בנושא
בכרם
חדשות
 
הבט בחיי / משורר התשובה
בביכורים מאז י"ז אדר ב´ ה´תשע"א

הביטו זה בעיני זו וזו בעיני זה הכרובים שבקודש הקודשים.

בעיניהם התכולות. העמוקות.

דומם הביטו הם בעיניים.

בלי לצחקק ואף בלי למצמץ.

לא דקה לא שעה גם לא יום, חודש, או שנה.

ארבע מאות שנה הם הביטו זה בעיני זו וזו בעיני זה.

המבט את כנפיהם פרש זה לזו וזו לזה והשקיקם להדבק זה בזו וזו בזה בנשמותיהם.

כה חודר היה המבט עד שהאינסוף נשקף דרכו באספקלריא הבהירה והזכה מכל.

צינור חיים לכל עם ישראל היה המבט להשראת כסא הכבוד בתוכם.

אך כאשר איש מישראל כבר לא הביט שעות ארוכות בעיני רעהו,

וגלי החיים- במקום שיזרמו ביניהם דרך עיניהם, התנפצו ביניהן,

שברו ישראל את הברית בין הכרובים.

וברגע האיום, שבו

הוסב לרגע המבט הממגנט של הכרובים

בעצם החיים,

נתקטעו מעיינות האומה,

ונפנתה חרבה

להתלקחות אש החרבן השורף.

ידידי,

למה צחקת כשהבטתי בעיניך?

למה לא הבטת בחיי?



הכרובים הקשבה עיניים תשומת לב

© כל הזכויות ליצירה שמורות למשורר התשובה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ו אדר ב´ ה´תשע"א  
בזכותך יש לי עכשיו פשט במיכאל אנדה ב'סיפור שאינו נגמר'.
אולי זה הפרוש של המבט של הספינקסים???
טוב בלי אולי, זה הפשט.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד