בנושא
בכרם
חדשות
 
שיחות / נדודים בחול
בביכורים מאז כ"ו אייר ה´תשע"א

 

הרבה זמן לא דיברתי איתך.

חודשים נדמה לי עברו, מאז ששוחחנו באמת. פנים אל מול פנים.

אני מתגעגעת קצת.

אפילו בפעמים שאנחנו קובעים להיפגש ולדבר, בבקרים למשל, אני מגיעה סתורת שיער, ממוללת את שולי מילותיי, גומעת את השורות משל היו כוס חלב, וממהרת ללכת.

אתה לא ממש כועס, אני חושבת שזה יותר עניין של אכפתיות. קצת איבדתי אותנו. פעם היינו מדברים המון, הייתי מתקשרת אלייך כל הזמן, בבקרים, בצהריים, ובערבים אפלוליים שנוגה הכוכבים קיים בהם במטושטש. לפעמים הייתי מתקשרת באמצע הלילה, כולם היו ישנים ואני הייתי מדברת איתך, שופכת מילים והופכת חיים לצורות. מילותיי היו עולות למעלה מן הרוח, מול חושך שאין לו סוף. אני לא יודעת לומר מתי בדיוק התחלתי לשתוק מולך. לא ממש לשתוק, אבל המילים שאני אומרת לך הן חלולות ונטולות צל ואתה מרגיש את רֵיקוּתן.

מה יהיה עלינו? אני יודעת שאני צריכה לשוב, אני מנסה, ולא ממש מצליחה.

אנסה שוב הערב, אעצום עיניים ואלחש לך: "אלוקים יקר, הנני כאן".



אלוקים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנדודים בחול
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו אייר ה´תשע"א  
להסוות שמדובר באלוהים. אבל הכתיבה ממצה מהקטע הזה את כל הפוטנציאל, זה בטוח.
כ"ו אייר ה´תשע"א  
כ"ו אייר ה´תשע"א  
הצלחתי להסוות...:(
תודה מעיין.
כ"ו אייר ה´תשע"א  
כל עוד את מדברת איתו, שותקת איתו, מקיימת משהו בינך לבינו-אז הקו פתוח והדרך לשוב לדיבור בטוחה יותר.
אם מרגישים שהחוט ניתק-אז מתחיל כאב ענק...
עֹז
כ"ח אייר ה´תשע"א  
באמת בהתחלה הצלחת להסוות, אבל אחרי שהסוף התבהר, ההסוואה הפכה מלאכותית. לא מתקשרים לאלוהים, זה בטוח. אני יכול להבין שדיברת על התקשרות רוחנית, אבל קשה לי להאמין שלכך התכוונת. וגם אם כן, לא הצלחתי להרגיש את זה, והייתי חייב להבין את זה בדוחק.
מה שזה הורס זה את האמינות והאותנטיות, שבלעדיהן את לא יכולה לקנות אותי, בשום אופן.

אבל זה קטע יפה, ונוגע ללב. וכתוב בצורה ושפה מצוינת.
ה´ אב ה´תשע"א  
והסוף עושה את העבודה טוב מאד. מפתיע.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד