בנושא
בכרם
חדשות
 
נשים בוראות התחלות / אוליב (:
בביכורים מאז כ"ה שבט ה´תשע"א

נשים בוראות התחלות. כמו השקדיה בטו בשבט
שעלעלים מנצים בה. גם אני. כמעט.
ממש כמו החומות. צבעי הזריחה באים מן ההר, מבפנים
שלכת השקיעה מחצינה את האבנים. והצער, כנראה
מיישן את הקבצנים.
פשטתי ידי. פשטתי כולי. גם תינוק בא מעורטל אל העולם
גם אני. קליפות נפשי השלכתי אל הים
ובאיחור שמעתי את גליו. הומים
אינך זקוקה לחסד. את זקוקה
לרחמים.


נשים יוצרות חיים. כל כך פשוט. כה מהותי
משחר העולם. בראשיתי
הייתי גם אני אשה. שחיים פיכו בה
ביכו בה
פסקו בה
כמו השקדיה. שרב חורפי המם את ניצניה
שקיעה מוקדמת האדימה עלעליה
ממש כמו החומות. ללא תעתועי השמש
הן אבנים דהות. קבצנים מצונפים בחושך
אינם אוספים תרומות. מנמנמים בקור. בערמות.


נשים בוראות חיים. אני יולדת אותיות
מתות. סופים חסרי נשימה
באים ממני. שבים אל האדמה



אבדן

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ח שבט ה´תשע"א  
את החרוזים. מאוד אוהבת.
ולא ברור לי הקשר בין השקדייה לים ולקבצנים, אבל מוצא חן בעיניי ביותר החזרה שלהם פעמיים בשיר, זה כמעט כמו הסבר.
ואת הבית האחרון אני אוהבת, ואת השקדייה.

בזכות החרוזים והמסתורין אני קוראת שוב ושוב ונהנית מהמתיקות, ואולי עוד כמה קריאות גם אבין את השיר ממש. אני נורא רוצה להבין...

אפרת.
כ"ח שבט ה´תשע"א  
צריך לקחת נשימה עמוקה מאוד בסוף השיר שלך.

הרגשתי שהיית צריכה את הבית הראשון כדי "להתניע" ולהכנס למקום המזוקק (והנזקק?) ושבשורה האחרונה של הבית הראשון, פתחת באמת את השיר.

"אינך זקוקה לחסד, את זקוקה לרחמים." הזכיר לי איזה אסימון שנופל, שיודעים כל הזמן אבל לא יודעים שיודעים ופתאום יודעים, ממש.

(אני קצת מסתבכת)

המצלול של הבית השני והשלישי, השיריוּת שבהם, כמו תנועה פנימה, לעומק.

השיר עשה לי חשק לשלוח לך חיבוק. מותר?
כ"ח שבט ה´תשע"א  
מיד הזכירו לי את "ואם אין", ואת הקבצניות הגובות במצח נחושה.


כ"ח שבט ה´תשע"א  
דמעות בבורות נשכחים
של נשים אחרות


(בכיתי)
כ"ח שבט ה´תשע"א  
רק לומר שקראתי אין מילים, זה כואב, זה צובע דמעות בכחול כהה ורחמי.

[בפורים לפני שנתיים פשטתי יד, וזכיתי]

עֹז
כ"ח שבט ה´תשע"א  
אני מדגישה:

מה שלא הבנתי ואני ממש חייבת להבין הוא באיזו נקודה בדיוק מתחברים לכאן השקדייה, החומות, הקבצנים והים... זה בונוס. כי עם כל קריאה אני יכולה לקלוט, עדיין, יותר, ולא רק את היופי.

חוץ מזה איך אפשר להגיד מה מובן כאן כל כך אם לא לכתוב את השיר? כי ככה אומרים את זה, אין אחרת.
וזה לא פשוט.
כ"ט שבט ה´תשע"א  
את מתארת את העצב בצורה כ"כ טובה...נגע ללבי.
כמו הקודמים לי לא הבנתי את כל הרמזים לעומקם, אבל זאת כבר אשמתי.
כ"ט שבט ה´תשע"א  
ראטתי, ננגעתי.

תודה.

[גם עבורי הבית הראשון טיפונת גמגם לעומת הבית השני והסוף שפשוט עושים את זה היטב. בבית הראשון לקח לי רגע להבין מאיפה נחתו עלי החומות ומה הן רוצות ממני, התמונה בשורות 3-5 לא עלתה לי בעיניים ישר עם קריאת המילים והיא עדיין קצת מטושטשת.]
כ"ט שבט ה´תשע"א  
מול חלון חדר הילדים שלנו צומח עץ שקדיה.
כל שנה בסביבות טו' בשבט הוא פורח בלבן, כשהכל מסביב עדיין בשלכת.
השנה מזג האויר כנראה המם אותו. הוא לא פרח. התחיל, התלבט, גמגם, והפסיק. ופירות לא יהיו לו השנה. כעת הוא עומד שם עירום ומסכן, כמו כל העצים מסביבו.

כשהשמש זורחת על הר הבית החומות מוארות. בעיני, מבפנים. כשהיא שוקעת במערב, זה מבחוץ.

הים, שכל ה נחלים הולכים אליו והוא לעולם איננו מלא. גם הוא זועף השנה (ואני פוגשת אותו בכל שבוע).

אני לא טובה בלהסביר שירים, בטח לא את אלו שלי. אבל יכולה לצייר חלק מן התמונות שהמילים מתלבשות עליהן. אלו חלק מן התמונות שלי.

וזה מרתק בכל פעם מחדש איך כל אחד קורא בשיר את המציאות שלו (ואני דווקא שמחה מאד עבורך שהמציאות שלי, כנראה, לא מוכרת לך).
כ"ט שבט ה´תשע"א  
תודה. תודה.
חן וחסד ורחמים.

(אינך יודעת כמה בריאות נשקפה לי מן השיר הזה, בריאות נשפלת, בריאות גאה, בריאות פועמת כל הזמן- מתכווצת ופותחת).
כ"ט שבט ה´תשע"א  
הדמעות עומדות לי בקצה העיניים אבל מסרבות לצאת, אולי כי הן מרגישות שאין להן זכות להתיימר להבין צער שהן לא חוו. שיר כואב עמוק.
ולי דווקא כל החלקים שלו מתחברים גם בלי הסברים רציונליים. הים והשקדיה והחומות- אולי כי כל אלו הם גם חלק עמוק מחוויית החיים האישית שלי- ובכלל, כשחווים צער כזה הבבואה שלו משתקפת לך בכל דבר, בכל מקום, בכל זמן. בכל.
תודה על השיתוף.
ל´ שבט ה´תשע"א  
זה שיר עמוס ויפה.

אהבתי את הקבצנים וזה הרגיש לי ממש מחובר עם סוף הבית הראשון בעיקר, כאילו השורה האחרונה שלו מתנגנת ברקע כל הזמן.

לילה טוב
יוני
א´ אדר א´ ה´תשע"א  
"ובאיחור שמעתי את גליו. הומים
אינך זקוקה לחסד. את זקוקה
לרחמים"

כלכך כואב. כל כך חזק. מכווץ את הבטן...
(וכתוב נפלא...)
ג´ אדר א´ ה´תשע"א  
היי אוליב,
את ממעט המשוררים האהובים ביותר עלי
ש.
ג´ אב ה´תשע"א  
'או איזה יופי של שיר' חשבתי לעצמי עד שהתחלתי להתקדם עם השורות.

וואאהה.. זיעזעת אותי, לא ציפיתי לזה!

פשוט עצוב :(
כ"ג אב ה´תשע"א  
יולדת אותיות מתות, כי אם אותיות חיות ונושמות. פורחות ומפריחות.
מרגש.
א´ אדר ה´תשע"ג  
ממשלוח המנות של צ"ק,
ופתאום אני קולטת שהשיר המופלא הזה הוא ה"אבא" (אמא?) של 3 משלוחי מנות.

מדהים.
י"ג אלול ה´תשע"ג  
זה תפס אותי בבטן והעתיק נשימה, והייתי חייבת לחזור.

אינך זקוקה לחסד. את זקוקה
לרחמים.

וזה כל כך-
ח´ אייר ה´תשע"ד  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד