בנושא
בכרם
חדשות
 
שבתי אל ביתי / איתי אליצור
בביכורים מאז כ"ט אדר ב´ ה´תשע"א

 

והתניא: בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח. - אמר עולא: ותסברא, ישו הנוצרי בר הפוכי זכות הוא? מסית הוא, ורחמנא אמר לא תחמל ולא תכסה עליו! אלא שאני ישו דקרוב למלכות הוה.

(גמ' מצונזרת מסנהדרין מג.)

בְּעֶרֶב הַפֶּסַח אוֹתוֹ נְבָעֵר

וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו לְבָאֵר

וְאֵין עוֹד לְהִתְבַּיֵּשׁ וּלְצַנְזֵר

וּלְהִתְנַצֵּל וּלְהִתְרַפֵּס וּלְהִנָּזֵר

אוֹ לְהַרְגִּישׁ מְאֻיָּם וְנָחוּת

מֵהַמְקֹרָב לַמַּלְכוּת

כִּי לְחֵרוּת הוֹצִיאָנוּ וְקֵרְבָנוּ לְמַלְכוּתוֹ

וְנַכְרִית אֶת הַמּוֹרְדִים בִּבְרִיתוֹ


שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי

אַדְמָתִי נַחֲלָתִי

גְּבוּלִי וּמוֹלַדְתִּי

אֱמוּנָתִי וְגַאֲוָתִי

וְהַצְהֵר אַצְהִיר

בְּקוֹל רָם וּבָהִיר

הָרֹג הָרַגְתִּי אֶת מַרְשִׁיעֲכֶם

צָלַבְתִּי אֶת יֵשׁוּ, אֶצְלֹב גַּם אֶתְכֶם


אַשֲׁבֵּר אֶת בָּמֹתֵיכֶם

אַגֲדֵּעַ אֶת אֲשֵׁרֵיכֶם

וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם

עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם

בְּמַקְנִיאֵי אֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה

אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּעֶבְרָה

בְּקוֹל רָם בְּהַצְהָרָה

בְּגָאוֹן וּבְזִמְרָה


שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי

אַדְמָתִי נַחֲלָתִי

גְּבוּלִי וּמוֹלַדְתִּי

אֱמוּנָתִי וְגַאֲוָתִי

וְהַצְהֵר אַצְהִיר

בְּקוֹל רָם וּבָהִיר

הָרֹג הָרַגְתִּי אֶת מַרְשִׁיעֲכֶם

צָלַבְתִּי אֶת יֵשׁוּ, אֶצְלֹב גַּם אֶתְכֶם


כִּי עַם יִשְׂרָאֵל חָי

וְכֻלּוֹ בְּנֵי אֵל חָי

וְעוֹד אָבִינוּ חָי

וְטוֹב יְדַבֵּר בְּרֵעַי וְאֶחָי

נִחְיֶה בְּאֶרֶץ אֲהוּבָה

בְּקוֹל גָּדוֹל וְגַאֲוָה

וְנָסִיר כָּל תּוֹעֵבָה

מִזּוֹ הָאָרֶץ הַטּוֹבָה


שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי

אַדְמָתִי נַחֲלָתִי

גְּבוּלִי וּמוֹלַדְתִּי

אֱמוּנָתִי וְגַאֲוָתִי

וְהַצְהֵר אַצְהִיר

בְּקוֹל רָם וּבָהִיר

הָרֹג הָרַגְתִּי אֶת מַרְשִׁיעֲכֶם

צָלַבְתִּי אֶת יֵשׁוּ, אֶצְלֹב גַּם אֶתְכֶם



גאווה לאומית גאולה לאומיות עבודה זרה ערב פסח

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ ניסן ה´תשע"א  
(ואני עדיין ממשיכה לקווות שאתה גם יוצר כל הזמן ולא רק שולף מהבוידעם. כי מה נעשה כשייגמר?)
ג´ ניסן ה´תשע"א  
ד´ ניסן ה´תשע"א  
זה מה שיש לנו לצעוק בקול?
הרשה לי לא להזדהות. זה לא שאני אוהב עבודה זרה או את עובדיה, אני יודע שיש מצבים בהלכה שיש להרוג אותם. ועם זאת, אני לא מוצא את עצמי מכריז בקול רם "אני רוצה להרוג אתכם!", אני גם לא זוכר ששמעתי את רבותי, או כל רב שהוא יוצא באמירות כאלה.
(ואם בהלכה עסקינן, למדתי שלא כל הנוצרים נחשבים *הלכתית* עובדי עבודה זרה. נדמה לי שהם אפילו לא הרוב).

גדי
ד´ ניסן ה´תשע"א  
הריגת עובדי ע"ז היא מצוה מהתורה. נכון שיש מצוות שאנחנו מעדיפים שלא נגיע למצב שבו נצטרך לקיים אותן. אבל אחרי שהגענו למצב הזה - עלינו לקיימן בלב שלם.
נכון, לא בקול רעש גדול ולא בצעקה. הצעקה כאן היא אמצעי ספרותי. הוא לא נועד לומר שבצעקה ובפרסום נהרוג חוטאים בשמחה. הוא פשוט בא כנגד היהודון המתרפס והמתנצל, שמכריז השכם והערב שהוא לא באמת רוצה להשמיד את העבודה הזרה ועובדיה. (ואני מקבל את התקון: להשמיד ע"ז ולהחזיר בתשובה את עובדיה), היהודון המתחנחן שמכריז יום יום שהוא לא באמת כועס על עובדי ע"ז, הוא לא באמת חושב שאסור לגויים לעבוד ע"ז, הוא לא באמת רוצה להרוס ע"ז, הוא לא באמת רוצה לבנות את ביהמ"ק בהר הבית, הוא פלורליסט ונחמד. זהו היהודי שכבר אלפים שנה צועק בקול שהיהודים לא הרגו את ישו, ושהם דוקא נחמדים למרות שהם יהודים. אז די!!! אני גאה להיות בן לעם שהרג את ישו. ישו היה רשע ולכן מי שהרג אותו עשה מעשה נכון וטוב. וכל מה שכתוב בתורה, כולל בנין המקדש ואבוד ע"ז מארצנו, נכתב כדי שנעעשה אותו ואנחנו באמת רוצים לעשות אותו.
ד´ ניסן ה´תשע"א  
ומה עם קצת התלהבות מסקילת מחללי שבת, זה לא חלק מגבורה יהודית?
ד´ ניסן ה´תשע"א  
פרק ד' פסקה מ'- מ"א

(ולעיתים אני תוהה מה הגבול בין תגובת ריאקציה לגיטימית, אמירת דבר שאינו נשמע, ואמירת אמת בצורה בוטה שהופכת אותה כבר ללא אמת)
ד´ ניסן ה´תשע"א  
לא הבנתי מה המלה גבורה שייכת לכאן, ולמה בדיוק היא קשורה, אבל לגופו של ענין, אנו שואפים, מתפללים, ועושים כל מה שניתן כדי להגיע ל"ואשיבה שופטיך כבראשונה". המשמעות של זה היא שלפחות תיאורטית מי שמחלל שבת דינו מיתה. כמובן, השאיפה היא שזה ישאר תיארטית, שאף אחד לא יחלל שבת ואף אחד לא יסקל. אבל אם בכ"ז יהיה צרך לסקול מישהו, נעשה זאת. נעשה זאת בעצב ולא בשמחה, אבל בלב שלם ובלי פקפוקים. נדע שזה מה שצוה ה' ולכן זה מה שאנחנו צריכים לעשות. והחשוב מכל: לא ננסה להתנצל או להתחבא או לטאטא מתחת לשטיח ולומר שאנחנו לא באמת מתכוונים או שבעצם לא. נאמר שלצערנו נוצר מצב שבו אנחנו צרכים לקיים את המצוה הזאת, ולכן אנו מקיימים אותה. מה שצוה ה' בתורתו הוא האמת, ולא אכפת לנו אם הנורמות בעולם שוללות את זה. התורה היא האמת מפני שהיא צווי ה', ואם הנורמות בעולם סותרות אותה - הנורמות הן המקולקלות. נעמוד ונאמר את האמת בלי התלבטויות ובלי התנצלויות.
ד´ ניסן ה´תשע"א  
ד´ ניסן ה´תשע"א  
מקרה דומה: http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=54546
והיה גם דיון בפתוס.
ה´ ניסן ה´תשע"א  
אומנם השיר היה קצת מוקצן, אך סופסוף שמעתי יהודי גאה... איייי... כמה אנחנו צריכים את זה בשעות האלה...
ה´ ניסן ה´תשע"א  
לעניות דעתי האמירה החשובה בשיר היא היציאה נגד הַ, אם יורשה לי לצטט, "יהודון המתחנחן", נגד הביטוי "פוליטיקלי קורקט".
קטונתי, אבל אני מעזה להציע להוריד את ה"אצלוב גם אתכם"- לא מפאת ההלכות שאני לא ממש מבינה בהן, אלא מפני שהוא מסיט מהאמירה העיקרית (ואני מקווה שהבנתי נכון לאן כיוונת).
ו´ ניסן ה´תשע"א  
אני אהבתי את השיר - גם החריזה ושות', וגם התוכן, והגאווה היהודית, אבל בכל זאת משהו צרם לי, ואני לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה.
(אולי זה שהוא מציג את השמדת הע"ז כחלק נורא כיף ומשמעותי, ולא כעבודה שחורה, שמה לעשות - צריך לעשות)

תומתי לדיון המעניין שהתפתח פה:
לכל המצקצקים (במילעיל) - את חנוכה אנחנו חוגגים על כך שטיהרנו את המקדש, שברנו את כל הע"ז, ועשינו מה שהיה צריך לעשות לעובדיה.

בשורות טובות.
ו´ ניסן ה´תשע"א  
שכויעח לארגמון שבהערתו הפך את הדיון לעמוק ומדוייק יותר. לשירות מי שאין לו עין אי"ה בהישג יד או שסתם לא היה טורח לפתוח, הפיסקאות בשלמותן:

מ.
א"ל ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים. הברכות של כלל התפילה שהן מלאות בחסד ואהבה, כל אדם חכם הראוי למעלה רוממה כזאת ראוי הוא לערוך תפילות קבועות לגוי קדוש ועם חכם ונבון. אמנם התפילה שבתוכה אצור שנאה ומשטמה, צריכה לבא דוקא מלב שכולו טהור וקודש לד', שטבע השנאה אין בלבבו כלל, ורק מפני התכלית הכללי שחסר לצאת ע"י תקלת הרשעים המכשילים יעתר אל ד' להרוג אותם, אבל אם ישאר בלבבו איזה רגש כ"ד של שנאה טבעית, מפני ההתנגדות הטבעית שאף שהיא קודש לד' בהתחלתה, מ"מ תגבר בלב להיות ג"כ לשנאה טבעית חוץ משורת השכל. והנה עמד שמואל הקטן ותקנה, ורק הוא באמת ראוי לה, כי הוא האיש אשר דרש תמיד בנפול אויבך אל תשמח וגו', והסיר כל רגש שנאה מלבבו גם לשונאי נפשו, והוא כשיתעורר לתקן ברכה למינים, לא תמצא בה כ"א רגשי לב טהור לתכלית הטוב האמיתי הכללי.
מא.
לשנה האחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות. אנו אומרים תפילותינו ע"פ דעת המיסדים האלקיים. ע"כ גם שרגשותיהם גבהו מאד מדרכינו אין בכך כלום, כי על דעתם הרוממה האלקית אנו סומכים. אמנם הוא ע"ה, שהיה המיסד והמתקן, לא רצה בשום אופן שתצא תפילתו ממנו כענין מלאכה ואומנות של פיוט ושיר, כ"א שתהי' נובעת ממעמקי נפשו הקדושה לכל פרטי'. ובאשר לתקן ברכה למינים צריך מעמד נפש גבוהה ונשאה מאד, כי האדם באשר הוא אדם אי אפשר כלל שלא ימצא בו בטבעו איזה שינאה טבעית לאויבי נפשו ורודפי עמו, והתפילה צריכה שתבא דוקא מטהרת לב קדוש הדבק באלהים חיים ומכיר שכל בריותיו חביבים לפניו כי מעשי ידיו כולם. אלא שעכ"ז יגביר שכלו על הרגשתו, וידמה בזה לאדון כל המעשים שמנהיג עולמו גם במשפט עם הרחמים. ורק בהיות האלקי הלזה מוכשר לזה היתה עליו יד ד' לקדשו בקדושה עליונה למען תקן התפילה. אבל לשנה האחרת השקיף שתים ושלש שעות עד שמצא בנפשו הכשר הקדושה הראויה, שברכה זו נאמרה לפי מלותי' ברוח שנאה, ושיהי' עכ"ז מלא רוח אהבה וחסד, ורק קנאת ד' צבאות, בחשקו אל תכלית השלימות בהגלות כבוד ד' בסור כל מונע וכל סיג, תעשה זאת, וציורים הטהורים משתכחים בנקל וצריכים לסייעתא דשמיא.
ו´ ניסן ה´תשע"א  
ו´ ניסן ה´תשע"א  
טוב. בעיקרון ביכורים זה לא המקום לדיונים אידיאולוגיים בענייני אמונה. אבל, ליבי לא נותן לי להתאפק.

מה נסגר?!?!?!
מהי הנאמנות לדבר ה'?
הניסיון להעתיק כל ציווי 'כפשוטו' ולקיימו אחת לאחת?!
חכמינו בכל הדורות לימדו לא ככה.
בן סורר ומורה, למדונו חז"ל, לא היה ולא נברא. למשל.
סנהדרין שהרגה אחת לשבעים שנה - נקראת חבלנית!
משגעים את העדים בדיני נפשות כדי שלא יגידו את 'האמת', רק כדי לא להרוג אדם מישראל.
'הלכה ואין מורין כן'.
'הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין'.
אוקימתות תלמודיות דחוקות לאין מספר.
פרוזבול.
חרם דרבינו גרשום.
היתר מכירה.
מכירת חמץ.
תקנת עירוב.
האם רוצים אנחנו לקיים דין אשת יפת תואר?
או: אונס, מפתה, ומוציא שם רע?
האם נקנה לנו עבדים עבריים, כנעניים?
האם נמכור את בנותנו לשפחות? ונייעד אותן לנשים בטרם יתבגרו?
האם אתה רוצה לנסות את אחת התרופות המופיעות בגמרא למחלות שונות ומשונות בפרק 'מי שאחזו קורדייקוס' במסכת גיטין?!

עשה לי טובה, נשמה!
קריאה קנאית ופשטנית איננה הליכה אחר אמת. שלילה של המוסר ההווי תמיד קלה. פונדמנטליזם זו האופציה הפשוטה, באשר היא בעיקר שוללת.
הקב"ה מוליך אותנו דרך המציאות שהולכת ונהיית טובה ומאירת פנים יותר ויותר.
היכן אנשים שמחים וחופשיים יותר (ולא, לא בלי דיוקים מפולפלים של 'עבד ה' הוא לבדו חופשי') - באיראן, או בארצות הברית? או בכלל בישראל היהודית והדמוקרטית! זהות, ערכי מסורת, ועולם הלכתי זה דבר אחד; נפלא, אמיתי ונדרש -
קנאות וצעקות...זו קראות.

אתה קורא להשליך מעלינו את ה'פחדנות הגלותית' של אלפיים שנה. צר לי. היהדות לעולם לא ניסתה להמציא את עצמה, למחוק דורות קודמים, כמו שאתה מנסה עכשיו. היא תמיד היתה קשובה וענתה בשקט ובנועם לצרכי השעה. להסתכל אחורה ולומר - זה לא רלוונטי, זה קל. להסתכל אחורה ולומר - זה היה טוב, אני יכול ללמוד מזה הרבה. מה הלאה? זו החכמה. וזו יהדות, בעיניי.

יאללה, לך תהרוג נוצרים. אני בטוח שתרגיש מוסרי וצדיק. קדימה. לך תקדש את ה'. יש אלפי נוצרים בארץ. רק תסתכל סביבך...

[סליחה על הציניות והרשעיות. הוצאת ממני הרבה איכסה...]

חג כשר ושמח
ו´ ניסן ה´תשע"א  
משתחרר יקר. אתה אוהב להשתחרר.
על השאלות של אוקימתות בגמ' וכד' יש הרבה מה לכתוב, ואולי אתה צודק שלא זה המקום.
בקשר לדוגמאות שאתה מביא. חשוב מאד לחלק אותן לשני סוגים: דברים שהתורה מצוה לעשות, ודברים שהתורה מאפשרת לעשות או לא לעשות, כרצוננו.
דיינים כמו עבד ברי, עבד כנעני, יפת תאר וכו', הם לא מצוות שהתורה מצוה לעשות. התורה כותבת מה הדין אם יש לך עבד. היא בודאי לא מצוה לקנות עבד. ולכן אנחנו חופשיים להחליט אם זה טוב או לא. ואנחנו יכולים לקייים על כך דיונים מכאן ועד להודעה חדשה. (והאמת - הכל תיאורטי, אנחנו לא ממש מכירים את המציאות הזאת).
אבל מצוות שהתורה מצוה לקיים, כאן אין מה לעשות. ה' צוה ואנחנו שואפים לקיים את צוויו. השאלה איפה אנשים יותר מאושרים לא רלוונטית. (מעבר לסבה הפשוטה שאני ממש לא מתחיל לקבל את ההשואה והדמוי בין איראן לבין מדינת התורה. לא קרב זה אל זה). הסבה העעקרית שזה לא רלוונטי היא שהשאלה האם האנשים מאושרים או לא היא אל רלוונטית, או לפחות משנית בחשיבותה. השאלה החשובה היא האם אנחנו עושים מה שה' צוה אותנו. צריך לזכור שהוא יצר אותנו ולכן אנחנו רכושו, ולכן אנחנו צריכים לעשות מה שהוא מצוה. נקודה. משום מקום הוא לא כתב שאנחנו צריכים להיות מאושרים. (אבל מנסיון - אם עושים ברצינות מה שהוא אומר - בסוף האנשים גם יהיו מאושרים. לא שזה משנה משהו, אבל זה יהיה).
אתה מושפע מאד מהתרבות המערבית שגדלת בה, עד כדי כך שאתה כ"כ משוכנע שהיא האמת ואין בלתה, ואתה בכלל לא מסוגל לבקר אותה באמת.
השאלה האם אתה נותן חופש דת ואמונה היא מקרה מבחן חשוב לאמונה. התרגלנו לדבר בשם חופש הדת והאמונה. התורה לא מאמינה בערך הזה, היא מצוה לבער את העבודה הזרה. ולא קשה להבין למה. חופש הדת והאמונה פירושו שלא באמת מאמינים. מי שבאמת מאמין שיש אמת מוחלטת אחת ויחידה שה' ברא את העולם, לא יכול לתת חופש לעבוד אל אחר. אם האמונה היא דבר מהותי, א"א ששני אנשים יאפשרו זה לזה לעבוד איש את אלהיו, כמו שא"א להושיב בממשלה אחת את יוסי שריד והרב כהנא, ולתת לכל אחד מהם חופש לפתור את הבעיה המדינית ע"פ אמונתו. רק השקפה המניחה מראש שאלהים הוא לא דבר אמתי אלא רק צורך פנימי של האדם העובד אותו, יכולה לאפשר חופש פולחן. מה רע בזה? ממילא אלהים הוא לא דבר אמתי אלא רק דבר המאפשר לאנשים להתנדנד, להתרגש ולהיות בהיי. למה לא? שיהיה להם לבריאות. לכך מתנגדת התורה.
וזאת השאלה - האם אנחנו מחפשים איך לעשות מה שה' צוה מתוך הבנה שבשביל זה נוצרנו, או שאנחנו מחפשים לחיות את חיינו שלנו ולפתור את בעיית נוכחותו המעיקה של הקב"ה, ע"י מציאת פתרונות הלכתיים שיאפשרו לנו לעשות מה בראש ולצאת בסדר עם ההלכה. איכשהוא יש לי הרגשה שלך ולי יש שתי תשובות שונות לשאלה הזאת.
אז נכון, יש מקרים שבהם א"א לקיים צווויים כפשוטם, פשוט מפני שזה לא מעשי. אז במקרים כאלה, מוטב יהיו שוגגים, במקרים כאלה, אונס רחמנא פטריה. אבל זה בתנאי שאתה לא מרגיש בנוח עם האונס הזה ואומר "אשרי אנוס אני" אלא משתדל לפתור את בעית האונס ולקיים את ההלכה.
כאמור לעיל. האידאל ההלכתי הוא לא להרוג חוטאים, האידאל הוא שלא יהיו חוטאים ולכן לא יהיה את מי להרוג. אבל אם יש מי שמחרף ומגדף את ה', יש מצוה לצאת נגדו למלחמה.
ועוד דבר שכבר כתבתי לעיל בתגובות לקודמיך. זה בכלל לא הנושא של השיר שלי. השיר שלי לא בא לעודד הריגת נוצרים בשמחה. השיר שלי יוצא נגד היהודון המתנצל שמזמר באזני הגויים את הזמירות שהוא חושב שהם רוצים לשמוע, מתוך רצון להתחנחן. היהודי שעולם הערכים שלו נקבע לא מתוך התורה אלא מתוך מה שהעולם החיוצון אוהב לשמוע. ומשכנע את הגויים אבל בעקר את עצמו, שהוא בכלל לא הרג את ישו והוא בכלל לא רוצה להמליך את ה' על העולם כולו, והוא סתם אומר את זה ולא מתכוון. יהודי שיותר אכפת לו מה אומר עליו הגוי ה"נאור" מאשר מה אומר עליו ה'. נגד היהודון הזה נכתב השיר.
י"ב ניסן ה´תשע"א  
"צָלַבְתִּי אֶת יֵשׁוּ, אֶצְלֹב גַּם אֶתְכֶם"

איתי אליצור שלום.
זה באמת לא המצע הנכון לדיון מעמיק, אבל לנוכח הגסות וצמאון הדם המאוד לא יהודיים שאתה מנסה להציג כמשהו שיש להתגאות בו וכעשיית צו ה'- פשוט לא יכול להיות שלא אמחה.

אז אני מוחה.

אם זה מה שלימדו אותך כשביקשת ללמוד תורה- תחזור לרבנים ותבקש להחליף בדבר האמיתי. רימו אותך וזה מצער לראות.

בברכת "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ועוד שאר תילי תילים של מצוות והלכות המצוות אותנו להיפך הגמור ממה שאתה מצייר אך זה לא יעניין אותך, דויד.
י"ג ניסן ה´תשע"א  
אני מבין שהדבר האמתי נמצא אצלך ולא אצלי.
אבל גם הדבר שנמצא אצלי הוא אמתי.
נכון שהתורה מלמדת לרחם עעל הרחמנים, ולהיטיב עם הבריות, אבל היא גם מלמדת להתאכזר על האכזרים. ומה לעשות? יש גם מצוות כאלה בתורה.
אז אם הגישה שלך היא לקבל מהתורה רק את מה שמוצא חן בעיניך ורק את מה שנראה יפה ונחמד בעיני האדם המערבי המודרני, ולמחוק את כל היתר - בבקשה. אבל הדבר האמתי כולל גם את זה. והדבר האמתי בכללותו הוא שתקבל את צוויי ה' כולם ובמלואם, בין אלה שמוצאים חן בעיניך ובין אלןה שלא מוצאים חן בעיניך, ותדאג לכך שכלם ימצאו חן בעיניך ותשאף לקיים אותם.
ברור שזה לא רוב התורה. אבל גם זה צד שקיים בתורה. והתורה מאריכה בו. לכן גם הוא חלק מהדבר האמתי.

אגב, קראת את תשובותי למגיבים הקודמים?
איתי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד