בנושא
בכרם
חדשות
 
העגול - תרחיש הנחש (10) / דוצקי
בביכורים מאז כ"ג ניסן ה´תשע"א

בס"ד

היצור ששנא שמפריעים לו לישון יותר מכל היצורים החיים בפלורה, היה פוביוס הדרקון השחור.

שום דבר לא מצדיק להעיר אותו, הנתינים - העבדים הדרגונים שלו, יכולים לטפל בבעיות לבד.

פוביוס הדרקון השחור, היה הדרקון הגדול ביותר בפלורה, ו"גבול שטח מחייה" לא היה כתוב במילון שלו.

כל כמה חודשים היה פוביוס יוצא לאי הדרום מערבי - סקרום, לצוד מספר גדול של חיות בר, או יצורים קסומים אחרים, ואכל אותם לאט עד שהיה שוב רעב.

זהב היה לפוביוס בשפע, עקב מלחמות ופשיטות על ערים בצעירותו, לפני המון שנים, כשאביו היה עוד חי.

פלישות של גיבורים או של טיפשים לאי היו מידי פעם, ואם היה לפוביוס רצון להשתעשע קצת, היה משאיר אותם בין החיים.

הבעיה הכי גדולה של פוביוס הייתה דרקונים חצופים שרצו חלק מהטריטוריה לעצמם.

ועכשיו מעירים אותו שוב - מסיבה לא מובנת.

"אדוני הרם," החל דרגון אחד, "הדרקון השחור הגדול, מלך הדרקונים, שליט...".

"תתחיל לדבר כבר" גער פוביוס.

"יש כאן בן-אנוש שחפץ לדבר איתך, אדוני" אמר הדרגון.

"בן-אנוש?!" צעק פוביוס, "איך הרשיתם לו להיכנס?".

"הרשיתי לעצמי, אדוני הרם" נשמע קול של בוז, ודמות יצאה מבין הצללים.

"מי אתה, בן-אנוש?" שאל הדרקון.

"מישהו שרוצה לייעץ לך, וגם להציע הצעה" אמר האיש.

"באמת?!" תהה הדרקון, "ומהי העצה?".

"מלחמה נפתחת בפלורה, אדוני הרם, ואני מייעץ לך להצטרף לצד המנצח, בזה שתמלא אחר פקודותיי" ענה האיש. 

"אדון הדרקונים, תחת פקודות של בן אנוש? מי שמע על דבר כזה?", צחק הדרקון, "ואם באמת עומדת להיפתח מלחמה בפלורה - אבוא בסופה ואקח את השלל".

"זו הצעה אחרונה, דרקון," אמר האיש, "מלא אחר פקודותיי, ותזכה לשליטה בחצי מהאי הזה".

הדרקון הגדול, במקום להשיב, שאף מלוא האוויר - ונשף אש לוהטת על האיש. חלק מהדרגונים, שראו את המחזה, ברחו מהמקום מחשש להיצלות.

האיש לא הראה שום סימני פגע, למרות שהדרקון ניסה שוב ושוב.

"סיימת?" שאל האיש בחיוך.

הדרקון הענק צעד במהירות לעבר האיש וניסה לבלוע אותו חי.

האיש הצביע על הדרקון, ומטר של סלעי קרח עצומים נוצרו באוויר, ונחתו על גבו של הדרקון.

פוביוס כשל ורבץ תחת הסלעים.

"זה עוד לא הסוף!" אמר פוביוס, התרומם וניער את עצמו משארית הסלעים.

"אתה באמת רוצה להמשיך במשחק הזה?" שאל האיש בבוז.

פוביוס שאג והסתער שוב לעבר האיש, מנסה לתפוס אותו בטפריו או לפגוע בו לפחות, עשרות פעמים.  

בצורה כלשהי, האיש שיגר את עצמו ממקום למקום, כך שלא היה לדרקון סיכוי להגיע אליו. 

האיש פתח את כפות ידיו כנגד הדרקון ודחף אוויר.

הדרקון נורה לאחור, פגע בסלעים ויצר פתח חדש במאורה.

האיש ריחף ועמד על בטן הדרקון ההמום ששכב על גבו.
רומח נוצח בידו של האיש והוא עמד לתקוע אותו עמוק בבטן הדרקון. 

"המשחק היה מהנה ביותר, לכן ארחם עליך ואציע לך שוב - אתה מעוניין?" שאל האיש. 

                                       *

מאחורי חומת מצודת המלך, ישב אדם על האדמה והביט לעבר שמי הלילה.

"לילה נטול כוכבים, עצוב..." רטן האיש.

"הגעתי", הופיעה דמות מהערפל, "אתה מוכן?".

"קודם כל אני רוצה את הכסף, אדוני" אמר האיש.

הדמות נתנה לאיש שק מלא במטבעות זהב.

"שמונים ושבע דראכמות, כמו שסיכמנו" אמרה הדמות.

"בסדר" אמר האיש לאחר שספר את הכסף.

"וזכור - הפגישה הזאת הייתה הראשונה והאחרונה" אמרה הדמות.

"לא ראיתי את פניך אפילו," אמר האיש, "זאת כלל לא פגישה".

הדמות נעלמה, והאיש ניגש לבצע את ההכנות האחרונות.

                                *

ריק התיישב ליד שולחן קטן ועגול, ושתה כוסית בירה שהייתה מונחת שם. דרלה התיישבה לידו אחרי שהתפנתה משירות שאר האורחים.

"אז, מה מביא אותך ואת הבחורה הזאת שלך לכאן, חמוד?" שאלה דרלה. 

"בואי נגיד שלא אוהבים אותי בכל מיני מקומות באי המלוכה" אמר ריק, נאנח, ואז הוסיף: "והיא לא - הבחורה שלי".

"אל תדאג ריק, אתה בטוח כאן," אמרה דרלה בחיוך חסר שיניים, "ודרך אגב - מה שלום אחיך?".

ריק נזכר בזד וענה: "הוא כרגע עובד בעבודה מפוקפקת מדי לטעמי".

"טוב, בוא נרים כוסית לחיי שני ההרפתקנים הטובים ביותר בפלורה" אמרה דרלה.

השניים לגמו מהכוסיות שלהם ושתו את הבירה.

"אם כבר הרפתקנים - מה שלום קניידיס?" שאל ריק.

"מדברת עליך בלי הפסקה" גיחכה דרלה בקול חזירי רם.

"באמת?!" התעניין ריק, "מה היא אומרת?" שאל ריק.

"היא כל פעם ממציאה דרך חדשה איך לגרום לך לסבול עד שתמות" צחקה דרלה.

"מוזר שכל בן-אדם שאני רואה, רוצה בסוף להרוג אותי" אמר ריק.

"כאן אני שומרת עליך, בחור שלי, ואני לא רוצה להרוג אותך," אמרה דרלה, "אתה יכול להירגע...".

"בגלל שאני מקור פרנסה טוב" רצה ריק להגיד.

"אז, היכן אני יכול לפגוש את קניידיס?" שאל ריק.

"למה? אתה רוצה להתאבד?" צחקה דרלה.

ריק נתן לה כמה רגעים ליהנות מהבדיחה הלא מצחיקה.

"אני משערת שבשעה זאת היא מתאמנת בחדרה האישי למעלה" ענתה דרלה.

"זה לא הוגן!" מחה ריק, "למה לי אין חדר אישי?".

"תביא קצת יותר דראכמות, בחור, ואתן לך ולחברה שלך שתיים" צחקה דרלה.

ריק נאנח, הניח את כוסו, הודה לדרלה, ועלה לקומה העליונה בברווז המכוער, שם היו מספר רב של חדרים.

ריק ניגש אל דלת מסויימת ודפק מספר פעמים.

"מי זה?" שמע קול נשי שהיה מוכר לו .

"חבר" ענה ריק.

תוך רגע נפתחה הדלת, ומישהו משך את ריק פנימה, והפיל אותו על הרצפה.

"אתה לא יודע כמה זמן חיכיתי לרגע הזה, ריק" אמרה האישה.

ריק קם וחרב כוונה לגרונו.

"שלום קניידיס!" אמר ריק וחייך, "גם אני שמח לראות אותך".

"איך יכולת, ריק?" שאלה קניידיס, "איך יכולת פשוט לעזוב אותי, בלי לומר מילה, אחרי כל מה שעברנו יחד?".

"כן, זאת הייתה תקופה נפלאה" אמר ריק.

"אנחנו וזד התגברנו על כל מכשול שהיה בדרכנו, אפילו גנבנו יחד את גלימת המלך רומדו הראשון," אמרה קניידיס ודמעות זולגות מעיניה, "הייתי מאוהבת בך! וידעת את זה! אז למה נטשת אותי?".

ריק לא ידע מה לענות. גם הוא התאהב בקניידיס, אבל הוא פחד - פחד ממחויבות.

לכן החליט ריק לברוח יחד עם אחיו, ולעסוק במקום אחר, רחוק מקניידיס.

"אני זקוק לעזרתך, קניידיס" אמר ריק.

"למה שאעזור לך?" שאלה קניידיס.

"אמ... כי יש לי פרצוף יפה?" ניחש ריק.

קניידיס נתנה לריק אגרוף מצלצל ביד החופשייה שלה.

קניידיס התנשפה, שמטה את החרב שלה ואחר כך התיישבה על המיטה, היא שכחה את כל הדרכים האחרות שתיכננה להעניש את ריק.

"קניידיס, אני..." החל ריק, אחרי שבדק שכל שיניו במקום.

"תגיע כבר לעסק, ריק!" אמרה קניידיס, "אני לא אסלח לך, ולא משנה מה תעשה" הוסיפה, ודחתה את ידו כשניסה להחזיק בידה.

"טוב, בסדר..." אמר ריק באכזבה, "האם שמעת פעם על העגול?".

                                  *

זאת לא תהיה בעיה גדולה, היא עשתה זאת כבר אלפי פעמים.

מצאה חור בחומה ונכנסה פנימה, עוברת בדרך היישר אל המצודה, ללא שום חייל העומד לידה יבחין בה.

חבל, היא הייתה רעבה.

נכנסה אל המצודה, ומכיוון שהשערים לביתן הפנימי היו נעולים - טיפסה במהירות על הקיר עד שהגיעה למקום חפצה.

                                   *

משהו החליק לתוך החדר מהחלון, והמלך רומדו השני התרומם בשנייה ממיטתו, ושלף את חרבו שהייתה בחגורתו בכל עת.

החדר היה מלא בערפל, ורומדו לא ראה כמעט כלום.

"הראה את עצמך!" קרא רומדו.

לחישה נשמעה מימין למלך: "כרצונך, המלך!".

נחש ענקי בעל חמישה ראשים צץ מהערפל והביט לעבר המלך.

"הידרה" אמר המלך בתדהמה.

"בדיוק, והגיעה שעת האוכל סוף-סוף" הראשים הסתערו לעבר רומדו מכיוונים שונים.

המלך היכה בראש הקרוב ביותר אליו וכרת אותו, ואז קפץ לצד השני של המיטה - הצד הקרוב לדלת.

עכשיו היו שבעה ראשים שתקפו את רומדו, כל ראש נחשי מחייך לעברו.

הנחשים ירו חומצה, אותה חסם המלך בעזרת כיסא. הכיסא נשרף.

"אין טעם לברוח" ליחשש אחד מראשי ההידרה.

המלך פתח את הדלת ורץ אל המסדרון הגדול המבדיל בינו לבין מוצב החיילים הקרוב ביותר, עכשיו הצטער שבנה אותו.

אחד מראשי ההידרה השיג את המלך וחסם את דרכו, כל השישה האחרים מאחורה, ותקף לפני שהמלך היה מוכן.

פתאום נפל הראש על הרצפה כשחץ תקוע בגרונו.

המלך הביט סביב, וראה את אורטל אוחזת בקשת וירתה עוד חץ לעבר ההידרה, שעכשיו תקפה גם אותה.

אחד עשר ראשי נחש ענקיים הקיפו את בני המלוכה.

"אמרתי לך שהמסדרון הזה מיותר" רטנה אורטל.

"איפה הייתי מארח את כל האנשים?," שאל המלך, היכה בעוד ראש בעזרת חרבו, והתחמק מראש אחר, "אלה שבאו לכל הנשפים שלך".

"שלי?" שאלה אורטל וירתה הפעם שני חצים, "אתה הראשון שצריך לבחור מלכה!".

הראשים ירו חומצות לכל עבר, והרצפה כבר הייתה חרוכה לגמרי.

"אנחנו צריכים..." המלך היכה בעוד ראש, "להזעיק את החיילים מהמוצב, אני אעכב אותו".

"ולהשאיר לך את כל הכיף? ממש לא" אמרה אורטל.

עשרים ושלושה הראשים כבר היו מרוגזים מאוד, ההידרה לא לקחה בחשבון עזרה מהמלכה, וגם לא ידעה שהמלך נלחם טוב.

פתאום ההידרה צרחה בקול מצמרר, ואש התלקחה מסביב לראשים.

"לא יכולתי להירדם, אז יצאתי לטיול" הסביר פיפ, לבוש בכותונת לילה.
 
הראשים התלקחו לאפר, והמקום התמלא עשן.

"אם אני לא מפריע לכם, גבירתי ואדוני, אלך לחדרי. אינני יכול לנשום כאן" אמר פיפ והשתעל.

"בסדר פיפ, אתה משוחרר", אמר רומדו, "ותודה" הוסיף, אחרי שאורטל מירפקה אותו.

פיפ יצא מהמסדרון והאחים הביטו אחד על השנייה.

"זה היה כיף, אחות. נראה לי שאנחנו צריכים לצאת לעיתם קרובות לצייד מפלצות" אמר המלך.

"אתה לא מודאג?" שאלה אורטל.

"כן, איפה אמצא אדריכל שיתקן את כל הנזק כאן?" אמר רומדו וחייך.

"לגבי ההידרה" אמרה אורטל וחייכה גם.

"אה, ההיא... בואי נשאיר את זה למחר בוקר, אני... אההה!".

ראש קטן של ההידרה, שהסתתר בצללים, הכיש את הכתף השמאלית של רומדו, ולפני שאורטל הספיקה להגיב - זחל משם ונעלם.

המלך נשכב והתנשף, מתחיל להזיע כולו.

אורטל לא איבדה את העשתונות ורצה לעבר המוצב להזעיק עזרה.

פתאום נתקלה במשהו ומעדה קדימה.

אורטל הביטה מה הכשיל אותה: פיפ שכב מת, מאובן, והצביע בתדהמה לעבר משהו שכנראה כבר לא היה שם.

אורטל הגיעה במהירות אל השומרים, וביחד רצו לעבר המלך, אבל עד שהגיעו נשמתו כבר פרחה ממנו.

אורטל גחנה אל אחיה, והתחילה לבכות.

                                   *

"עבודה טובה, יקרה של!י" שיבח האיש, כששמע את הצעקות מעבר לחומה.

"תודה!" אמרה ההידרה.

"בואי, יש לנו עוד הרבה עבודה" אמר האיש והחל לארוז את דבריו.

הדמות המסתורית הביטה באיש ובהידרה. בהחלט עבודה טובה נעשתה.

עכשיו יתחיל בפלורה עידן חדש, טוב הרבה יותר.

"יחי המלך החדש!" ציחקקה הדמות ונעלמה.

                                  המשך יבוא...

 


סיפור בהמשכים פנטזיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד ניסן ה´תשע"א  
אינם כוס התה שלי.
ולכן מתנצלת שאיני מתיחסת לתוכן, רק דבר אחד בקשר לצורה: עימוד השורות מאד מפריע לקריאה. אין צורך להפריד את השורות כך, בעיני. חבל.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד