בנושא
בכרם
חדשות
 
אני שונא את אבא שלי / נעםnoam
בביכורים מאז א´ אדר ב´ ה´תשע"א


אני שונא את אבא שלי, הוא מזכיר לי כעס, חוסר סובלנות, אלימות.

איך שאמא נכנסת הביתה עם הקניות בידה, נראית מותשת בערך כמו קנייתי לא בכושר אחרי ריצת מרתון, הוא ישר מתנפל, למה את לא מסתכלת לעזאזל? מתי תביני ש"הצהובה הטובה" זו לא גבינה צהובה?! תלמדי לקרוא- "ללא כולסטרול"! זה לא נמס בטוסטר! ובכלל ביקשתי עשרים ושמונה אחוז...!!

לאחר שהוא קולט אותי בזווית עינו הוא נרגע קצת... ומבקש סליחה.

שבוע שעבר התחבאתי מספיק טוב וצפיתי באמא מקבלת חמישים קילו השפלה בצורת סטירה מצלצלת, שתקתי, אבל ציוץ קטן הסגיר אותי, אבא החטיף לי ואמר שהיה לאמא זבוב על הלחי ושאסור שמישהו ידע שיש לנו זבובים בבית.

אמנם אני בן שמונה אבל אני מבין...



אני שונא את אבא שלי הוא מזכיר לי בריחה, כניעה, נטישה.

"כבר נשבר לי ממך, אני עוזב", שמעתי מבעד לקירות שאטמו אותי בתוך קופסת עינויים ריגשית. לרוב זה נגמר בשתים עשרה בלילה כשאבא חוזר עם ריח מוזר, דורש אוכל ונרדם על הספה, אולם הפעם זה היה שונה.

ה"שיחה" לא איחרה לבוא, הם מלמלו כל מיני קלישאות "זה לא אתה, זה אנחנו". מה כבר אפשר להגיד לילד בן עשר?, רציתי לזעוק "אני יודע שזה לא אני, אבל זה גם לא אתם! זה הוא!!" אבל במקום זה יצא לי מהפה "יהיו לי שני בתים?" בחיוך גדול.

ת'אמת שזה לא כזה נורא, בסך הכל כיף לגור עם אמא ולקבל את הפינוקים של אבא, אני רוקד על שתי חתונות, או בעצם גירושים.
אמא השתנתה, היא קצת עצבנית ומותשת נפשית, בזמן האחרון היא הולכת ממש הרבה לשירותים ויוצאת עם עיניים אדומות, הבאתי לה תרופה נגד עצירות אבל היא רק חייכה...

אבא תמיד לוקח אותי מאמא, הוא לא מרשה לה לבוא אליו, ככה הוא יכול לסגת לאחר פרק זמן שלא מספיק לבחור נואש לבחור את "טרפו" בפיוז´ן ביום חמישי בלילה, הוא תמיד אומר שהוא ממהר...

אמנם אני בן עשר אבל אני מבין...


אני שונא את אבא שלי. הוא מזכיר לי נואשות, חוסר סיפוק, שפלות.


"בוקר טוב חמודי" העירה אתי דפנה בקול הכי חנפני שהיא יכלה להוציא מפיה, "הכנתי לך שוקו". תודה, מלמלתי עם פרצוף ציני כבד שמרמז שהיא ממש לא היתה מוזמנת לחדר שלי (מספיק קשה לי עם המעבר אל אבא).
שפכתי את השוקו והכנתי קפה עם שניים סוכר. יעל הזדחלה בחרישות של לטאה, מחליפה צבעים מהחדר כדי למנוע את המבוכה.

כשחזרתי מהתיכון מצאתי את שירה מחובקת עם אבא כמו תינוק שמחובק עם ממתק ורק מחכה לאכול ולזרוק, שתי כוסות קפה וסרט רומנטי לפניהם, מלמלתי משהו לא ברור ועליתי לחדר.
אני ממש לא רוצה לדמיין מה אבא עושה בשביל להשיג את כל ה"חברות" האלה שלו (למרות שזה מסקרן מה בנות עשרים מוצאות בגרוש בן ארבעים), אבל פעם ראיתי אותו חותם למיכל על צ´ק תפוח.

בגיל חמש עשרה אני כבר מבין...


יפעת הביטה בי במבט מאוהב ומנחם שהזכיר לי למה "עשיתי את זה לעצמי" והתחתנתי, לא סיפרתי לה הרבה על אבא, היא חשבה שאני עצוב.


בדרך הביתה לאחר צונאמי של דמעות מזויפות, הספדים צבועים וקדיש מונוטוני, חשבתי, על החיים על אמא על אבא...
הבטתי על יפעת והרגשתי ברכבת הרים, בשיא הגובה, רגע לפני הצניחה, הלוואי שיכולתי לתת לה יותר.

אני שונא את אבא שלי. הוא מזכיר לי אותי...


גירושים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לנעםnoam
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ג´ אדר ב´ ה´תשע"א  
צוחקת.
אתה כותב מקסים ממש!
ד´ אדר ב´ ה´תשע"א  
עצוב.
את המסגרת שפותחת כל קטע ב"אני שונא... הוא מזכיר לי..." ומסיימת ב "...אבל אני מבין" לא כ"כ אהבתי בהתחלה (תחושה שהיא מדי ממסגרת כל קטע ונותנת לו כותרת, קצת מאכילה בכפית ולא נותנת לקורא להבין לבד), אבל הסיום - "אני שונא את אבא שלי הוא מזכיר לי אותי" נתן לה משמעות חדשה והפך אותה למתאימה מאוד.
מצד שני - היתה תחושה מסויימת בקטע שיותר מדי גורמים בעייתיים התרכזו באדם אחד, ושלפעמים יש סתירות ביניהם (האבא מנסה להסתיר מבנו את האלימות או שהוא אלים גם כלפיו? שתי האפשרויות נמצאות בקטע, אבל הבן לא משדר שום פחד כלפי האבא כפי שהיה צפוי. גם הייתי מצפה מאדם כ"כ לא יציב שהיחסים שלו עם הבן שלו יכללו הזנחה ונטישה שלא כ"כ נרמזים בקטע)
ד´ אדר ב´ ה´תשע"א  
אוי, זה נושא כ"כ כואב.
ואתה הצלחת לכתוב את זה עדין, תמים ומקסים.
הצלחת גם להביע הרבה מעבר למה שכתוב.
שיהיה ערב טוב
ז´ אדר ב´ ה´תשע"א  
אהבתי במיוחד את הסיום .. תמשיך ככה !
כ"ג אדר ב´ ה´תשע"א  
ההתחלה פשוט פצצה.

כתוב כל כך טוב - נקודת מבט של ילד בן שמונה והשקפת עולם שנשמעת כל כך אמיתית!

פשוט מקסים!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד