בנושא
בכרם
חדשות
 
הוא כותב מהבית / תם ונשלם
בביכורים מאז י"ד ניסן ה´תשע"א

הוא כותב מהבית:

ולעצם העניין, לפוסט-מודרניזם יש את אמירת האמירות, אותה אמירה שהיא מעבר לאמירת אין מילים, היינו האמירה שלא תתכן אמירה ולא יתכנו מילים שיתוו הגיון מעבר להגיון העינים אשר עוקבות ברגע זה ממש אחר תצרף התנועות הדמומות - שאינן קימות אלא בזרמים של המוח, שאינו קיים אלא בתוך עצמו, היינו

חור שחור.

אין מוח, זרם, דממה, תנועה, מילים, אמירה.

הוא כותב מהבית, הוא לוגם מהקפה.

עכברים רצים במסע מפרך אין סוף לו.

הוא כותב מהבית, הוא משפשף עינים דמועות וחושב על געגועיו לחורש ירוק או שמש צהובה

וזהו: הוא כותב מהבית ולוחץ. שלח.

ולעצם העצם, כל תנועה בעלת מגמה היא וכשחוד העוגן נשלח אל עצמו כל שנותר הוא תנועה אינסופית דמומה - כפי שהוסבר להלן - ועתה לא נותרה אלא מסקנה, היינו שאי אפשר לשלול את המסקנה הספציפית הזו, כל שנותר אחר כילוי היתרה הוא אינסטינקט, ואינסטינקט הוא האצבעות הפצועות של החונקים עצמם למוות, היינו

אי אפשר להתאבד.

הוא כותב מהבית ומוצץ את הטיפות האחרונות.

הוא שומע מכונית ריקנית צורחת צלילים נמוכים בפעימות. בחוץ.

המכונית ריקה מאנשים.

הם אינם מעניינים אותו.

הוא כותב מהבית, הוא מתיז על עצמו דורדוראנט ובתחושת חיים הוא חושב על

געגועים


מהרהר ורושם על דף: מסקנות.

אין פוסט-מודרניזם. אין אפשרות להאבד נפש.

חורש ירוק. שמש צהובה.

הוא מרחרח ולוחץ

שלח.



מראות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לתם ונשלם
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח ניסן ה´תשע"א  
אני מעדיף בשלב זה לא להגיב לשיר עצמו, אלא להזמין אותך לשיר שאני חושב שמשיק לשיר שלך, וכדאי, כדאי מאוד, להכיר: http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=47461
אודות האמון, מאת "אז מה". בכרם כולו יש עיסוק בנושאים קשורים. ובעצם גם אצל קובי שפירא.
י"ח ניסן ה´תשע"א  
לצערי, שוב סדור השורות לא הצליח לי. אערוך את זה בהזדמנות, ובכל אופן, לאלו שמעוניינים:


הוא כותב מהבית:
ולעצם העניין, הפוסט-מודרניזם זועק את אמירת האמירות, אותה אמירה שהיא מעבר לאמירת-אין-מילים, היינו האמירה שלא תתכן אמירה ולא יתכנו מילים שיתוו הגיון מעבר להגיון העיניים אשר עוקבות ברגע זה ממש אחר תצרף התנועות הדמומות אשר אינן קיימות אלא בזרמי מוח, הוא סובייקט, אשר אינו קיים אלא בתוך עצמו, היינו
חור שחור.
אין מוח. תנועה. אמירה.
הוא כותב מהבית, הוא לוגם מהקפה.
עכברים רצים במסע אין סוף לו.
הוא משפשף עינים דמועות, הוא מהרהר אודות געגועיו לחורש ירוק או שמש צהובה.
וזהו: הוא כותב מהבית ולוחץ. שלח.
ולעצם העצם, כל תנועה בעלת מגמה היא וכשכוונת הצייד מכוונת אל עצמה לא נותר אלא תנועה אינסופית דמומה – להלן חור שחור – לא נותרה אלא מסקנה, היינו שאי אפשר לשלול את המסקנה הספציפית הזו, כל שנותר אחר הכנות הוא אינסטינקט, ואינסטינקט הוא האצבעות הפצועות של החונקים עצמם, היינו
להתאבד.
ומוצץ את הטיפות האחרונות.
הוא שומע מכונית צורחת צלילים נמוכים בפעימות. בחוץ.
המכונית ריקה מאנשים. הם אינם מעניינים אותו.
הוא כותב מהבית, הוא מתיז על עצמו דורדוראנט וחושב על
געגועים

מהרהר ורושם על דף: מסקנות.
אין פוסט-מודרניזם. אין להאבד נפש.
חורש ירוק. שמש צהובה.
הוא מרחרח ולוחץ
שלח.

מבנה השיר הזה מורכב והיתה לי התחושה שהוא יתפספס בדרך לפרסום. באפון עקרוני, יש שתי פסקות שלמות באמצע (אלו שמתחילות במילים "ולעצם העניין" ו"ולעצם העצם").
גדי, אעיין. תודה!
שבת שלום, דניאל.
י"ח ניסן ה´תשע"א  
זה נוגע במקום מאוד מאוד מיוחד.
שיר שצריך לחשוב עליו
וכמובן מאליו, כתוב חד ויפה.
שכח מהאמירה הזו, זה לא בריא לחשוב עליה יותר מדי... שבת שלום
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד