בנושא
בכרם
חדשות
 
סטרפטיז / עדיאל ג
בביכורים מאז ז´ אייר ה´תשע"א

באחד הלילות החמים של הקיץ, עוד אחד מאותם לילות יתומים משינה, התהפכתי במיטתי ללא הרף. מחשבות מכל המינים, בעיקר האפלים שבהם, חלפו בראשי בתור ארוך שהסתרך כנראה עד השעות הקטנות של הלילה. אינני יודע מדוע התהפכתי, אולי הייתה זו השמיכה שלא מצאה מנוח על גופי והביעה את מחאתה הנמרצת תכופות. אולי עברה בי תקווה ולחשה באזני כל פעם מחדש שאם אתהפך יהפכו המחשבות לנעימות יותר. ואולי הייתה זו פשוט חוסר הנוחות הכללית מכך שהמחשבות כולן החליטו להתדפק על דלתות משרדי דווקא אחרי שעות הפתיחה. נאנחתי. בדרך כלל כשפוקדים אותי נדודי השינה בנדנודיהם אני מנסה להתחזות לישן. אין לוותר בשום אופן על עצימת עיניים, יש לשמור על נשימות סדירות, אם יש צורך לספור כבשים (אם יש עוד מישהו בחדר, אפשר גם נחירות) ולהבהיר לכל מחשבה שפוקדת את ראשי ש'אנחנו סגורים'. בשום פנים ואופן אסור בתכלית האיסור לקום מהמיטה או להשמיע קולות אנחה. התייאשתי ופקחתי את העיניים, הפעם אף אחד לא קנה את ההצגה שלי. הורדתי את השמיכה והדלקתי את האור.
ישבתי על המיטה והסתכלתי על החדר הדומם, מעמד מלא עד אפס מקום של דיסקים ישנים מעטר את החלון שמעל המיטה, חלק מהדיסקים מעוררים בי נוסטלגיה ותחושת ערגה לתקופה בה הייתה עטיפה לכל צליל שהגנה עליו במסגרת שאמרה, אתה חלק ממשהו. וחלקם מזכירים לי את האחיות, הדודים, הסבתות של החברים וכל מיני אנשים שרצו להיפטר מהמתכות חסרות התכלית הללו ומצאו משכן נאה, בית נחמד, לאהוביהם שלא ישובו. בצידו השני של החדר שוכן שולחן כתיבה עם מדפים עד התקרה, המדפים עמוסים בספרים, את חלקם קראתי ואת חלקם רציתי לקרוא, קניתי והשארתי על המדף בתקווה שיום יבוא. הסתכלתי על הדברים הנוספים שמעטרים את השולחן, משחק חשיבה מחופשה משפחתית שפטרתי כבר אלף פעם, חתול מעץ שמזכיר לי בחיוך אובססיה מוזרה של חבר, פסל קטן בדמות מנורת לבה, שהחליף את זו הגדולה בה השתמשתי רק פעמים בודדות במשאלה ילדותית הזויה שאינני יודע מהי. ומחברות הכתיבה שלי, בחלקן כתבתי ובחלקן רק קשקשתי צורות מוזרות שנועדו איכשהו להכיל את תחושותיי. הרכבתי משקפיים, לבשתי כיפה ונעלתי לרגלי סנדלים, אם מצפה לי לילה ארוך אקבל את פניו כראוי.

קמתי וניגשתי אל שולחן הכתיבה, ישבתי על הכיסא ובחנתי את מעמד העטים שבפינה שם עמד לו עט בודד והביט בי בשקט. פתחתי את אחת המחברות, לקחתי את העט והקלקתי על ראשו. למשמע הצליל הנעים התחילו להישמע בראשי קולות, מוזיקה אני חושב, או אולי שירה. ניגון קופצני, שמח ועליז פעם לו בין אזני. התחלתי לכתוב, העט שבידי קפץ משמחה והתחיל לרקוד בקצב אחיד לאותם הצלילים שהדהדו בראשי, באותו רגע התחילו מחשבותיי מתרוצצות בראשי ומתכוננות גם הן לרקוד את ריקודן. ישבתי משתומם וצפיתי בהן פושטות את בגדיהן אחד אחר השני עד שנשארו חשופות ועירומות, הן בהו בעיניים תובעות בי ובעט שבידי. לפתע מצאתי את עצמי עירום מול השולחן, כל בגדי נעלמו והייתי חשוף כמוהן. העט שכנראה הבין את שפתן, החל לצייר על עורי עיגול, שהתחיל בחזי והקיף את בטני, מחשבותיי קפצו בקצב מוזיקלי מטורף ועמדו לאורך הקווים כאילו פקד עליהן העט היכן על כל אחת לעמוד ולרקוד, לפחות כך חשבתי אני עד שהחלו אלה לקלף מעלי לפי הקצב שכבת עור אחרי השנייה. בעוד מתוך בטני נשקפים איברי הפנימיים, מסונוורים מכל האור שהפתיע אותם והקור שחדר פתאום מעבר לשמיכת העור החמימה שלהם, קהל רב הציף את החדר והביט בי. המחשבות שהחלו לקפץ ולרקוד על איברי הפנימיים הציגו לקהל תחילה את מעיי, הם לא האיבר היפה ביותר והוקדש להם זמן מועט. לאחר מכן עברו אל הכליות, הקהל עמד מרותק ובחן אותן לעומק, המחשבות המשיכו לרקוד בקצב מפתיע וחשפו כל נקודה שרק יכלו לחשוף. הן כמובן לא יכלו לוותר על קפיצה לוליינית על הקיבה (מה שעשה לי בחילה נוראית) אחריה קיפצו הישר אל הלב. בעוד הן רוקדות סביב ליבי במין ריקוד פולחני מטורף שגרם לי לשים בפיהן את המילים 'הוגה הוגה', נתקפתי חרדה ותחושת חשפנות נוראית. הנחתי את העט, המחשבות שכנראה כבר התעייפו מאוד מכל המאמץ שהשקיעו במופע (שללא ספק ניתן להגיד שהיה מרשים) לקחו אותי חזרה אל המיטה. כששכבתי בשקט מתחת לשמיכה העייפה רק מחשבה אחת המשיכה להדיר שינה מעיני, למי בעצם נועד כל המחול המוזר הזה.



ארספואטיקה מחשבות נדודי שינה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעדיאל ג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו אייר ה´תשע"א  
סה"כ רעיון יפה שמובע יפה. הפתיחה ארוכה מדי וגדושה פרטים מיותרים, הסוגריים בשורות האחרונות מוסיפות הערות קומיות לסיפור שלא ברור אם הם נצרכות.
באופן כללי המשל יפה, אבל חבל שאתה מגיש אותו בכפית. מה היה קורה לו היית כותב סיפור על רקדן סטרפטיז שמציג לקהל את איבריו הפנימיים, בלי להסביר לנו שזה חלום או מחשבה ומבלי להראות לנו את הנמשל?
כ´ אייר ה´תשע"א  
לקחתי את ההערות לתשומת לבי.
אני די חדש בכתיבת פרוזה, לומדים.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד