בנושא
בכרם
חדשות
 
משלוח מנות לקטיף הגויאבות / גמדענק6
בביכורים מאז ח´ אדר ב´ ה´תשע"א

[למרות שעדיין לא התבשל לגמרי, אולי בשֶל כך]

אחרי שהוא גמר את כל המילים הוא כתב צורות.


קוים מקבילים, הסתעפויות, עיגולים, מרובעים. כמו סינית. כל המילים נגמרו, אמר לי, רק צורות הם אינסוף. ליטף בקצה אצבעו את האדים שפיזר על הזגוגית, לא האמנתי שיד כזאת גדולה עם אצבעות מחוספסות וכל הרבה סדקים יכולה ללטף בעדינות כזאת זגוגיות. נשף וערימה של אדים התפרצה מגרונו במן יבבה חנוקה צרודה על החלון. בהה באלם באדים שהתפשטו, כמו מרגע שהסתערו ממנו קיבלו חיים משל עצמם, ענן בלי קצוות. הוא רק סימן נקודה במרכז וטיפות קטנטנות שרבטו טביעת אצבע, השתלבו יחד. טיפה גדולה התלבטה רגע וגלשה עם פירורים קטנים של חלודה. עקב אחריה. היא התמזגה עם תחתית החלון ונמשכה לכל האורך מנסה להתחבר לקצוות, לעוד טיפות. כמו אהבה, אמר והאדים של האותיות התלבשו על השובל וכיסו אותו.


אהבה. המילה שתמיד אמר כשצר צורות או כתב מילים. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, היה קר באוויר, קור דוקר שנע עם רוח קלילה, היה לילה, שלוש וחצי כמדומני, היה שקט, כמו הקור. עברתי את הכביש בצומת ליד מאפה נאמן, וכמעט לא ראיתי אותו עומד מתנודד על אבן ירושלמית שהזדקרה מהקיר נושף חום מול הרוח ועל חלון ראוה של חנות, ביד אחת נאחז בזכוכית וביד השנייה באצבע מתוך מעיל משטרתי מסורבל ומרופט שירטט אותיות מוזרות, חצי חלון ממולא בכתב יד. אדים דקיקים פילסו נתיב בין כל האותיות. שני שיכורים מצדו השני של הרחוב מעבר למסילת רכבת צעקו לעברו קללות ספוגות אלכוהול. אני ראיתי בעיקר אדם רעב, הוצאתי לו סנדביץ' מהתיק. הביט בי עומד ומסתכל בו. רק ככה אפשר לכתוב אותיות, הניע שפתיים קמלות, ולמבטי השואל המשיך, ממש עם האצבע ועם הנשמה. הוא מילא את הפינה האחרונה וקפץ למדרכה, הבאתי לו את הסנדביץ', אבוקדו ושמן זית, אמרתי. הוא חטף בשתיקה, קילף את נייר הכסף, ולעס בבת אחת את ארבע הפרוסות. ניקה עם שרוול המעיל שרידים ירוקים שישבו על שערות שפם מופנם. טעם טוב, הניד את ראשו. צעדנו יחד ברחוב נושמים מול הרוח. אמבולנס הרקיד אורות אדומים, שני חובשים הרימו הומלס עטוף בגדים קרועים על מיטת אלונקה וגלגלו אותה. יש לך איפה לישון? שאלתי. יש, השיב קצרות, כמעט מאוכזב. רוחות חזקות טאטאו עלים במחול הוריקני, הוא לגם את התמונה בעיניו. שמעת את אלוהים לוחש, פנה אלי בקול מדוד, של מורה לתלמיד שמחזיר אותו לדברים החשובים בחיים, מנורת רחוב השתקפה מעיניו השחורות, עיגול צהוב והילה. הרגשתי.


לפחות פעם בשבוע פגשתי אותו. ותמיד בדיוק בזמן. בדיוק של בכי או צחוק. היינו הולכים יחד על מרצפות המדרחוב, מביא לו סנדביץ' או יושבים במסעדה, מדברים על אותיות ורגשות, אמנות ואהבה. בין לבין היה קופץ לחלון ראוה של חנות סגורה וכותב על אדים. לא ידעתי מה השם שלו כשם שהוא לא ידע את שלי, כתובות ומספרי טלפון לא באו בחשבון, היינו חברים אמיתיים בלי רשמיות טכנוקראטית. תמיד נפגשנו באקראיות. אני חוזר מחלוקת עיתונים, מדייט כושל או מארוחה עם חבר, והוא לפעמים נושף על חלונות וכותב, לפעמים מפריח צלילים על נדנדה באמצע נחלאות, לפעמים צועד במסלול בין המדרחוב לעיר העתיקה או סתם משוטט. תמיד נושף.


למה אתה רק נושף, שאלתי אותו פעם. הלכנו בצעדים שקטים לאורך יפו, מעשנים, הוא אקטיבי אני פאסיבי, סיגר עבה, עטלפים נעו בצלליות מעץ לעץ. אני כבר לא שואף, שאפתי רק אותה, קצרות, ופלט לאוויר עיגולים עיגולים של עשן. רק אז הבנתי שאהבה זה בכלל אָהבה. שניהם אותו דבר, החזיר להרהורי, והשני נצחי. הוציא חליל והתיישב על כסא שנראה כאילו נלקח ממוזיאון ונקבע במסמרים באמצע הרחוב, התיישבתי מולו והנחתי את הידיים על המשענות הרטובות מטל. חסם את החורים ונשף באיטיות מנגינה. עצמתי עיניים. זה כל כך שונה לנגן לאחר, סקאלה אחרת מסתם לנגן, משמעות לכל תו וכוונה. כמו אהבה, אמר במיסטיות וליטף את האוויר. כמו לכתוב למישהו, חייכתי לו.


ספרדית זאת השפה הכי יפה, אני שומע רק מוזיקה ספרדית. גלגל בחזרה את הלאפה עד לצורתה המקורית ושלף כדור פלאפל. נגסתי בלאפה, טחינה טפטפה על השולחן, אתה מבין בכלל ספרדית, שאלתי בפה מלא. בדיוק בגלל שלא, נגס חצי כדור, ככה אני מכניס את כל המילים שאני רוצה בדיוק באותו רגע לשמוע. תמיד הוא ידע לדבר ישר לעניין בלי עיסוק אינטנסיבי סביב שטויות. כמו אהבה, השחלתי בין ביס לביס. כמו צורות.


יש חברים שאתה נמצא איתם תמיד ואתה אף פעם לא איתם, יש חברים שאתה לא נמצא איתם ואתה הכי נמצא איתם. חיבור חי. כאילו יש חבל שתמיד קשור בינינו. אולי הוא היה קורא לזה געגועים. געגועים, שרטטתי באד שהתפתל מהקפה הפוך והתרחק מהנשיפות שלי. הוא התפוגג. בכל חלונות ירושלים כבר נשפתי אדים ולא מצאתי, חוץ מנקודה קטנה בחלון של פיצרייה זולה בקינג ג'ורג'. בחוץ איש שמן פלט עשן סיגריה, בחלון המעוגל לידי מתחת לשלט מאפה נאמן שרידים של אותיות בכתב ראי. Amor.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לגמדענק6
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י´ אדר ב´ ה´תשע"א  
י´ אדר ב´ ה´תשע"א  
ואני אסתכן במשחקי מילים טפשיים א-לה סטייל יאיר לפיד: גמד, אתה ענק
י´ אדר ב´ ה´תשע"א  
עד עכשיו היה לי ניחוש די מבוסס לגבי זהותך.
ועכשיו? או שאתה גמדון אחר, או שיש לך הרבה פנים. (פָּנִים זה כמו פְּנִים, יא.)

כמה משמח הAmor הזה, באמת, איזה כיף לי שזה בשבילי.

תודה.
י"א אדר ב´ ה´תשע"א  
איזה סיפור רך.
י"א אדר ב´ ה´תשע"א  
קטיף, זכית בגמד ענק( כתבתי את זה באמת, המשחק מילים הכלומניקי הזה נגלה לי שנייה אחר-כך)

הגמד מתבקש להזדהות בפני בבא הזמן
כדי שאוכל לחתום מנוי
כ"א אדר ב´ ה´תשע"א  
[ואני תוכְדי קורא, ולא מאמין שאני כתבתי את הדבר הזה. יאוּ]
כ"א אדר ב´ ה´תשע"א  
כן זה קורה גם לי ולא אחת. סיפור נדיר כבר אמרתי?
ב´ אייר ה´תשע"א  
סתם רציתי לחזור לכאן, להזכיר לעצמי. כל הדמויות המסטיות האלה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד