפֵּק בַּחַלּוֹן"

זֶה גֶשֶׁם כּוֹעֵס, הוּא מַרְעִישׁ וְחָזָק,

לִפְעָמִים גַּם יוֹפִיעַ הֶבְזֵק שֶׁל בָּרָק.

לְפֶתַע צָחַקְתִּי לִי צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל,

"אַבָּא, נִדְמֶה לִי שֶׁאַתָּה מִתְבַּלְבֵּל.

אֶלָּא אִם כֵּן, תַסְבִּיר לִי אֶת זֹאת-

אֵיךְ כּוֹעֵס הֶעָנָן, אִם אֵין לוֹ גַּבּוֹת?"