בנושא
בכרם
חדשות
 
משפט היסטורי / איתי אליצור
בביכורים מאז א´ אדר ב´ ה´תשע"א

 

אָנוּ בְּעַד פִּנּוּי יִשּׁוּבִים

צֶדֶק הִסְטוֹרִי יֹשֶׁר וֶאֱמֶת

וְכָל הַכּוֹבֵשׁ, וּבַקַּרְקַע יוֹשְׁבִים

יֵצֵא מִמֶּנָּה, חַי אוֹ מֵת

כִּי צֶדֶק דִּגְלֵנוּ, אַהֲבָה וְשָׁלוֹם

זְכוּת הַקִּנְיָן, לְאֹם, הַגְדָּרָה

וְכָל שֶׁגָּזַל קַרְקַע לֹא לוֹ

הוּא וְצֶאֱצָאָיו יוּשְׁבוּ בִּמְהֵרָה


הֵם כָּבְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, בְּכֹחַ גָּזְלוּ

בְּשֵׁם נָבִיא סַהֲרוּרִי וְדָתָם

וְהֵצֵרוּ רַגְלַיִם, חָמְסוּ וְנִשְּׁלוּ

אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ זוּלָתָם

הִתְנַחֲלוּ וְנָטְעוּ, וְהִשְׁרִיצוּ לָרֹב

צֶאֱצָאִים וְדוֹרוֹת שֶׁל רוֹצְחִים וְכוֹבְשִׁים

בְּנֶשֶׁק חָגְגוּ, וְהֶחֱרִיבוּ חָרוֹב

אֶת בַּעֲלֵי הָאָרֶץ, טַף וְנָשִׂים

אוֹי וַאֲבוֹי, רַע רַע רַע

מִשְׁפָּט וָצֶדֶק נַּעֲשֶׂה כָּאן, מְהֵרָה.


אָנוּ בְּעַד פִּנּוּי יִשּׁוּבִים

צֶדֶק הִסְטוֹרִי יֹשֶׁר וֶאֱמֶת

וְכָל הַכּוֹבֵשׁ, וּבַקַּרְקַע יוֹשְׁבִים

יֵצֵא מִמֶּנָּה, חַי אוֹ מֵת

כִּי צֶדֶק דִּגְלֵנוּ, אַהֲבָה וְשָׁלוֹם

זְכוּת הַקִּנְיָן, לְאֹם, הַגְדָּרָה

וְכָל שֶׁגָּזַל קַרְקַע לֹא לוֹ

הוּא וְצֶאֱצָאָיו יוּשְׁבוּ בִּמְהֵרָה


הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם בִּיהוּדָה וָשׁוֹמְרוֹן

כֻּלָּם כְּלֵי מִלְחָמָה כְּבַדִים

נִשְׁטְפֵם נָא בְּזֶרֶם שֶׁטֶף חֲרוֹן

וְתוּשַׁב הָאָרֶץ לִבְעָלֶיהָ הַיְחִידִים

וְעַתָּה הֵן יָדוּעַ לִקְטַנִּים וּגְדוֹלִים

וּמְפֻרְסָם וְדָבָר לֹא חָדָשׁ

שֶׁאַחֲרֵי שֶׁגּוֹמְרִים לִשְׁטֹף הַכֵּלִים

יֵשׁ לְפַנּוֹת אֶת הַמְּשֻׁלָּשׁ

כֵּן גָּלוּי וְיָדוּעַ בְּמִשְׁפְּטֵי הַמְּשֻׁלָּשִׁים

לְפִיתָגוֹרַס, אוֹקְלִידֶס וְכָל הַדּוֹרְשִׁים


אָנוּ בְּעַד פִּנּוּי יִשּׁוּבִים

צֶדֶק הִסְטוֹרִי יֹשֶׁר וֶאֱמֶת

וְכָל הַכּוֹבֵשׁ, וּבַקַּרְקַע יוֹשְׁבִים

יֵצֵא מִמֶּנָּה, חַי אוֹ מֵת

כִּי צֶדֶק דִּגְלֵנוּ, אַהֲבָה וְשָׁלוֹם

זְכוּת הַקִּנְיָן, לְאֹם, הַגְדָּרָה

וְכָל שֶׁגָּזַל קַרְקַע לֹא לוֹ

הוּא וְצֶאֱצָאָיו יוּשְׁבוּ בִּמְהֵרָה


וְאַחֲרֵי שֶׁפִּנִּינוּ, בְּשָׁלוֹם וְעַכְשָׁו

אֶת הַמִּישׁוֹר, גְּאַלְנוּהוּ כָּלִיל

בְּמִשְׁפָּט נְהַנְדֵּס גַּם אֶת כָּל הַמֶּרְחָב

וּנְפַנֶּה גַּם אֶת הַגָּלִיל

וְגָלוּת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם

יִירְשׁוּ אֶת עָרֵי הַנֶּגֶב

וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים, בָּנֵינוּ כֻלָּם

אֶת הָאָרֶץ יִירְשׁוּ, רֶגֶב רֶגֶב.

הָאָרֶץ לִבְעָלֶיהָ תָּשׁוּב וְתִגָּאֵל

וְצֶדֶק יֵעָשֶׂה בְּמִשְׁפָּט יִשְׂרָאֵל.



ארץ ישראל התיישבות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ד´ אדר ב´ ה´תשע"א  
אני מבינה שזה המשך לציניות בשירך הקודם.
ה' ישמור, תיזהר מהציניות היא דרך נוראית להתמודד עם החיים.

הומור שחור, רק במקומות כואבים מאד, הוא סוג של מרפא, אבל לא להגזים...

עֹז
ד´ אדר ב´ ה´תשע"א  
זאת כמובן ציניות מסוג אחר לגמרי.
בשיר הקודם רציתי להדגיש עד כמה הבחור משלה את עצמו שהוא עושה לשם שמים, בעוד למעשה הוא עושה רק לשם עצמו.

לעמת זאת, בשיר הזה הרעיון הוא אחר לגמרי. הרעיון הוא שתוך כדי השיר הקורא מתחיל להבין שהשיר לא מדבר על אותם ישובים ואותם כובשים שהוא חשב עליהם כשהתחיל לקרוא את השיר, אלא על כובשים אחרים לגמרי, שכבשו את הארץ בכח הזרוע לפני 1300 שנה בערך. כובשים שלגביהם אני מוכן לקבל את האמור כאן כפשוטו, בלי שום ציניות.

כמובן, אפשר לקרוא את השיר גם בצורה אחרת, ולראות בו שיר ציני, התוקף בציניות את אלה שאומרים שבראש מעייניהם הצדק והשלום, כשלמעשה מה שמעניין אותם הוא רק להרוס ולשבור. גם הקריאה הזאת נכונה ואפשרית בשיר.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד