בנושא
בכרם
חדשות
 
אסור להחמיץ / אמיר מויאל
בביכורים מאז כ"ט אדר ב´ ה´תשע"א

לוּ יקום בר הדעת, שיגלה לעולם את האמת על החורים השחורים, את התרופה למחלות חשוכות מזור ויפתור את החידה האלמותית מה בא קודם הביצה או שמעון פרס - הוא בוודאי יהיה הקרוב ביותר לפיצוח אחת מהסוגיות הנפיצות והמעניינות ביותר בעולם הילדים - מיהו הסופר, או אם תרצו - העומד, בסבב המחבואים הבא, אחרי שכולם נמצאו או הקישו על "עמוד הספירה". האם הראשון או האחרון?

ראשונים (חכמי המחבואים לפני הספירה) סוברים כי האחרון הוא העומד, מתוך ראייה, שאחרת יצאו כולם ממקום מחבואם בתופים ובמחולות בטרם עת כדי להיספר ראשונים. אחרונים סוברים, כי הראשון הוא העומד, יען כי הוא המתחבא המתרשל ביותר ואילו האחרון היטיב להסתתר יותר מכולם. קושיות משני צידי עמוד הספירה נסבו על אוחזי המחלוקת*, עד שבא הילד הקטן סטיבי (לימים, סטיבן הוקינג) והפך את היוצרות כאשר קבע: "אחרון להצלה" או במילים אחרות, "מצאנו דרך נוספת לדאוג לכך שג'ו יהיה שוב העומד".


ומדוע אני מקדים כל זאת? זכרו את השאלה הזאת. ~כאן גר בכיף משפט שמטרתו ליצור רווח בין השאלה לתשובה ולקדם את המתח~. זוכרים ששאלתי מדוע הקדמתי את עניין המחבואים? ובכן, בשנים האחרונות אנו מרגישים צד במשחק זה. אולם זו הרגשה חד צדדית. מכיוון שאנחנו תמיד העומדים, או אם תרצו המחפשים.


גזרה תורתנו ובכל שנה, שמונה ימים לפני חגיגות המימונה, מוודאים כי לא יישארו בבית מצרכים להכנת מופלטה. כהכנה לאותו מאורע אנחנו תרים אחר המחמצת ושאר מיני דגן בכל פינות הבית. (חמץ, אגב, על פי הגדרתו המדעית, הוא החלק באוכל שהופך אותו לטעים). שיאה של עונת צֵיד המחמצות, הוא כמובן הערב הידוע בכינויו "אור לארבעה עשר". כל ילד הרי יודע להשלים בעל פה את דברי המשנה: "אור לארבעה עשר אבא מוצא פירורי לחם עטופים בנייר כסף ולמחרת בבוקר כולנו מסריחים מחומר בעירה".


אף אני ואשתי, החשודים על השתייכות למגזר, נמנים על אלו המחפשים את החמץ במרץ, משל היה חן (הרי בואו נודה בכך, בסופו של דבר כולם רוצים למצוא חן). ארבעה עשר יום לפני אור לארבעה עשר, אשתי ממרפקת אותי שעה שאנחנו יושבים לאכול טוסט עשיר בחמץ ופירורי עבירה ואומרת ש"אוטוטו פסח" ו"חייבים להתחיל לסדר את הבית". שלושה ימים לפני אור לארבעה עשר זה מחלחל לתודעה שלי ויחד אנחנו מדברים על כך שחייבים לסדר את הבית כי אוטוטו פסח. "אור לשלושה עשר מתחילים לבדוק את החמץ בבית משפחת מויאל" - בקדחתנות. הדבר הראשון הוא כמובן, לסדר את המגירות בחדר השינה. העובדה שיש בהן מכתבים ישנים (בכל זאת, חדר שינה), מכונת גילוח ואת הקופסא הריקה של הנייד עם תעודת האחריות - לא משנה כהוא זה, שיש להתחיל את הניקיון דווקא שם ועל הדרך להתרפק על זכרונות עבר, לקרוא שוב את המכתבים, לעבור על תמונות ישנות והופ - כבר עבר חצות היום וחצי מגירה נקייה מנוסטלגיה.


לא הייתי מלאֶה אתכם ביגיע חיפוש החמץ אילולי החידה והאתגר שמזמנים לנו ימי המצה הביצה ותפוח האדמה בכל שנה. שעשועון זה, בהנחיית לוציפר ולהקת "שמחים לאידך", ידוע גם בכינויו "איפה נגלֶה השנה חמץ גמור?". בשנתיים הראשונות לנישואינו עוד היה לנו תירוץ טוב. בִּיתנו הבכורה, הידועה גם בשמה האגבי - נֹפֶת, נולדה באור לשלושה עשר, וגזרה על עצמה בכך, יומולדת מחוץ לבית הכשר לפסח. כפועל יוצא, את הפסח הראשון חגגנו בבית החולים, כשבבֵיתנו נחו להן באחת הארונות, שקיות עמוסות פסטה גאוותנית, שהיתה מיועדת לשריפה\השלכה לפח. לא לצורך מנהג ביעור החמץ אלא כי פשוט לא הספקתי להכין אותה. מכיוון שאני לא יודע להכין פסטה, אחרי שהיא נשרפת, אנחנו זורקים אותה לפח.

גופא - בפסח הראשון לעצמאותנו הפסחית (למיעוטי זוגות צעירים, הידועים גם בשם: "בוא נלך להורים כל השבוע ולא נכשיר את הקראוון לפסח") היו פסטות בארון. בשנה שלאחר מכן, נולד בננו הצעיר, הידוע בשמו הארצי "ינעם". את חטיפי הוופל המְשׁוּקְלַדִים שהיו בשקיות ניילון בארון הבגדים, מתחת לאחד המעילים אי אפשר לתרץ בהולדתו, יען כי הוא נולד באדר.

אך באותה שנה התחלנו לחשוד שאנחנו בעיצומה של העונה השנייה ברצף של השעשועון השטני המצליח המוזכר לעיל. בדמיוני, ראיתי את את יצר הרע הננסי נכנס לארון המטבח ומוציא משם חמץ גמור. לאחר מכן, בעידוד חבריו האדומים והמקורננים, הוא פותח את דלת ארון השירות במקלחת, ומכניס לחמניה מלאת שְׂאור, לחוּבָּה של מגבת שלא השתמשנו בה שנים וגילה המדעי מראה כי סטאגוזארוס צעיר ניגב בה את הפנים. לאחר המבצע המוצלח הוא חוזר לחמי געש, ויושב יחד עם משפחתו למופע הראשי של חול המועד (כמובן שבמקרה הזה, אני הוא המועד) שבמרכזו אני מגלה שוב כי גם בפסח הזה היה לנו חמץ בבית.


אי אפשר לומר שלא למדנו. אם בעבר היינו מחפשים רק במקומות הצפויים והגלויים הרי שבשנה השלישית, התחלנו לחפש את החֵמֶץ החשוד דווקא במקומות שעין לא שזפתם, מה שגרם לכך שגילינו אחרי החג שהפיתות שרצינו לשרוף נשארו במקפיא. אני מוכן להישבע שהקו העקום בתחתיתן ששיווה להן מראה של סמיילי, צויר על ידי אותו ננס שטני.


בשנתיים האחרונות משחק איתנו מר קמח תפוח (בפ"א רפויה) במשחק חדש ומתחכם. יומיים לפני "אור ל..." אנחנו מכניסים יד לתוך שרוול של חולצה מכיתה י"א ומוצאים שם שקית בורקס חם. "אה-הא!" אנחנו צועקים השמיימה בחדוות נצחון, "השנה לא הלך לך!" ובזה תמים חיפושנו. ובזה תמים אני, כי חשבתי שזה החמץ היחיד שהוטמן באותה שנה. בתוך תרמיל של פגז שמשמש אותנו בימות השנה לעציץ נוי, מצאנו חבילת עוגיות שוקולד צ'יפס שמשמשת אותנו בימות השנה למעט טעם (פלינדרום) בפה. הרגשתי החמצה.


ובזה אנו שבים אל הפתיח בו מתואר משחק המחבואים החד צדדי. והשנה, החלטתי לשדרג את החיפושים. אנחנו מחפשים את החמץ בסדקים ובחרכים, במעילים ובמזרונים, בפסנתר ותחת הרצפות. השנה אף הגדלתי לעשות ופתחתי את הכיסוי של מפזר החום (ביסקוויט!) הברגתי החוצה את הפלוריסנט במטבח (טובלרון!) וקפצתי ראש עם סנפירים ושנורקל לתוך דוד השמש (שדה חיטה!).


אולי השנה, בערב המימונה, אחרי פסח כשר ושמח, אני אשכב פרקדן על המיטה ואחלום על שיבולת שועל קופצת מעל גדר עשויה פרוסות לחם, עיניי יפלבלו בחוריהן ועובר ושב שישאל "מה איתו?", יֵיעַנֶה: "אל תשאל- עבר עליו הפסח".



----------------------------

*הרוצים להעמיק בסוגיא יכולים להרחיב דעתם כאן - מחד, המצדדים בדעת "אחרון הוא העומד" סוברים כי ודאי שלא יצאו כולם בטרם עת, אחרת לא היה כיף לשחק, כמו גם, שאפילו תצא ראשון ואחרים יספרו את העומד, אתה עדיין תהיה האחרון שנספר. הם תוקפים את שיטת הראשון הוא העומד בכך שאחרי שהראשון נספר, תם המשחק והמתח. ומאידך המצדדים בדעת "הראשון הוא העומד" אומרים כי אם האחרון התחבא כל כך טוב, מדוע הוא נספר בסופו של דבר? משמע שאין הבדל בין הנתפס ראשון לאחרון. כמו כן, תומכי גרסא זו גם תומכים בשיטת אחרון להצלה. כותב המאמר, אגב, מצדד בדעת "אחרון הוא העומד" וק"ל.



הומור חמץ ניקיון פסח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאמיר מויאל
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ו´ ניסן ה´תשע"א  
פשוט כך
ובאמצע כל הניקיונות
ו´ ניסן ה´תשע"א  
חשבתי על זה שמי שעשה עליך מנוי-כתוב לו משהו בסיגנון של "לאמיר מויאל יש יצירה חדשה, אל תחמיץ!"
חחחח, סתם תהייה...
ערב טוב, תהלה.
ח´ ניסן ה´תשע"א  
שורת הסיכום-בים אם אני חמץ ובין אם אני מצה-גם עליי יעבור הפסח, ונישאר רק להתפלל שהפעם הוא יעבור בנחת.

חיכתני, כהרגלך.
עֹז
ט´ ניסן ה´תשע"א  
אהבתי,
פסח כשר ושמח!

ואני אומר- תופסת.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד