בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - היחס לאורחים (11) / דוצקי
בביכורים מאז ל´ ניסן ה´תשע"א

בס"ד

"ובכן," אמרה קניידיס לאחר ששמעה את ריק, "למה אתה מצפה שאאמין לסיפור המפוברק שלך?".

"כי זה מה שקרה!" אמר ריק.

"כן, בטח..." גיחכה קניידיס, "אני מאמינה שהצלחת לפרוץ לנובגייט, ואולי לגנוב משם כמה דברים. אבל להינצל מהגיליוטינה אחרי שנפלה על ראשך, ושבתוך זד נכנס משהו כמו שדון רב עוצמה, שרוצה להרוג אותך?!".

קניידיס הפסיקה לדבר והביטה בריק.
נראה בפניו שהוא מדבר אמת. 
"למה, בעצם, שריק ימציא סיפור שכזה?" חשבה קניידיס.
 
"אז אתה מחפש אחרי העגול, למה אתה חושב שאני יודעת מה זה?" שאלה קניידיס.

"אני משער שלוחמת שכירה מוצלחת כמוך," קניידיס חייכה חיוך קטן והעלימה אותו מייד, "שמעה פעם במסעותיה על הדבר הזה - מה שזה לא יהיה" אמר ריק.

"כן... פעם יצא לי לשמוע" אמרה קניידיס ופנתה לפתוח את חלון חדרה כדי לשאוף אוויר. רעשים נשמעו מלמטה.
"אבל אולי לא הזמן לדבר עכשיו" הוסיפה קניידיס.

"למה לא? יש לנו הרבה זמן," אמר ריק, "אף אחד לא יודע שאני כאן".

"אתה בטוח? כדאי לך לראות" אמרה קניידיס והצביעה לחלון.

ריק ניגש להביט: חיילי משמר נראו בחצר, מתאספים ליד הכניסה, ואדם המחזיק מודעת "מבוקש" דיבר אליהם והצביע לתוך הברווז המכוער.

"נהדר... בקושי הספקתי לשתות כוס בירה" אמר ריק.
  
                                     *

ענן גדול כיסה את השמים בשעה ששיירות האבלים חזרו לבתיהם, אחרי שסיימו לקבור את המלך.

"אני לא מאמינה למראה עיני!" קראה אישה אחת.

"דרקונים! לברוח!" צעקו אנשים בבהלה.

ואכן, עשרים ושישה דרקונים אדומים ודרקון אחד שחור כמו הלילה, עפו לעבר עיר המלוכה, שורפים בדרכם כל מה שבא להם.

אורטל, שעכשיו הייתה בת המלוכה היחידה, ברגע שראתה את המחזה - תפסה סוס ודהרה במהירות לפנים העיר. 

"הכינו בליסטראות ותותחים לעמדות!" פקדה אורטל ונגבה את הזעה ממצחה, "כל הקוסמים אליי!".

החיילים שנשארו, רצו לעבר הבליסטראות והתותחים ומילאו אותן בסלעים ואבק שריפה, רק מעט קוסמים התפקדו.

"פחדנים" אמרה אורטל, ספק אם רק בלב או גם בקול. 

"אני רוצה שברגע שתיראו את רוכבי הדרקונים - חסלו אותם!" אמרה אורטל, ואז הוסיפה: "ואם אתם רואים שיש ביכולתכם להגן על תושב כלשהו - הגנו עליו בכל מחיר!".

"כן, המלכה!" ענו הקוסמים.

"טוב מאוד" אמרה אורטל ודהרה משם.

אורטל הביטה מסביב. 
 
אין מקום שלא נפגע מהתקפת הדרקונים - חוץ מאחד.

"כל הנמלטים - למצודת המלך!" קראה אורטל.

הדרקונים כמעט ולא נפגעו, לעומתם - התושבים ברחו כמו חיות מבוהלות בצמן שצדים אותם.

האנשים שהצליחו לברוח נכנסו למצודת המלך, איתם המלכה וכמה אצילים ואבירים.

הדרקונים ניסו לפגוע במצודה - אבל ללא הועיל, היא הייתה שמורה על ידי כישוף.

קול חזק נשמע: "שלום לכם בני-אנוש, תושבי אי המלוכה ונתיני המלכה". האנשים הביטו מבוהלים אחד בשני.

הקול המשיך: "שמי סות', הפיוניש האחרון, ויש לי עיסקה להציע לכם - אם אתם חפצים לחיות".

"מהו רצונך?" קראה המלכה באומץ.

"אתן לכם לחיות בממלכה שאכונן, תחת שליט שאשים לכם, ואתם תעבדו אותי בתור האדון שלכם" נשמע קולו של סות'.

"ואם לא נסכים?" שאלה המלכה.

"אהרוס את כל בתי בני-האנוש, ולא אחמול, עד שתיכנעו סופית למרותי," אמר סות' והמשיך, "אני נותן לכם בדיוק חודש לחשוב על הצעתי הנדיבה, להתראות!".

הדרקונים התעופפו משם, משאירים את בני-האנוש נדהמים ובעיקר מבולבלים. 

                                 *

"איפה אני, לעזאזל?" שאלה תהילה וקמה מהמיטה ששכבה עליה.
כאב ראש אדיר תקף אותה, והיא גם התקשתה לנשום.

החדר בו שהתה תהילה היה דיי חשוך. הדלת הייתה סגורה בסורג ובריח, ואור נר דלק על שולחן רחוק מחוץ לחדר.

תהילה ניגשה לפתוח את הדלת - אך היא הייתה נעולה. ניסתה להתרכז ולפתוח אותה בעזרת קסם - אבל הראש שלה כאב מידי, ולא הצליחה להתרכז.

"אין טעם לנסות כאן קסמים, אנחנו בתוך מנהרת גופרית, זה סתם יעייף אותך" נשמע קול מפנים החדר.

"מי שם?" שאלה תהילה, והסתובה בבהלה לכיוון ממנו בא הקול - מתוך חשיכת החדר.  

גמד יצא מתוך האפלה. הוא היה מלוכלך כאילו לא התרחץ כבר שנה, ובניגוד לשאר הגמדים שראתה תהילה בחייה - הוא היה רזה מאוד!

תהילה הביטה בגמד בתדהמה והגמד חייך לעברה, החיוך רק גרם לתהילה עוד יותר גועל.

"שמי מאק," אמר הגמד, "ובבקשה, אם יש לך קצת כבוד, אל תביטי עליי כך. חמישה חודשים כאן - וגם את תיראי כמוני בערך".

"שמי תהילה," אמרה תהילה בנימוס והשתחוותה כדי שמאק ירגיש טוב, "ככה מטפלים כאן באורחים?".

"אורחים?!" צחק מאק "אנחנו אסירים כאן ילדונת. גרוע מזה - עומדים למכור אותנו בקרוב בשוק העבדים הדו-חודשי, אותי עדיין לא הצליחו למכור". 

תהילה לא האמינה שריק כל-כך כועס עליה, עד שהוא מוכן למכור אותה בשוק העבדים.
ועכשיו היא גם כעסה על עצמה - איך האמינה לו שיעזור לה?

"אני ביצעתי פשע, אבל למה את נמצאת כאן?" שאל מאק.

"למען האמת - גם אני לא יודעת למה" ענתה תהילה.

דלת נפתחה מחוץ לחדר, ושלוש דמויות נראו מבחוץ.

"ריק!" צעקה תהילה ושלחה את ידיה מחוץ לסורגים, שורטת אותם.

"אז זאת הקוסמת המהוללת שדיברת עליה?" שאלה באדישות האישה שתהילה לא הכירה.

"כן," אישר ריק, "תהילה, הכירי את חברתי לנפש - קניידיס. את דרלה את כבר מכירה".

"תוציא אותי מכאן, או ש..." איימה תהילה, לא יודעת מה לומר.

"עוד רגע, אני רק צריכה שתביני," החלה דרלה, "יש אנשי חוק למעלה והם מחפשים אחרי שניכם - אסור לכם להיראות כאן".

"או שיסגרו את העסק ויאסרו גם אותך" סיים הגמד.

"מי דיבר איתך בכלל?" שאלה קניידיס.

"כשיגיעו לכאן, אין לי בעיה לספר להם מה מתרחש במקום הנוראי הזה" אמר הגמד בחיוך.
 
דרלה פתחה את דלת החדר, ותהילה ומאק יצאו.

"הוא בא איתכם" הודיעה דרלה.

קניידיס התחילה למחות, אבל ריק הניח את ידו על ידה והיא נרגעה.
 
"מאיפה אפשר לצאת בלי שיראו אותנו?" שאל ריק.

"לכו לאורך מנהרת הגופרית," אמרה דרלה והצביעה לכיוון הנגדי שבאו ממנו. "תוך כמה דקות תגיעו לסולם שמוביל לאשנב מתחת לאורוות הסוסים. משם תמשיכו לבדכם. אני עולה לעכב אותם קצת".

"תודה דרלה!" אמר ריק.

"תבוא לעיתם קרובות יותר, שובב שכמוך" ביקשה דרלה וצבטה בחוזקה את הלחי של ריק.

"אם אשאר בחיים" הבטיח ריק.

הארבעה מיהרו לתוך המנהרה החשוכה.

"לא התכוונת באמת למכור אותי בשוק העבדים, נכון ריק?" שאלה תהילה.

"אני? מה פתאום!" צחק ריק, "וככה לוותר על האפשרויות הרבות שאני יכול למות בהם כשאני איתך?! ככה את מכירה אותי, תהילה?".

תהילה חייכה וקניידיס תהתה - האם יש קשר יותר מידידותי בין ריק לתהילה?

הארבעה הגיעו אל הסולם, וקניידיס עלתה בו והביטה מבעד לאשנב - ארבעה אנשי חוק שומרים על תשעה סוסים. 

קניידיס ירדה מהסולם ושאלה בלחש: "אנחנו צריכים הסחת דעת. יש למישהו רעיון?".

תהילה הרגישה שוב את רגש ההרפתקנות עולה בעורקים שלה.

                                  *

"שלום לכם, אנשים יקרים!" נשמע קול מענג מאחורי שומרי הסוסים באורווה, "האם אתם יודעים כיצד אוכל להשיג סוס טוב?".

גברת יפיפייה הופיעה באורווה וליטפה את הסוסים בעדינות.

מאחורי האישה זרח אור מסנוור, והיא חייכה חיוך שממש היפנט את עיני האנשים.

"ג... גברת, הייתי ש... שמח לתת את הסוס שלי" השתחחוה אחד בכבוד ונתן את המשכות בידיה.
 
"לא! מה פתאום! קחי את שלי בבקשה" דחף השומר שלידו ונתן לה עוד מושכות.

כך התחיל ריב בין הארבעה במשך מספר דקות, וכמעט הגיע לסף מכות.

"אתם כל - כך אדיבים, אז אקח את כולם" אמרה האישה, לקחה את כל המושכות והתיישבה על סוס.

האור כווה והאישה היפה נעלמה ובמקומה הופיעה תהילה,  מתנשפת מספר שניות ואוחזת בכל המושכות.
על סוס לידה ישבה קניידיס מגחכת למראה השומרים הנדהמים, ומאחוריה נאבק ריק עם מאק בניסיון לשכנע את הגמד לעלות על סוס.

"הפתעה!" צחקה קניידיס, "את חייבת ללמד אותי איך לעשות את זה".

"גנבים!" צעק אחד השומרים.

שומרי הסוסים שלפו את חרבותיהם והסתערו לעברם.

תהילה הובילה את שאר הסוסים, קושרת חמישה מהם לעמוד עץ רחוק ומשאירה לעצמה את הסוס שעליה רכבה ועוד סוס בשביל ריק.

"קניידיס - הגני על תהילה ועל הסוסים!" צעק ריק.
 
קניידיס הרגישה כמו בימים הטובים, בהם מרדפים וקרבות יחד עם ריק היו חלק חשוב בחייה.

קניידיס שלפה את חרבה במיומנות ודהרה לעבר שומרי הסוסים במהירות, עוקפת אותם בפתאומיות מצד ימין והגיעה לערמות החציר מאחוריהם.

קניידיס קראה קריאת קרב וקרעה את החבלים שקשרו את הערמות. 
מלאי החציר נפל על השומרים תוך רגע.

"גמדים לא רוכבים על סוסים!" מחה מאק.

"אתה מעדיף להישאר ולהיהרג? אחוז בי חזק" הציע ריק. תוהה למה הוא מרגיש דאגה לגמד העקשן.

הגמד הסכים והועלה על הסוס. ריק עלה מאחוריו.

"קניידיס, תובילי" אמר ריק.

קניידיס קראה קריאת קרב שוב, ודהרה מחוץ לשער האורווה.
אחריה דהרה תהילה, מחייכת כי נזכרה בתעלול שעשתה. 
מאחוריה דהרו מאק שהחזיק חזק בריק, עד שהיה קשה לריק לנשום.

כשיצאו שומרי הסוסים מערמות החציר, לא היה כל זכר לגנבים.

                                       *

"אני לא מאמין למראה עיני" אמר אחד מאלפי היער.

ביום התשיעי למסע, נראה עשן מיתמר עולה מכיוון עיר האלפים ביערות מירוקול, והקבוצה מיהרה לכיוון העיר.

הקבוצה מצאו מקום נסתר להשקיף ממנו, והם לא אהבו כלל את מה שראו.

"אוי לא" אמרה אינגריד, "מהם כל היצורים האלה?".

"אלה קנטאורים," אמר אלף אחר, "האויבים המושבעים שלנו".

"עכשיו אני מבין," אמר בירדסייט, "הקנטאורים חטפו את הנסיכה קיארה, והעתיקו את כתב ידה של הנסיכה דורי".

"מה שגרם לרוב הצבא של האלפים לצאת למלחמת אחים במקום רחוק, בזמן שהקנטאורים יכבשו את היער" השלים ארבליון.

"אז איפה נמצאת הנסיכה?" תהה אחד מאלפי היערות.

"נצטרך פשוט לשאול אותם" אמרה אינגריד.

                                
     *

"יפה מאוד קוסמת, יפה מאוד," אמר האיש שהביט מהצד בקבוצה הדוהרת מהאורווה ומחה כפיים.

האיש הביט על האדמה שם שכבה דרלה ללא נשימה.

"לא יהיה לך כל-כך הרבה מזל בפעם הבאה".  
                                
       
                                 המשך יבוא...  

 


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ד´ אייר ה´תשע"א  
"שורפים בדרכם כל מה שבא להם"?

אחויה, באמת!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד